לדלג לתוכן

ידי משה על שמות רבה/מה/ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ידי משה על שמות רבה • פרשה מה |
א • ב • ה • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

ויתנצלו בני ישראל את עדים ר"ח אמר עטרה וכו'. פירוש שקשה לר"ח דכתיב לעיל ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ואח"כ כתיב שא"ל הקב"ה הורד עדיך וגם אח"כ נאמר ויתנצלו וגו' וקשה והא לעיל משמע שלא שתו עליהם עדים לז"א אמר ר"ח עטרה פירוש לפי שבשעה שאמרו נעשה ונשמע נקשר להם ב' עטרות וסברו ישראל כמו שאיתא לעיל שבטלו רק נעשה א"כ לא שתו איש עדיו עליו פירש עטרה אחת פרקו ואחת השאירו מכח נשמע ואמר הקב"ה שיפרקו גם עטרה ב' ורשב"י מיישב קושיא זו בדרך אחר שמלבד אותם ב' כתרים היה להם זינאות וכנ"ל:

ר"ס אמר פורפראות הלבישן. פירוש שלר"ס קשה ג"כ קושיא שכתבתי לעיל והלא כבר פרקו כמש"ה ולא שתו איש עדיו עליו אלא ע"כ שמלבד הכתרים היה להם פורפריאות וק"ל ונ"ל שפליגי ר"ס ורשב"י בפלוגתא דר"י ור"נ בדף נ"ה ע"ב שר"י שס"ל חירות מן השעבוד ס"ל שפורפיאות הלבישו פי' בגדי מלכות כדי להיות שהם בני חורין מן השעבוד ור"ל שס"ל חירות מן מלאך המות ס"ל כרשב"י שסבר זינאות ושם המפורש חקוק עליו פי' להורות למלאך המות שחרבו בידו שאין לו שליטה עליהם וניתן להם לאות חרב לכל אחד עם שם המפורש ע"ד שמצינו כי משה שהראה למ"ה מטה שלו שהיה חקוק שם המפורש עליו ונ"ל שזה הוא גם כן הפלוגתא שמצינו כמה פעמים ששמואל סבר איו בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות ורבנן סברי שימות המשיח ועוה"ב יהיו שוים וקשה באיזו סברא קמפלגי ונ"ל לפי דאיתא בגמרא דשכח פר' ר"ע ופדויי ה' עוד ישובון שאותן עטרות שנוטלו מישראל עתידין להחזיר להם בימות משיח וא"כ שמואל שס"ל כמ"ד פורפריאות הלבישן והיה רק חירות מן השעבוד וא"כ יהיה ביאת משיח ג"כ רק חירות מן השעבוד לבד משא"כ מיתה יהיה מה שאין כן רבנן סברי כמ"ד זינאות ושם מפורש היה חקוק עליו וחירות הוא מן מיתה א"כ בימות משיח שיחזר להם העטרות ע"כ לא יהיה מיתה בימות משיח וא"כ ימות משיח ועוה"ב שוים יהיו ודו"ק היטב כנ"ל בן המחבר:

תרתין אפין מזגין רותחין. בתמיה פירוש דרך משל כשאחד מוזג רותחין השני ימזוג צונן וכאן כל השנים מוזגין רותחין:

ומשה יקח את האהל וגו'. ר"י אמר כך משה דרש מנודה לרב מנודה לתלמיד לפיכך משה יקח את האהל. ולעיל בדף נ"ו ע"ב איתא לך רד אמר רב בשם רשב"ג מלמד שנתנדה משה א"כ קשה למה הרחיק משה את האהל מן ישראל וצ"ע ונ"ל דה"פ שאמר משה מנודה לרב פירוש שאני מנודה להקב"ה וא"כ מנודה אני לתלמיד פירוש לישראל ג"כ ומכח זה לקח האהל ודוק היטב ולזה נ"ל פירוש המדרש שמתחיל המדרש לדרוש ומשה יקח את האהל כמה היה רחוק א"ר יצחק מיל נאמר כאן הרחק ונאמר להלן אך רחוק יהיה ואח"כ מביא הדרש מנודה לרב וכו' לפי דאיתא בספרי אך רחוק יהיה אמר יהושע לישראל עתידין אתם לעשות שבת שם ע"כ אל תרחיקו יותר ממיל כדי שתהיו יכולים לבוא להתפלל בשבת לפני הארון וא"כ ע"כ הפי' כאן כמו שכתבתי לפי שהיה משה מנודה דאל"כ אלא שישראל היו מנודים קשה היה למשה להרחיק את האהל זהו הארון כמו שאיתא בגמרא יותר ממיל בכיון כדי שלא יבואו להתפלל כדאיתא בסימן של"ד בי"ד שמגרשין המנודה מבהכ"נ אלא ע"כ מכח שלא הרחיק משה הארון מן המחנה יותר מאלפים אמה ע"כ ישראל לאו מנודים היו רק הוא היה מנודה ודוק היטב: