יוסף תהלות/י

<< · יוסף תהלות · י · >>

מזמור יו"ד

פסוק ג

כי הלל רשע וכו׳. אפשר דהרשע משתבח שיש לו לב רחב לעשות צדקה וחסד והוא רחמן. ועפרא בפומיה כי הוא גוזל ועושה צדקה והקב״ה שונא גזל בעולה. וזהו ובוצע, גוזל, ברך, שנותן, כמו "קח נא את ברכתי" (בראשית לג יא). וזה נאץ ה׳:

פסוק ז

אלה פיהו מלא ומרמות ותוך תחת לשונו עמל ואון. אפשר במ״ש במה שאמרו נודרין להרגין (משנה נדרים ג ד), ואפילו בשבועה, כבית הלל, והוא באומר בלבו "היום" (נדרים כח א). וזה הרשע, בלי אונס אלה פיהו מלא, בכל דבר תמיד נשבע, וזה שכתוב פיהו מלא. ומלבד זה אינו אומר בלבו "היום", אף דאינו מועיל אלא באונס, אפ״ה אפילו הכי היה לו לבחור הרע במיעוטו. אלא תחת לשונו באותו רגע עמל ואון:

פסוק יד

ראתה כי אתה עמל וכעס תביט וכו'. אפשר במ״ש במה שכתוב בשבת דף ק״ד: קו״ף קדוש, רי״ש רשע. מ״ט מאי טעמא מהדר אפי׳ אפיה דקו״ף מרי״ש? שאמר הקב״ה: אין אני יכול להסתכל ברשע. ופי׳ ופירש רש״י דהוא לישנא מעליא, דרי״ש מהדר אפיה וכו׳, ע״ש עיין שם. וכתבו המפרשים, דא״כ דאם כן הקו״ף הי״ל היה לו להפוך אחוריו? ותירצו, דהקב״ה רואה לרשע, שאם יריע לצדיק מצילו. ובזה פירשו, "למה תביט בוגדי׳ בוגדים תחריש כבלע לפנינו: בבלע רשע צדיק" (חבקוק א יג), ר״ל רוצה לומר, מאי דקו״ף רואה ברי״ש הוא להציל לצדיק, והשתא דח״ו דחס ושלום אין אתה מצילו, קשה, למה תביט בוגדים? וא״ת ואם תאמר: להציל לצדיק, אני רוא׳ רואה ש"תחריש כבלע" וכו׳, עכ״ד עד כאן דבריהם.

ובזה אפש׳ אפשר לפ׳ לפרש פ׳ פסוק זה: ראית, הקו״ף מסתכל ברי״ש, כי אתה עמל וכעס הרשע תביט להציל לצדיק, וזהו לתת בידך הרשע שלא יזיק לצדיק, ומשו״ה ומשום הכי עליך יעזוב חלכה, העני שהוא הצדיק משליך יהבו עליך, לפי שיתום היית עוזר ולזה בוטח בך. וא״כ ואם כן שבור זרוע רשע וכו׳ להציל לצדיק: