יוסף תהלות/א

בס"ד

יוסף תהלות · א · >>

ספר יוסף תהלות

תהלים ספר ראשון ליום א

מזמור א'

(א)

אשרי האיש. אפשר דדוד המלך ע״ה עליו השלום בראש ספרו הקדוש רמז בספר שמו הגדול כי אשרי ר״ת ראשי תיבות אבי שלמה ראש ישראל, כי כל ענינו תלוי אם שלמה בן בת שבע ימלוך אחריו, והוא אות שלא חטא בבת שבע. לכך כאן בתחלה רמז אבי שלמה ראש ישראל. וראש ישראל קאי על שלמה:

והיו עיניך רואות כי ס״ת סופי תיבות אשרי האיש אשר לא הוא אשרי, לרמוז דגם אם חטא ושב בתשובה מאהבה בסוף נאמר בו אשרי ולמפרע קרי ביה אשר לא הלך, דזדונות נעשות לו כזכיות:

כי אם בתורת ה׳ חפצו. פי׳ פירוש, כי כל מעייניו הוא בתורת ה׳, וזהו תיקון המחשבה. ובתורתו יהגה, תקון הדבור. אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יעשה וגו׳, תקון המעשה לקיים המצות:

(ב)

ואפשר במ״ש במה שכתבו התוס׳ פ״ק דמ״ק דף ט׳ משם הירושלמי, דאפי׳ דאפילו מי שתורתו אומנותו מפסיק לסוכה ולולב וכיוצא. זה רמז ובתורתו יהגה יומם ולילה, שתורתו אומנותו, ועכ״ז ועם כל זה אשר פריו פרי התורה הם המצות יתן בעתו כגון סוכה ולולב וכדומה. וכי היכי דלא תימא דגם מי שתורתו אומנותו חייב בק״ש בקריאת שמע ותפלה, והוא נכלל אשר פריו יתן בעתו, לז״א לזה אמר: וכל אשר יעשה יצליח, דוקא מצות מעשיות זמניות וזהו בעתו, אבל ק״ש ותפלה, האי שינון והאי שינון, וכמ״ש וכמו שכתבו התוס׳ שם בשם הירושלמי:

(ג)

אי נמי אשר פריו יתן בעתו, אמרו רז״ל משבת לשבת. ואפשר דלפי שמצינו שאמר בן עזאי דנפשו חשקה בתורה ולא נשא, קמ״ל קא משמע לן דהגם כי בתורת ה׳ חפצו וחשקה נפשו בתורה ובתורתו יהגה יומם ולילה, עכ״ז עם כל זה אשר פריו יתן בעתו, מחויב לישא אשה לקיים פו״ר פריה ורביה. ושאני בן עזאי דידע דכבר קיים פ״ור פריה ורביה בגלגול שעבר, כמ״ש כמו שכתב רבינו האר״י ז״ל:

(ד)

אי נמי שהר״ן כתב פ׳ פרק אעפ״י אף על פי, דאם אירע איזה ענין לת״ח לתלמיד חכם ללמוד בליל שבת, ילמוד כרצונו ופטור, והיינו דלא תנן במתני׳ במתניתין עונת ת״ח משבת לשבת. אמנם מסתמות כל הפוסקים נראה דלא כהר״ן, דזמן תורה לחוד, וק״ו וקל וחומר לדברי הזהר הקדוש דזמן היחוד למעלה בו בפרק. ומאי דלא תנן במתני׳ עונת ת״ח, היינו משום דזהירי טפי בצניעותא וכמ״ש וכמו שכתב מהר״ם שיף ז״ל. ואפשר דז״ש דזהו שאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה ועם כל זה אשר פריו יתן בעתו מילתא פסיקתא ולית ליה פט״רי ואין לו פטור שיש לו ענין ללמוד כמ״ש כמו שכתב הר״ן. ורמז הטעם אשר פריו יתן ר״ת ראשי תיבות גימט׳ גימטריה הויה אדני שהם יחוד קב״הו קודשא בריך הוא ושכינתיה, דאז בליל שבת עת דודים ולכן חיובא רמיא כמ״ש כמו שכתוב בזהר הקדוש ואין פוטר:

(ה)

אי נמי אפשר במ״ש במה שכתבו רז״ל דהקב״ה זורע המצות והתורה. וכתב הרב הגדול מהר״י דוד ז״ל בספר יקרא דשכבי דמדינא אינו חייב לתת הפירות, והוכיח כן מהפוסקים. אבל הוא יתברך בחסדו הגדול נותן גם הפירות וגס בעה״ז בעולם הזה, וז״ש אשר פריו יתן בעתו בע״הז, וכל אשר יעשה גופן שלהם של התורה והמצות יצליח לע״הב לעולם הבא:

(ו)

או יאמר יותר בהרחבה ובסגנון אחר, והוא דתנן דתלמוד תורה מדברים שאוכל מפירותיהס בע״הז בעולם הזה. והשתא נבין ונדון, למאי אצטריך לזרוע התורה, כמ״ש כמו שכתב רבינו אפרים ז״ל, דז״ש דזהו שכתוב "אור זרוע לצדיק", דהתורה היא אור. ואם נפשך לומר דדא ודא חדא היא, דמה שזורע התורה הוא ליתן הפירות בעה״ז, והיינו דתני תנא דת״ת דתלמוד תורה אוכל מהפירות בע״הז. צא ופרנס לי המצות, דהמצות שאוכל מפירותיהם מפורשת, כבוד א״א אב ואם ואינך. ואלו בש״ט מוכח דזורע כל המצות. ולכן נראה לי הדל, דהני מצות ות״ת שאוכל מפירותיהס היינו דהקב״ה בחסדו תיכף קובע לו פירות, דייקא נמי דקתני אלו דברים שאדם עושה אותם, בעשייתם קובע לו פירות. ויתר על כן הוא זורע התורה והמצות כלם, והפירות שיעשו ברוחניות גם אלו ברחמיו יתן. וז״ש וזהו שאמר אשר פריו יתן בעתו הם הפירות שקובע לו תכף. וכל אשר יעשה יצליח שזורע ועושים פירות. ועמ״ש ועיין מה שכתב באהבת דוד דף ל״ה ע״א בס״ד:

(ז)

ויתכן ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהוא מחבר יום ללילה ולילה ליום בעסק התורה ליחד הדודים, כמ״ש כמו שכתוב בזהר הקדוש. והגם שהוא גברא רבא והתורה נקראת על שמו, כמ״ש כמו שאמר ובתורתו וכמ״ש וכמו שאמרו פ״ק דע״ז והמפרשים, עם כל זה כל עצמו ליקב״הו ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו והי״ה, שמכוין ליחד ו״ה עם י״ה כנודע. ואז הוא כעץ שתול על פלגי מים החסדים אשר פריו יתן בעתו ברוחניות וכל אשר יעשה במצות יצליח, דתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא מיצ״הר מיצר הרע. ובפרט להגיע לפרשת דרכים, ת״ח תלמיד חכם שהגיע להוראה והתורה נקראת על שמו ולא יעצרנו הגש״ם החומר וטרדותיו לבטל המצות, אלא וכל אשר יעשה יצליח לקיים המצות כתאותו וכרצונו ואין מעכב על ידו כלל:

(ח)

ואני שמעתי במ״ש במה שכתוב פ״ק פרק קמא דתעניות (דף ה:): אילן, אילן, במה אברכך? פירותך מתוקים וצילך נאה ואמת המים עוברת תחתיך. אלא כל נטיעות שנוטעים ממך וגו׳. וז״ש וזהו שאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו וכו' הרי פירות והרי מים, ועלהו לא יבול בצל הכס״ף. ומעתה כן אברכך, וכל אשר יעשה יצליח, נטיעותיו כמוהו:

(ט)

ויש לרמוז ועלהו, לעשיר המחזיק ביד החכם, וכמ״ש וכמו שכתוב (חולין צב א) לבעו רחמי אתכליא על עליא. וכתב הגאון החסיד מהר״ר אלעזר מקראקא ז״ל בס׳ בספר מעשה רקח, דתנן: השומר לפרי מצטרף, וכן העשיר שהוא שומר לפרי, מר ניהו החכם, מצטרף עם החכם, ע״ש עיין שם. וכתב הרב מופת הדור מהר״ח אבולעפיא ז״ל בס׳ עץ החיים פ׳ פרשת ויקהל, דהעשיר ניצול מיצה״ר מיצר הרע כחכם העוסק בתורה, ע״ש עיין שם. וז״ש וזהו שאמר אשר פריו יתן בעתו ולא מסתפי מיצ״הר, ועלהו שהוא העשיר המחזיק בידו לא יבול, שגם הוא לא יכשל ביצ״הר ומצטרף לפרי, וכל אשר יעשה יצליח:

(יוד)

ועוד רמז אשר כתב הרב מהר״ם גאלנטי ז״ל הזקן בתשובה כ״י כתב יד משם הזהר הקדוש בכ״י בכתב יד כי כל זיווג שהוא לש״ש לשם שמים, אף שהוא זקן ואינו מוליד בפועל, בכח מוליד נשמות והם בג״ע בגן עדן וכו׳ ע״ש עיין שם. וזהו שרמז, אשר פריו יתן בעתו מע״ש לע״ש מערב שבת לערב שבת, ועלהו שאינו ראוי להוליד לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. ועיין בחסדי אבות חדש דף קכ״ז ע״ש: