ידי משה על בראשית רבה/יח/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ידי משה על בראשית רבה • פרשה יח | >>
א • ד • ה • ו • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

שאין להם גירושין או שניהם מגרשין זה את זה והטעם לפי שבכל עת ובכל רגע ידבקו יחד כדכתיב ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד ולא יתפרדו או שניהם מגרשים זו את זה כלומר אפילו לא תדרוש ודבק באשתו שידבק בה עולמית עכ"פ תדרוש והיו לבשר אחד שיהיו שוים ויגרשו זה את זה אבל ר"י ס"ל אשתו מגרשתו לפי שר"י סבר ודבק הוא אזהרה עליו ולא עליה לכך היא מגרשתו ולא הוא מגרש אותה כנ"ל.

כביכול אין הקב"ה יחול שמו אלא על ישראל בלבד הלשון מגומגם קצת וגם לשון כביכול אין לו שום פי' ואי לא מסתפינא הייתי מחליף מלת אלא קודם מלת וכאן וה"פ שר"א דקדק למה בכל ספר מלאכי כתיב ה' צבאות משמע שאינו מיחד שמו על ישראל לבד אלא על כל צבאות אלא כאן כתיב פעם אחת אלהי ישראל ומשני כביכול לא יחול הקב"ה שמו על ישראל בלבד אלא על כל צבאות לפיכך נאמר בכל הספר צבאות ולא אלהי ישראל ובשביל זה אמר לשון כביכול לפי שבאמת אינו כן ומש"ה הוכרח לכתוב פעם אלהי ישראל שלא תאמר באמת ח"ו כך הוא:

והיו מקיפין את המזבח מצאתי במדרש אגדה דלהכי היו מקיפין את המזבח באמרם תבדוק אותנו כסוטות כדכתיב ואת העפר יקח מקרקע המזבח ול"נ לפי שמצינו כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות כנ"ל: