ידי משה על בראשית רבה/ו/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| ידי משה על בראשית רבה • פרשה ו |
ב • ג • ה • ו • ט • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

א"ל עבדא בישא לאו זבינא דאבא את. וצ"ע דאין פירוש למדרש זה כלל והמשכיל יבין מעצמו מה שיש להקשות במדרש זה חדא הוא למה קורא אותו בלשון עבדא בישא והעיקר שקשה וכי בשביל שיחלום לאדם שישתחוה לו אדם היה מכח כן עבדו ועוד מאי לשון זבינא ונ"ל דאי' במדרש תנחומא א"ל יהושע בן חורין קטן שיש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק וכי לא קנה אותך אברהם שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ ולא זו בלבד אלא שהשתחוית לפני אבי יוסף. וקשה ג"כ במ"ת וכי לא היה די בטענה ראשונה ונ"ל דאי' בפ' המוכר את הבית משנה ו' המוכר את העיר לא מכר את העבדים ואם אמר היא וכל מה שבתוכה מכר אפילו בהמות ועבדים שיש בה נמצא טענה ראשונה אין בה ממש כי אף שקנה אברהם שמים וארץ לא קנה העבדים שבתוכם עד שיאמר בהדיא היא וכל מה שבתוכה ולז"א ולא זו בלבד אלא שהשתחוית לפני אבא והסכמת בזה המכירה ע"ד דאיתא במדרש אמר הקב"ה אני אמרתי ורב יעבוד צעיר ואתה השתחוית לעשו חייך שאני צורר לך בכנפיך נמצא שעל ידי השתחויה נתרצה להיות לו לעבד ועכשיו מיושב ג"כ מדרש זה שא"ל לשון עבדא בישא ע"ד שאחז"ל עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין הלא כבר זבינא דאבא את מיום שקנה אותך אבא בכלל שמים וארץ. וא"ת שכל זמן שלא אמר היא וכל מה שבתוכה לא מכר את העבדים בכלל לזה אמר והלא הסכמת שהשתחוית דכתיב והנה השמש והירח משתחוים לי כנ"ל ודוק: