יום שבת קדש הוא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום שבת קדש הוא, אשרי האיש שומריהו,
ועל היין זוכרהו, ואל ישים אל לבו,
הכיס רק ואין בו, ישמח וירוה, ואם לוה הצור יפרע את חובו.

הבשר יין ודגים, אל יחסר בתענוגים,
ואם שלש אלה לפניו צגים, זה יהיה שכרו,
אשר חפץ ביקרו, יוסף חצה דג, ומצא מרגליות בבשרו.

ואם שולחן כדת ערוך, ומלאך אל יענה ברוך,
זה יהיה זמן ארוך, ואויביו יהיו כדמן,
ומלאך רע יענה אמן, בעל כרחו יספר שבחו, שמו יעלה כטוב שמן.

נשים נרות תדלקנה, וחק נדות תחזקנה,
והחלות תסקנה, תגן בעדן זכותן,
יום בא עת לדתן, ואם לא עברו ונזהרו, אזי קרובה לדתן.

תנו שבח ושירה, לאל אשר שבת ברא,
ולנו בו נתן תורה, קרא למשה מתנה,
בבית גנזי היא טמונה, לך יאתה וקח אותה, תנה לעדת מי מנה.

נפש כי נאנחה, בא שבת בא מנוחה,
גיל וששון ושמחה, ברכו וקדשו במן,
מלרדת לעם לא אלמן, והשבת נפש משיבת, בפיסת בר אשר טמן.

חקותיה במרה, נצטוו באזהרה,
כהררים בשערה, תלוים הלכותיה,
שומרי מצותיה ינחלו, ליום שכלו שבת בצבאותיה.


זה האות אשר שם אל, בינו ובין בני ישראל,
ובשביעי אשר הואל, סמבטיון הנהר,
שבכל יום רץ ונמהר, יוכיח בו מנוח, תשיב למין אשר שואל.

קולי קולות יחדלון, בעת שירי יגדלון,
כי בטל הם יזלון, ואל יסיגו גבולי,
בארח שיר נפל חבלי, התקוששו ואל תשמשו בנזר שיר שפרה לי.