יושר דברי אמת קונטרס ראשון לא
ולדעתי יש לסמוך דברים אלו בכוונת האריז"ל שכתב על פסוק עולת תמיד העשויה בהר סיני עולת אותיות תולע והיא בקליפה והוא בגימ' שור ובגימ' אב"ג ית"ץ שהוא במדת חסד לאברהם המתעוררת בכל בוקר לקיום העולם וכנגדו מתעורר בקליפה קליפה הנ"ל הנקרא תולע ודרכו להרקיב ולכלות הכל ורוצה להחריב העולם ובזמן המקדש היה מכניעים אותו בקרבן עולת תמיד ועולת אותיות תולע ואת זה לעומת זה כנ"ל וזהו עולת תמיד עכ"ד ולדעתי לפי שהבנתי מרבותינו הקדושים הנ"ל הבנת הענין ופי' הפסוק הוא כן כי החסד נקרא גדולה כנודע והגדלות הוא מצד החסד המים המשפיעים שדרכם להגדיל כל דבר כנודע מדברי האריז"ל הגלוים בדור הזה לכל והגדלות דקדושה הוא להגביה לבו בדרכי ה' להשתוקק תמיד באהבה גדולה לעבודתו בכוסף וחשק ואוהב כס"ף ולא ישבע כסף כי החשק ואהבה בדבר השי"ת אין לו סוף כמו שהוא אין סוף ואפילו בקליפה היא ע"ד זה כקוף בפני אדם כמ"ש (בגמ'( [מד"ר קהלת פ"ג] אין אדם מת וחצי תאותו בידו כו', ואף שזה גבהות אבל אדרבה זה הותר כי זה מביאה לדביקות השי"ת יותר וכל יותר שמתדבק בהשי"ת יותר מרגיש בשפלותו ודלותו עד שיבא לאין לגמרי כמ"ש השל"ה בדברי מרע"ה ונחנו מה לרוב דביקותו בהשי"ת נמצא זה הגבהות הוא מצד השפלות שדומה לו תמיד שעדיין לא עבד השי"ת כלל ורוצה לעבדו ולהיות שפל יותר לפני השי"ת וזה בקדושה ובטוב, ובקליפה הוא בהיפוך שדרכו למעט השפע ולהקטינה כדי לכלות העולם ומקטין החשק של האדם במדת הענוה המזוייפת שלה לאמור תולעת אנכי ולא איש ומי אנכי להתקרב להשי"ת כלך מדרך זה ולך בדרך הכבושה של כל העולם כמו המנהג שנוהגין העולם להתפלל כפשוטו ולקצר בתפלה ולא ללכת בדרך החסידים ולדקדק באיסורים רק לדבר עם כל אשה ולאכול כל מאכל וללבוש כל מלבוש רק לקיים המצות שראינו מאבותינו כמש"ל, ועי"ז מרשל את האדם מעבודתו ית' במדת הענוה הפסולה הנקרא תולע מלשון [תלים כ"ב] תולעת ולא איש ואעפ"כ הוא בעל גאוה גדול בלבו ומתקוטט עם כל אדם בחשבו שהוא צדיק ומדבר סרה על אנשים צדיקים כנהוג בזמנינו כנ"ל, כי מהיכן יבא לו שפלות כי כבר כתבתי למעלה שבמדת הגבהות נולד האדם ומוטבע בטבע זו וא"א להפטר מזה אם לא ע"י התקרבותו לשי"ת מאד ע"י תפלה ותורה ומעש"ט בדו"ר ובלעדי זה נקרא בזהר גסות לבא דאיהו שלים בקליפה דליה ולא אתבר, עליה אתמר תועבת ה' כל גבה לב, ובאמת מחויב אדם תמיד להיות ממ"נ מוכנע ומושפל אם רואה שעדיין אין לו שום יראה בודאי מפני שעדיין לא נטהר לבו מתאוות רעות וממדות רעים וביותר מדות גבהות ונמצא הוא מתועב לפני השי"ת ואיך יתכן להעיז פניו ולחרף לאדם הלא הוא שנאוי ומתועב ומרוחק מלפני השי"ת ואם כבר טיהר לבו מכל וכל עד שזכה לענוה באמת פשיטא שא"א לו להגביה לבו כי איך אפשר בהיותו קרוב להשי"ת ובטל במציאות נגדו להחשיב א"ע למאומה אבל מהיכן נתחזקת הקליפה של גבהות שבלב האדם לפעול רע אם אינו מקרב א"ע להשי"ת ואינו הולך בדרך החכמים המיישרים אורחותם באמת ומורים לעם ה' דרך ה' ית' ונמצא גבהות לבו במקומו עומדת, ועוד דומה לו שהוא צדיק גדול ולמדן ויחסן ועשיר ושאר מעלות של שוכני בתי חומר ומלעיג על החכמים ומבזה את הכל ודומה שדרכו ישרה וכבר אמר שהמע"ה [משלי י"ד] יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות נמצא ענוה דקליפה להקטין א"ע כדי להתרחק מהשי"ת וענוה דקדושה אדרבה כדי להתקרב א"ע להשי"ת ולבוא לשפלות באמת, וזהו הכוונה של עולת תמיד ר"ל הכתוב אומר עולת תמיד מדת החסד דקדושה שמרומז בעולת גימ' אב"ג ית"ץ ששם זה בחסד עי"ז האדם עולה תמיד להשי"ת מעלה מעלה בכל יום ויום יותר והכל הוא ע"י השפלות שבלבו שדומה לו שעדיין לא עבד את השי"ת ורוצה לעבדו יותר וזהו העשויה בהר סיני שרומז לשפלות כמשרז"ל [מגילה כ"ט] שלכן נתנה התורה על הר סיני לפי שהוא שפל שבהרים לרמוז לענוה שצריך להתורה והחסד הזה מכניע הקליפה שהיא הענוה הפסולה המרומזת במלת תולע כנ"ל שרצונה להקטין השפע ולהחריב העולם ע"י התרשלות בני אדם מלהתקרב להשי"ת ע"י פיתוי הענוה המזויפ' שלה כנ"ל: