יוסף תהלות/נו

<< · יוסף תהלות · נו · >>

פרק נו

פסוק א

למנצח על יונת אלם רחוקים וכו'. אמרו בסוטה דף יו"ד, דהאי קרא מדבר בתמר, דבא פ' פלוני, כינוי לס"מ וריחק הסימנים, ובא גבריאל וקרבן. והיינו דקאמר למנצח על יונת אלם, א"ר יוחנן: לאחר שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת. לדוד מכתם, שיצא ממנה דוד, שהיה מך ותם. ד"א דבר אחר, שנולד מהול. ד"א, שמקטין עצמו וכו'. ופירש הרב מהרש"א ז"ל בח"א בחידושי אגדות, למנצח, שניצח גבריאל לפ', על תמר שהיתה כיונה אלמת כשרחק פ' סימניה, בשביל דוד שיצא ממנה, עכ"ד עד כאן דבריו. ואפשר דיען בזכות דוד, שה' עמו והיה עניו, היה יואב נוצח המלחמה, כמ"ש כמו שכתוב פ"ב פרק ב דמכות^[1]. וגם דוד נולד מהול, שלא היה לסט"א לסטרא אחרא אחיזה בו אפי' אפילו בערלה, והוא גלגול אדה"ר אדם הראשון שנולד מהול, כמו שאמרו רז"ל. בזכותו נצח גבריאל וניצולה תמר, דדוד יצא מרות, ורות גלגול תמר, כמ"ש כמו שכתבו גורי האר"י ז"ל. ולכן נקראת רות על שם דוד, שריוה לקב"ה בשירות ותשבחות. וכ' וכתב רבינו האר"י זצ"ל, דבעת צרה יזכיר זכיותיו, וכתבנו בעניותנו במ"א במקום אחר שיזכיר הזכיות ברמז, שלא יקטרגו. ועתה שדוד הע"ה המלך עליו השלום היה בצרה אצל אכיש, רמז דרך נסתר שניצולה תמר ונצח גבריאל בזכותו, וניצולו ג' נפשות; וגם עתה ינצל הוא מצרת אכיש. ואמר ברמז על יונת אלם, דמשמע שהוא היה כאילם מצערו, כמו שפירש רד"ק. והקדוש ב"ה בוחן לבות יודע כוונתו שהזכיר ענין תמר וזכיותיו. ובמה שכתבנו ניחא דרשת רז"ל, וענין המזמור. וקצרתי בהקדמות והרי הוא כמבוא"ר, ובמזמור דלקמן ביארנו על דרך זה, ומ"ש ומה שכתבתי שם בפי' בפירוש "מכתם" מרז"ל צודק גם כן כאן לפי דרכנו, כאשר יראה הרואה הכא והתם, וצדיק יבחן:

פסוק ג

שאפו שוררי כל היום. למטה; והכל תלוי למעלה, כי רבים לוחמים לי מרום, ורבו המקטרגים למעלה.

פסוק ד

יום אירא אני אליך אבטח. י"ל יש להקשות דהול"ל דהוה ליה למימר "עליך אבטח". ואפ' ואפשר דיש לפרש כמו שפירש בזוהר הקדוש: "הבוטח אליך" (תהלים פו, ב), דדוד הע"ה המלך עליו השלום היה מבטיח להשי"ת להשם יתברך לקום בחצות לילה. וכן אפשר לפרש כאן, דהוא מבטיח לה' שיעשה תשובה ומעשים טובים, ומדתו יתברך לראות במעשים טובים שהאד' שהאדם יעשה לעתיד:

פסוק יד

כי הצלת נפשי ממות. פירוש, מיד דומה, וכמפורש בהקדמת הזהר הקדוש באורך כמה קטרג והקב"ה הצילו.

הלא רגלי מדחי. שלא אעבור דרך גיהנם. כמו שפי' שפירשתי "אל תתן חסידך לראות שחת" (תהלים טז, י).

להתהלך. רמז ברוח הקדש שהיה ז' שנים בג"ע בגן עדן עד שעלה למקומו, וזהו להתהלך לפני אלהים, מדת הדין, לאור באור החיים, למקום הראוי לו כפי גדולתו וצחצוח נשמתו:

הערות

1. לכאו' כוונתו לסנהדרין מט א. ויקיעורך