יומא טבא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יוֹמָא טָבָא דְּרַבָּנָן.
מִצְוַת תְּפִלִּין כְּתִקְנָן.
כִּי הַבֵּן י"ג זָכָה לְמִנְיָן.
בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:

שִׂמְחָה לָאִישׁ בַּתְּפִלִּין.
בַּקֹּדֶשׁ אוֹתוֹ מַעֲלִין.
בִּזְכוּתוֹ יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין.
וְיֵשְׁבוּ בִּנְוֵה שַׁאֲנָן:

עֶלְיוֹן אֵל נוֹרָא וְאָיוֹם.
לְיֶשַׁע יָהּ דְּרוּשׁ פִּדְיוֹם.
לִישׁוּעָתְךָ מְצַפִּים יוֹם יוֹם.
בִּמְהֵרָה חִישׁ תִּפְרְקִנָּן:

יָהּ לְךָ תָבֹא שַׁוְעָתִי.
וְשִׁירָתִי וּתְהִלָּתִי.
וְתִשְׁלַח הַגּוֹאֵל לִקְרָאתִי.
מִזִּיו אוֹרְךָ תַּנְהִיר לָן:

חָזָק הַלְּלוּהוּ בְּקָדְשׁוֹ.
וְהָדוּר נָאֶה בִּלְבוּשׁוֹ.
וְגַם תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ.
הָאֵל מֶלֶךְ צוּר נֶאֱמָן:

ראה גם[עריכה]

הפיוט עם הסברים באתר "הזמנה לפיוט"