יה הצל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה.
וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה.
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ.
בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

הוֹדוּ לְגֵאֶה עַל גֵּאִים:
וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים.
הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים.
מִיָּד צַר כִּי בָּהֶם הִכָּה:

וְיָשִׁירוּ עַמַּךְ שִׁירוֹת.
וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת.
בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת.
בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

דִּרְשׁוּ לָאֵל כָּל לְבָבוֹת.
כִּי גָּמָל עָלֵינוּ טוֹבוֹת.
שִׂמְחוּ בָּנִים עִם הָאָבוֹת.
בְּדָת מִנִּי יָם אֲרֻכָּה:

הָאַל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ.
וְצַר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ.
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ.
וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָ:


מחבר: יהודה (שמו המלא אינו ידוע)

ראה גם[עריכה]