ילקוט שמעוני/איוב/רמז תתקיא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


רמו מעט ואיננו והמכו. דרש ר' עזריה זמנין א"ל משמיה דר' אמי וזמנין א"ל משמיה דר' אסי כל אדם שיש לו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רמו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון, ושמא תאמר ישנו בעולם, ת"ל ואיננו, ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר והמכו ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו וכראש שבולת ימלו, ר' הונא ור' חסדא חד אמר כסאסא דשובלתא וחד אמר כשבולת עצמה, בשלמא למ"ד כסאסא דשובלתא היינו דכתיב וכראש שבולת ימלו, אלא למ"ד כשבולת עצמה מאי וכראש שבולת ימלו, אמר רב אסי וכן תנא דבי ר' ישמעאל משל לאדם שנכנס בתוך שדהו גבוהה גבוהה הוא מלקט: