יושר דברי אמת קונטרס ראשון יח

כי באמת לולי השבירה לא היה שום רע ושום חומרי רק כל הברואים היה דבקים בבורא ית"ש כמו האופנים והשרפים וחיות הקודש אפילו בהמות וכמו שיהיה לעת"ל בביאת המשיח אי"ה במהרה בימינו שיוברר הטוב והרע יכלה ואז יפצחו הרים רנה וירננו עצי היער וגר זאב עם כבש ולא ירעו ולא ישחיתו וכ"ז שיתגלה הקדושה של השי"ת מהקליפות, אפילו דומם וצומח ובע"ח לפי ערך נפשם יהיה להם ידיעת ודביקות הבורא ית"ש כ"ש אנחנו ב"י עם קרובו, אבל השבירה גרמה התרחקות והתעבות ושכחה ופירוד מהשי"ת והכל למען נסותנו להטיבנו באחריתנו כשנזדכך במעשינו ונברר הטוב מהרע ע"י דביקות הבורא ית"ש, ועיקר הבירור של השבירה א"א להיות אם הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומרי' ח"ו כי האיך יברר אם הוא חושק לפסולת ברצונו, אבל הבירור הוא אם הוא דבוק בהשי"ת בדו"ר ומביאו היראה לאין ואין היא חכמה ור"ל שמבין בהכרה גדולה ועצומה שתענוג זה הוא נמאס והבל בעיניו וברצונו ולא היה עושה זה התענוג הגשמי כמו אכילה ושתיה וזיוג רק הוא מוכרח מאת השי"ת מחמת שיש בזה ניצוץ מאהבת הבורא ותענוגיו שנתגשם ונעשה פסולת וחומרי, והוא עי"ז התענוג מפריד א"ע מהפסולת ונמאס בעיניו תאוות של הפסולת מחמת חכמה כמו מי שהוא חכם ומביאים לו איזה דבר גרוע מטבע או בגד והוא נצבע בצבע טוב מאד מי שהוא כסיל דומה לו שהוא טוב כלו והחכם מבין שהצבע הוא טוב אבל עצמותו רע ומפריד בחכמתו הטוב מן הרע, ככה מי שהוא דבוק בבורא ית"ש ע"י יראה המביאה לידי חכמה ור"ל להכרת החכמה שהוא הדעת כאשר אפרש לך להלן אי"ה ור"ל שיהיה דבוק בזה ויהיה כן במחשבתו ולא שיאמר שהוא כן שזה הבל ותענוג עוה"ז ואעפ"כ יקבל תענוג ממנו כדרך כל העולם שאומרים כן בפיהם ובלבבם מתענגים מתאוות הרעות וכוספים להם קודם עשותם ועכ"פ בעת עשייתם זהו שטות, אבל עיקר החכמה שיהיה באמת כן ואז ע"י החכמה זו יוכל לברר בירורין וזה מ"ש בזהר כולא בחכמה אתברירו ולפעמים אומר במחשבה אתברירו כל זה דברי הקדוש הנ"ל, לא כמו חסירי השכל שבזמנינו הלומדים קבלה וסוברים שיוכלו לברר הניצוצים באכילה ע"פ כוונת האכילה, והאיך אפשר זה אם אינם במדרגה הנ"ל שיהיה להם יראה המביאה לחכמה הנזכרת במחשבתם יחשבו כוונות ואעפ"כ יענגו בה כמ"ש הקדוש מו"ה מנחם מענדל ז"ל שמאכילה מתוך לשמה באין שלא לשמה כמו שידעת אבל העיקר כנ"ל: