ידי משה על בראשית רבה/צח/יא
| ידי משה על בראשית רבה • פרשה צח |
• יא •
הדין יונה משל זבולון. פי' שהיה עוסק בו לכן אמר יונה זה דקיימין בי' כי אם לא תימא הכי נקרא אפקרות' כדאמרי' בגמ' ההוא דאמר הנהו רבנן נקרא אפקרותא וק"ל:
הה"ד ויעל הגורל לבני זבולון ה"ג וסיפא של זה הפסוק של ויעל הגורל כתיב ומגת חפר וגם אצל יונה כתיב אשר מגת החפר ממילא משמע דמזבולון אתי וק"ל:
אילן גובבתא דציפורי. פי' מ"כ הערוך לא פירשו אבל מצאתי פירושו שיש מקום בציפורי שיש בו תל גבים מים וע"כ נקרא גת החפר דגת וגבי חדא היא כדאיתא בפ' הפרה המפנה מעין לתוך הגת או לתוך הגבי עכ"ל:
מאשר היה דכתיב וכו'. ויונה מצידון היה והא דכתיב גבי זבולן וירשתו על צידון יכולים לומר עד צידון ולא עד בכלל:
ירך שיצא ממנו. כך היא גירסת מ"כ א"ל א"א להולמו הלא ר"י הביא ראיה שצידון היה משל אשר לכן הגירסא שלפנינו היא מחוור ירך שיצא ממנה וה"ק ירך שיצא ממנה והיא אמו מצידן היתה ועוד יש לפרש גירסת ממנו אבל מילת ירך שיצא לא קאי על אב או אם אלא פי' ירך הוא הבן וה"ק בן אחד מזבולון דהיינו יונה היה מצידון שיקרא צידוני על שם אמו שיהיה משם וק"ל:
אמרת נעמן. קיימתתא לממרנא כצ"ל פי' אמריך נעימן שקיימת דברי שנינו וק"ל:
ד"א וירכתו על צידון ר"א אומר וכו' פי' שלא תקשה לך צידון אצידון שבזבולון כתיב וירכתו על צידון ופעם כתיב צידון גבי אשר דכתיב אשר לא הוריש את יושבי צידון לז"א תרי צידון הוי וכן ר"י כך אמר ודו"ק היטב כתבין מדרש הזה: