יושר דברי אמת קונטרס ראשון טז
ועפ"ז הבנתי דברי הגמרא במס' שבת (דף יג ע"א( בסופו עולא הוי מנשק להו לאחוותי' אבי חדיהו כו' ופליגא דידי' אדידי' וכו' ע"ש ובתוספ' ד"ה ופליגי שמסיים בתוס' והספר לא חש להאריך ולפרש כו' ולכאורה תמוה ענין זה שיאמר הגמ' ופליגי ולא יתרץ ומאי זה אריכות אם צריך לתרץ, אבל נראה לי שברוח קדשם רמזו התירוץ בדבריהם למבין ודבריהם כספיר גזרתם ור"ל שלפי מש"ל שבאם האדם מופשט מגשמיות אזי הוא מוחלק בעצמו מעצמו אל עצמו והוא בקרבו דבוק בבורא ית"ש בתשוקה גדולה ובחיצוניותו אעפ"כ עושה בעולם פעולות גשמיו כמו אכילה וזיוג וכדומה ובקרבו הוא כמלאך נבדל מגשמי ובחיצוניות הוא כבהמה בעיני הרואים. משא"כ ח"ו אם אינו כן אזי הוא אחד עם תאוות הבהמיות ואינו מוחלק ומופלג מהם כלל:
וז"ש בגמ' עולא כי הוא אתי מבי רב שהיה אז מופשט ביותר מחמת דבקות התורה הוי מנשק להו כו' ומפרש בגמרא ופליגי דידיה אדידיה ר"ל למה הי' עושה כן מחמת שמופלג ומוחלק דידיה אדידיה ר"ל רוחניותו מופשט מגשמיותו דאל"כ האיך עשה זה וז"ש בגמ' דאמר עולא כו' ר"ל זה הוכחה גמורה ועצומה שפליגי דידיה אדידיה ר"ל שרוחניותו מופשט מגשמיותו דהא אמר עולא וכו' וא"כ אסור לעשות זה אלא ודאי מחמת שהוא מופשט כמ"ש התוספות ואפשר וכמדומה לי שבעלי התוספות שהיו בעלי רוה"ק רמזו ג"כ בדבריהם שאמרו וספר כו' וספר לספירת דברים הוא דאתי ר"ל מצד הספירות והבהירות שבתורה למבינים הפנימיות לא חש להאריך כי נכלל זה בדבריהם ומזהירים כספירים: