טריפת הבטחה

טריפת הבטחה
מחבר	דיימון ראניון
מתרגם	אליהו ציפר

---

יום אחד, אישיות אחת ושמה השופט זהב-פרוויים, שהינו פרקליט על-פי מקצועו, שיגר-דיבר אלי כי יצפה לביקורי במשרדו שבברודווי תחתון. ומאחר ואיני נזקק לשירותי פרקליטותו, אלא מסכת של ידידות כורכת אותנו, נעניתי והלכתי לראותו.
כמובן שהשופט זהב-פרוויים, אינו שופט ומעולם לא ישב על כס, אך הוא מכונה שופט כי כינוי זה מחניף לו, וכל דיכפין, בכל עת, ישמח לרצות את השופט זהב-פרוויים, כי הלז הנו אחד מבטוחי-פעלולי פרקליטי הקרת המתמודד בקשוחי השופטים עד מעבר לאפשר, ומפליא להושיע בתושייתו את אנ"ש מחבישה בגיא-עיטוש. זאת ועוד, עולה על הודיני בשליפתם מתוך מחבוש לאחר היותם בו.

אישית, מעולם לא נזקקתי למורשת שרותיו של השופט זהב-פרוויים, כיוון שכל ימי אני אזרח נוטר חוק ומתנגד באדיקות לברנשים נוגשי חוק. אך אני מכיר את השופט מהכא ומהתם, מקובות הלילה ושאר מהמורות, שכן השופט זהב-פרוויים הנו ברנש האוהב מעורבות בקרב ציבור לוחכי מועדונים אלה, בשלפו משם מירב קנוניות-חוק ולעתים גם איילת-חן כלשהי.
וכך, בבואי אל השופט זהב-פרוויים, נטלני זה עמו אל לשכתו הפרטית בבקשו לדעת אם ביכולתי להגות אודות צוות-חבק ראוי, מובטלי עבודה הכמהים לפרנסה, ואם כך, אמר השופט זהב-פרוויים, באפשרותו להציע להם משרת-צמרת.
"כמובן," אמר השופט, "אין זו משרה שקביעות בצידה, ובעצם זוהי רק פרוסת-משרה, אך אותו צוות-חבק חייב להיות נאמן בכל מאודו ועצמאי בעצמת-נוטלים. זוהי משרת חוץ-לעיר הדורשת סבר-וארשת," אמר והוסיף, "וקמעה של סבלנות."
ובכן, הייתי אמור לומר לשופט זהב-פרוויים שאני אינני שרות תעסוקה, וממשיך בעיסוקי שלי, שכן האופן בו דיבר על אותו צוות-חבק, עצמאים-נוטלים - שגיבי-מלקוח, לא עודדני לפלס דרכם של עמיתי אלי אותו לקוח.
ברם, בקומי ללכת התבוננתי מבעד לחלונו של השופט זהב-פרוויים וראיתי שם מעבר לנהר, מרחוק את ברוקלין, ובראותי אותה החילותי לחשוב על צוות-חבק זה או אחר, הסובל שם סבל רב ממוראות המיתון. החילותי לחשוב על אריה הסוס, יוסף אספמיה ועז-דור זערור. הנחתי כי סבלם של הללו מן המיתון, מקורו בעובדה כי איש אינו עושה כסף, ועל כן אין הם יכולים להרים ראש, ומכיוון שאינם יכולים להרים, אריה הסוס יוסף אספמיה ועז-דור זערור הינם באורח טבעי נכאים לעילא.
מכל מקום, ציינתי לבסוף את שמם של בני אותה כנופיית-נופת בפני השופט זהב-פרוויים, ובנוסף לכך הרחבתי דברים אודות מיומנות סחבנותם ועצרת עצביהם, אם כי לא יכולתי, במצפון שקט, להמליץ על עדנתם. אך השופט זהב-פרוויים היה נפעם עד מאד, שכן נזדמן לו שמוע אודות אריה הסוס, יוסף אספמיה ועז-דור זערור.
הוא שאלני לכתובתם, אך כמובן שאיש אינו יודע במדויק היכן אריה הסוס, יוסף אספמיה ועז-דור זערור מתגוררים, מכיוון שאינם מתגוררים בשום מקום משל עצמם. מכל מקום סיפרתי לו אודות מקום מפגש ברחוב קלינטון, בו עשוי הוא לעלות על עקביהם, ואז פרשתי מן השופט זהב-פרוויים, שכן חששתי פן יבקשני לבוא בדברים עם אותה כנופיית-נופת, ואם ישנם כאלה בחלד, שאיני חפץ להחליף עמם דברים, או לשאת ולתת עמם על כל שיח מכל דוגמא וסוג, הריהי כנופיית-הנופת של אריה הסוס, יוסף אספמיה ועז-דור זערור.

ובכן, לא שמעתי דבר מכל אותו עניין מספר שבועות, אך בערב אחד, בעודי במסעדתו של מינדי בברודווי, שש בשמחת חמיצת זוטא קרירה, שהינה מחיה-נפשות כחום היום בימים טרופים אלה, ומי צצים להם אם לא אריה הסוס, יוסף אספמיה ועז-דור זערור. וכה הפתעתי לראותם, עד כי החמיצה הצוננת הקדימה קנה לוושט והשנקתני עד סף מוות.
מכל מקום, הם נראו חברותיים, ואריה הסוס אף טפח בגבי לשמרני משניקה. ובעודו טופח בעצמה, כמעט קט כרה מכרה בירכתי, ובעוד הכרת תודה מפעמת בי על מעשה החסד שעשה עמי, אמרתי בשוב עשתונותי כדלקמן: "ובכן אריק," אמרתי, "זכות היא אף חמדה לראותכם שנית, ואנוכי תקווה ואמונה כי תצטרפו אלי כולכם לכרה של חמיצה קרה, ואז תגלו עד מהרה כי זו טעימה למאוד."
"לא!" שאג אריה "פנינו אינן לשום חמיצה קרה, לשופט זהב-פרוויים פעמינו, כלום לא ראית אותו אי-פה, אי-שם לאחרונה?"
ובכן, הרעיון שאריה הסוס, יוסף אספמיה ועז-דור זערור מחזרים אחר השופט זהב-פרוויים, צילצל קמעא כ'נחש-צפע', תוך ניחוש כי העיסוק שהשופט הואיל לתת להם, הסתיים בכי-רע ובכוונתם להיפרע מן השופט זהב-פרוויים, אך ברגע הבא אומר לי אריק כך:
"דרך אגב," הוא אומר, "בכוונתנו להודות לך על העיסוק שהקרית לנו, אולי ביום אחד נוכל לגמול לך על כך. היה זה עיסוק רב עניין," אמר אריק, "ובעודך מזרזף את חמיצתך הקרה אפרט באזנך, ואז תבין מדוע מחזרים אנו אחר השופט. מסתבר (אומר אריה הסוס) כי אותו עיסוק אינו עבור השופט אישית. אלא עבור לקוחו. ומיהו אותו לקוח אם לא מר כפל כי-טוב, רב-מיליונרים המחזיק בבעלותו את רשת כי-טוב, בה אזרחים רבים מזינים עצמם כלאחר-יד בשרות עצמי. השופט זהב-פרוויים בא לראותני אישית בברוקלין ושלחני אל כפל כי-טוב בלווית מכתב המלצה. כך, שכפל כי-טוב יוכל להסביר לנו למה הוא מצפה מאתנו, יען כי השופט זהב-פרוויים הינו ברנש פיקח מכדי הסבר לנו עניינים מסוג זה במו פיו.
למעשה, למירב ידיעתי, לא מן הנמנע כי השופט זהב-פרוויים לא מודע למבוקשו של כפל כי-טוב, יחד עם זאת אני מוכן להמר חצי-תריסר כנגד חמישה שהשופט אינו מניח כי כפל כי-טוב חפץ לשכרני ככספר ברשת כי-טוב. מכל מקום הלכתי לראות את כפל כי-טוב באחד ממלונות השדרה החמישית בו קבע את לשכתו, מקום בו יש לו תצוגה מרהיבה של חדרים. מאוד התרשמתי מסדרת כרכוריו של כפל כי-טוב בטרם הואיל לספר לי את טבעה של אותה תעסוקה שיעד לי. הלה הינו ברנש מרכיב עיגולדים, קרח-קרקפת ונטול לחלוחית, לו שפמנון על שפתו העליונה ונראה עצבני במעט.
ובכן, לקח לו פרק זמן להתפרק מן המכרסם אותו ולסבר את אזני, ואז החל נשמע פשטני עד מאוד, עד כי סברתי כעובדה שכפל כי-טוב דפוק במקצת שעה שסיפר לי כי שכרי בגין אותה תעסוקה יעלה לסך של עשרה דגולים.
מה שכי-טוב ביקשני לעשות, ליטול מספר איגרות אשר הוא אישית כתב לאילת-חן, עלמה בשם עמליה בודקין, הגרה בבית מחוץ לעיירה טריטאון, שכן נראה כי כפל כי-טוב כתב מספר כפלי-לשון בכתובים אלה, כבירבורים על אהבה ונישואין ודבר זה או אחר לעלמה עמליה בודקין, כדרך שאין בודקין בזמן האהבה, וכיום הוא מיצר על כך ונפחד מכוונתה להכפישו בגין טריפת הבטחה.
"רעיון זה מביך אותי עד מאוד," אמר כפל כי-טוב, "שכן כוונתי לבוא בברית-כלולות עם אחת מחוליות-כחולות-הדם במשפחות אצולת מדינה זו, אמת היא," אומר כפל כי-טוב, "כי למשפחת מי-אפסיים אין כיום די פיננסים, כפי שהיו לה בעבר, אך לגבי תכול-כחול דמם, אין כל ספק, וארוסתי מירב מי-אפסיים הנה דגולה מרבבתם. עובדה היא," כה אמר, " היא כה דגולה מרבבה עד כי וודאי תקצוף בעצמה אם מישהי תערוף אותי בגן טריפת הבטחה ותבטל כל קול כלה."
"ובכן," שאלתי את כי-טוב, "מהי 'טריפת-הבטחה'?" והוא הסביר לי כי ענין זה מתרחש אם מאן-דהוא מבטיח דבר-מה ונמנע מעשות המעשה. כמובן שבברוקלין אנו קוראים לילד זה בשם שונה, אך נוהגים באותו דבר-אחר במקביל.
"זוהי משימה קלה לבעל מיומנות כשלך," אומר כי-טוב, "העלמה עמליה בודקין גרה בגפה בביתה שבקצה טריטאון, ועמה צמד משרתים קשישים ומפוקששים. הרעיון הוא," כך אמר, "אל לך לבוא לביתה כשוחר האיגרות, אלא כמקושש דבר-מה נוסף, ככלילות הכסף שערכן בעתיקותן."
"ובכן," אמרתי למר כי-טוב "כל ברנש בקי בעיסוקיו, ואין בדעתי לדפוק-לדעת חמדת עיסוק מזה הסוג, אבל," אמרתי, "כי דרך פשטנית יותר לבצע עיסקה זו היא על-ידי קניית אותן איגרות מידי אותה אילת-חן. אישית," אמרתי, "אינני מאמין כי ישנה אילת-חן כלשהי בחלד, שאינה יוצאת מכליה למכור מלוא בי-דאר גדוש איגרות בעבור עשרה גדולים דגולים, ובפרט בצוק עתים אלה, ולהוסיף לעיסקה מלוא הטנא שקספיר כבקשיש."
"לא! לא!" נזעק כי-טוב, "מהלך כזה בל יעשה עם העלמה עמליה בודקין. הנך רואה," הוא אומר לי, "העלמה בודקין ואנכי ידידים הדוקים מזה חמש-עשרה שש-עשרה שנה, ולמען האמת זוהי ידידות אמיצה. מובן כי אינה מעלה בדעתה כי בכוונתי לשבור ידידות זו עתה." אמר והוסיף, "אם אנסה לרכוש את האיגרות מידיה היא תופתע. הכוונה היא," הוסיף עוד, "להשיג את האיגרות תחילה, ואז להסביר לה את שיברונה של הידידות ולתחמן סידורים נאותים ככלות הכל."
"אל תעריך את העלמה עמליה בודקין שלא כהלכה," אמר כי-טוב, "היא הינה אישה בעלת אישיות, אך," אמר, "הנך מכיר את האמרה: 'קשה משאול טרופה של אישה חרופה'". עלול לקרות כי העלמה עמליה בודקין תניח כי שמתיה ללעג ולקלס באם תגלה כי אני עומד לשאת את העלמה מירב מי-אפסיים ויותר מכך," אמר, "אם האיגרות תוותרנה בידיה, היא עלולה ליפול לידיו של פרקליט דל-מצפון, ולתבוע פיצוי עתק. אבל," אמר כי-טוב, "זאת עוד כאין וכאפס לעומת הרעיון שהעלמה מירב מי-אפסיים תלמד מן האיגרות ותתרשם שלילית מידידותי עם העלמה עמליה בודקין."
"ובכן, למחרת אחר-הצהריים, תרתי אחר יוסף אספמיה ועז-דור זערור, ומצאתי את זערור מצחק בקלפים עם ברנש בשם יששכר המשכיל, הקרוי יששכר המשכיל מאוסמוס, מכיוון שפעם בילה במוסד-על זה, ומוסכם על הכל כי היה חניך למופת. כמובן שהזמנתי את יששכר המשכיל להצטרף אלינו, שכן הלה ציחק בקלפים מלאי תקווה, ואך מעשה חסד יהיה זה עמי, באם יקרה לו דבר מה אחר בדרכו.
זאת ועוד, הנחתי כי אם איגרות מעורבות בעניין זה, יהיה זה אך נכון לצרף את יששכר המשכיל עמנו, למען ירוץ באיגרות אם יידרש, שכן יוסף אספמיה ועז-דור זערור אינם יודעי קרוא, ואילו אני קורא קידוש לבנה בלבד.
שאלנו מכונית ממכר שלי ברחוב קלינטון, ובנהיגתי יצאנו אל טריטאון המצויה במעלה נהר ההדסון. הייתה זו שעה רבת-נועם ועשירת-מראות. זו הפעם הראשונה שיששכר המשכיל, יוסף אספמיה ועז-דור זערור רואים מראות אלה לאורך ההדסון על אף שכולם חבשו את גדותיו של נהר יפהפה זה בעת שהותם בסינג-סינג. אישית לא שהיתי בסינג-סינג, אלא באוגורון ופעם בקומסטוק, אך הנוף באותם מקומות אינו נושא הטעון הרחבה. עם חשכה נחתנו בטריטאון והמשכנו ברחובו הראשי של כרך-מה-בכך זה, כאשר הורני כי-טוב, עד שלבסוף הגענו ליעד אותו חיפשנו, שהינו חווילה לבנה על מדרון משופע ליד הנהר ולא הרחק מן הדרך הראשית. לחווילה לבנה זו הייתה אף פיסת קרקע סביבה, וחומת אבנים נמוכה עם שביל אשר הוליך מן הדרך הראשית. ביצעתי סיבוב חד-מהיר, ומה אירע אם לא נתקעתי עם המכונית בגדר האבן ואילו המכונית התקפלה כמו אקורדיאון.
הנך רואה, הרעיון המחושב היה לבצע זאת במהירות הבזק וללא כל שיכחות-שטות, אם כי אולי להותיר את כל הבא לקראתנו, תוך כדי נסיגתנו - קשור וכבול. שכן אני מתנגד מושבע לפריצות בית ועוד תעסוקות-נמושות מסוג זה, משום שאינן מכובדות דיין בעיני, ומה גם שהן ארוכות-נגן יתר על המידה. כך שהתכוונתי לזנק עם המכונית אל הדלת הקדמית, אלא שאותה אבן-קיר נגפה את דרכי.
הדבר הבא הזכור לי, פקחתי עיני ומצאתי עצמי במיטה זרה ובחדר-שינה לא ידוע. אמנם, במרוצת ימי התעוררתי כבר לא אחת במיטות זרות, אך לא בחדרי שינה מעין זה, בהם הכל רווי עדנה למעט חריג צורם אחד, הלא הוא יוסף אספמיה היושב למראשותי ולוטש בי עיניו.
טבעי הוא שחפצתי לדעת מה אירע ויוסף סיפר לי כי נפצעתי בקיר האבן. אם כי איש מן האחרים לא נפגע. ותוך התבוססותי בדמי המפכה כמעיין שיכר, מי צצה לה מן הבית, אם לא אילת-חן ועמה תרח-זקן המתראה כשמש-שרת, או משהו מעין זאת, ואילת-החן מתעקשת כי יישאוני אל הבית וירפדוני באותה מיטה.
ואז רחצה את דמי ממני, כך סיפר לי יוסף אספמיה וחבשה את פצעי ראשי, ואישית נסעה לטריטאון כדי להביא עורבא-רופא לראות פצעי, האם הם חמורים, בעוד יששכר המשכיל ועז-דור זערור מנסים לחבוש את המכונית. כך יוסף אספמיה מספר לי בעודו יושב לשמרני עד שובה. כמובן שאני יודע כי בעצם הוא יושב שם כדי להיות הראשון המפשפש בי אם איני משתפץ.
ובכן, בעודי תוהה על שהתרחש ובוהה על שעלי לעשות, ניבטת פנימה אילת-חן כבת ארבעים פלוס-מינוס, חטובה לתלפיות ולה חזות רבת-נועם וחיוך מלא-רוך, ובעקבותיה ברנש אשר ניתן להבחין בו שהנו עורבא-רופא, בעיקר בגין תיקו השחור וזקן-תיישו החד-אפור.
מימי לא ראיתי אילת-חן חיננית כמותה, במיוחד אם אינך נוטר לבנות גיל הביניים, אם כי אני אישית מעדיף אותן צעירות, ובראותה אותי ועיני פקוחות שחה לי דלקמן:
"הו," אמרה, "אני מאושרת שלא מתת עלם מסכן, אבל," היא אמרה, "הנה כאן הדוקטור מיכאל מעלה-ארוכה, והוא יראה עד כמה נפגעת. שמי הוא העלמה עמליה בודקין, זהו ביתי וכאן חדר-משכבי ואני מצטערת עד מאוד מאוד על הפגעך."
כמובן, הנחתי כי זהו מצב מהתל, מחד אני מצוי כאן על מנת לטלטל מן העלמה עמליה בודקין את צרור איגרותיה ואת כלילות הכסף, כולל קומקום מעשה אמן, ומאידך היא משגחת עלי בסגנון מחלקה ראשונה ועוד מביעה את צערה אודותי. אבל נראה לי כי בשעה זו אין לי מה לומר, כך שהבלגתי בעוד העורבא-רופא בוחן אותי ומציץ אל תוך לקקני מלבר ומלגו ופוסק כדלקמן:
"זהו קרע חמור," הוא אומר, "אאלץ לחייט זאת, ואז עליו לשקוט מספר ימים, ולא," הוא אומר, "סיבוכים עלולים לצוץ. הטוב ביותר להעבירו לבית חולים."
אבל, העלמה עמליה בודקין לא אבתה שמוע רעיון נפל זה של העברתי לבית חולים. היא אמרה כי עלי לנוח במקום בו אני מצוי והיא תשגיח עלי יען כי נפגעתי בחצריה, בשער גידרה, ואך הוגן הוא כי תעשה דבר מה עבורי. הנחתי מן הדרך בה העלמה עמליה בודקין דחתה את נסיון העברתי, כי נחישתה נובעת מאותה משיכת-עגב המצויה בי משכבר, אך לאחר מכן הבנתי כי העניין נובע מחמת הבדידות בה היא מצויה וההשגחה עלי אפשרה לה תעסוקת מה.
כמובן שלא התנגדתי לרעיונה, מכיוון שמנקודת מבטי אוכל לנווט את מיגור האיגרות, וכמובן כלילות הכסף בקלקלות רבה כעבודת פנים, כך שניסיתי לשחק אותה כאילו מצבי קשה מאשר במציאות, אם כי כמובן שכל המכירני ויודע את הזמן שבו נשאתי בגופי שמונה קליעים מברודווי בואכה השדרה החמישית עד ברוקלין, יצחק לרעיון של חתך בלקקני המחייבני לרבוץ במיטה.
לאחר שהעורבא-רופא חייט אותי לעילא, והלך לדרכו, הוריתי ליוסף אספמיה לקחת את יששכר המשכיל ועז-דור זערור ולחזור ניו-יורקה, אך לשמור עמי על קשר טלפוני, כך שאוכל לומר להם מתי לשוב ולאספני, ואז פניתי לישון שכן הייתי עייף במאוד. כשהתעוררתי מאוחר יותר בלילה נראה היה לי שאני קודח מחום, ובדרך זו או אחרת הריני חולה של ממש והעלמה עמליה יושבת למראשותי ומנגבת את מצחי עם מטלית קרה, פעולה שכמובן נעמה לי עד מאוד.
אתא בוקר, ואני משופץ ומסוגל לטרוף פת-שחרית שהביאה לי על מגש, ומרגיש שנכות ככלות הכל אינה רעה כלל וכלל, בפרט כשאין כפתורים לצידך לשאול אותך כל פעם בפקחך עיניים: "מי עשה לך זאת?"
אפשר להתרשם כי העלמה עמליה בודקין יוצאת מכליה על מנת להשגיח על מאן-דהוא. כמובן, לו ידעה על מי היא משגחת באותה עת, הסיכויים הם כי תרוץ במעלה הדרך תוך קריאה לכוחות-הביטחון.
רק לאחר ארוחת-הבוקר יכולתי להציע לה לחרוף קמעה, ובעודה חורפת החל ברנש קשיש הנראה כשמש-שרת, עובר ושב מהתם להכא בחדרי לראות כיצד אני מסתדר.
הלה הנו קשיש קשקשן ובמהרה סיפר לי הכל אודות העלמה עמליה בודקין. ומה שסיפר לי, שהינה חמדת-לב נושנה של טיפוס ניו-יורקי, איש עסקים לעילא ורב-עושר. כמובן שאני יודע כי הטיפוס הוא כפל כי-טוב, על אף שאותו קשיש המתראה שרת-שמש - מעולם לא ציין את השם.
"הם צמד-חמד שנים רבות," אמר לי, "היה אביון כאשר פגשה בו, ומאחר והיה לה צרור-מור פעוט, מיסדה אותו בעסקים ובניהולם המשותף הפכו זאת לעסק משגשג.
מובן שאני יודע זאת, שכן אני עמם מבראשית." זאת אמר לי הברנש הקשיש ועוד, "היא הינה אשת לפידות בעסקים, אך גם חמודה ורבת-נועם, אם מישהו ישאל זאת. עתה," אמר הברנש הקשיש, "מעולם לא הצלחתי להבין אל נכון משום מה לא נישאו, שכן אין שמץ ספק כי היא אוהבתו והוא אוהבה. אך העלמה עמליה בודקין סחה לי פעם כי העניין נובע מחמת היותם אביונים בראשיתם ועסוקים מדי בהמשך כדי לשגות במשוגות נישואין, וכך נסחפו להם בדרכם עד שלפתע הפכו עשירים, ואז," סיפר הקשיש, "יכולתי לראותו נשמט ממנה, אך היא בסנווריה לא ראתה זאת, ולא הופתעתי כאשר לפני מספר שנים שכנע אותה כי הטוב ביותר עבורה לפרוש מפעילות ולנוע אל מקום שכוח זה.
מלכתחילה נהג לבוא לכאן לעתים מזומנות," סיפר הקשיש, "אך לסירוגין משך את פרקי הזמן שבין ביקור לביקור, ועתה איננו רואים אותו אלא לעתים נדירות.
אכן," הוסיף הקשיש, "זהו סיפור מן החיים ואני אישית מכיר סיפורים נוספים מסוג זה, אבל העלמה עמליה בודקין עודנה מאמינה כי הוא אוהבה, ורק עסקיו מרחיקים אותו ממנה, כך שהנך רואה כי אינה כה פקחית כפי שהיא נראית, או משתעשעת באשליות. ובכן," אמר הקשיש, "אביא לך עתה לגימת מיץ תפוזים, אם כי אני חייב להודות כי אינך נראה לי כברנש השותה מיץ תפוזים דרך קבע."

עתה העפתי מבט נרחב על חדר-השינה שמא אוכל לאתר את תיבת האיגרות שכפל כי-טוב דיבר אודותיה, אך לא ראיתי כל תיבה שתאורה דומה. ואז, בערב, שעה שהעלמה עמליה בודקין שהתה בחדר ואני התחזיתי כמנמנם, משכה מגירה בשולחנה ושלפה מתוכה תיבת ענק, ישבה ליד השולחן מתחת למנורת קריאה, פתחה את התיבה והתחילה לקרוא אי אלו איגרות נושנות. ובעודה יושבת וקוראת תוך כדי תצפיתי בה מבעד לשמורות עיני, ראיתיה לעתים מחייכת ולעתים מגירה דמעה על לחיה.
לפתע הביטה בי ותפשתני פקוח עיניים לרווחה, המתבונן בעיניה המסמיקות. היא חייכה ואמרה לי כך: "מכתבי אהבה ישנים," אמרה בלטפה התיבה, "ממחמד לב ישן נושן," הוסיפה, "אני קוראת כמה מהם מדי ערב במרוצת חיי. כלום אינני שטיה רגשנית לעשות מעשה מעין זה?"
ובכן אמרתי לעלמה עמליה בודקין שרגשנותה כשורה, אך לא סיפרתי לה עד כמה ניטפשה בהראותה לי היכן איגרותיה מצויות, אם כי כמובן שהייתי מרוצה עד מאוד בגין אותו מידע. סיפרתי לעלמה עמליה בודקין כי אישית מימי לא כתבתי מכתבי אהבה ומעולם לא קיבלתי כאלו ומימי לא ראיתי כאלו וכל זאת אמת לאמיתה. אזי העלמה עמליה בודקין צחקקה וכה אמרה לי:
"ראה!" אמרה, "הנך טיפוס יוצא דופן לא לדעת מהם מכתבי אהבה. סבורני," אמרה, "כי אקרא בפניך מספר מאותם מכתבי אהבה הנפלאים בתבל. הדבר לא יזיק," אמרה, "שכן אינך מכיר את הכותב, ובעודך שוכב במיטתך, חשוב אודותי לא כעל זקנה כעורה כפי שתראני עתה, אלא כעל צעירה רעננה ואולי אף נאה במקצת." וכך, העלמה עמליה בודקין פתחה מכתב וקראה לי מתוכו וקולה נמוך ורך בקוראה, אך אינה מעיינת כלל בכתוב, אלא מכירה אותו בעל-פה. כמו כן, נראה לי כי אותו מכתב אהבה הינו בגדר מלאכת מחשבת, אך מאחר ואני איני שופט למכתבי אהבה, שכן הלז הוא הראשון שהאזנתי לו, הנחתי כי אינו אלא בגדר הבל.
"מחמד לבבי," נאמר במכתב זה, "עודני מהרהר בך עת ראיתיך אתמול ניצבת בחזית הבית וזוהר השקיעה בוהק בשערך החום-כהה כארד-נאדר. יקירתי," כך לשון האיגרת, "אני מאושר כי אינך בלונדינית, אני שונא בלונדיניות, כי הינן נבובות ראש, נקלות ובוגדניות ובנוסף לכך אף מהירות חימה," ובהמשכו, "לעולם לא אאמינה בבלונדינה יותר מאשר ביכולתי לטלטל שור בזנבו. מימי לא ראיתי בלונדינית שאינה כשלון חרוץ ומצובע," כך נאמר שם, "רובן אינן אלא מחומצנות, ומכל מקום העסקים כהלכה," כך נכתב, "והנקניקיות - 'קונים בלבד'. אני אוהב אותך עתה ובכל עת חמודתי-חתיכתי-פעוטתי."

ובכן היו גרועים מזה, וכולם דנים בה, כמתק-לב, או מיידל'ה, או יקרקרה-מכל ובתוספת אהובה-כאובה, כרובית-מלאכית, ועוד כהנה וכהנה, כאשר כמה מהם דנים במה שיתרחש לאחר נישואיהם, ולפי מיטב הבנתי אלה הן אותן איגרות אשר לדידו של כפל כי-טוב רוויות חומר-נפץ, בעיקר עבור ברנש השוקל נטילת סמי מנוסה מפני ארוסה.
בעצם אמרתי משהו מעין זאת לעלמה עמליה בודקין, רק כדי לצאת חובת אמירה.
"מה?" שאלה, "למה אתה מתכוון?"
"ובכן," אמרתי, "מסמכים מסוג זה ידועים כמביאים תשואה גבוהה בנסיבות מסוימות."
העלמה עמליה בודקין הביטה בי דקה ונותרה מופתעת, ואז הניעה בראשה צחקה ואמרה: "ובכן," הגיבה, "דבר אחד וודאי, מכתבי לעולם לא יניבו תשואה ואין חשיבות לגודלה ובשום נסיבות, גם אם מישהו יחפוץ בהם. שכן," אמרה, "זהו אוצרי הגדול, אלה זיכרונותי מימי המאושרים ביותר," אמרה, "אלה לא יהוו סחר-מכר גם עבור מליון דולר."

מתוך הערה זו הבנתי כי כפל כי-טוב השכיל לעשות עמדי עיסקה מתוחכמת בהציעו לי את אותם עשרה דגולים בגין האיגרות. אך כמובן לא ציינתי זאת בפני העלמה עמליה בודקין. השגחתי בה מחזירה את מכתבי האהבה לתיבתם המשובצת ומושמת אחר כבוד במגירה שבשולחן הכתיבה. הודיתי לה על התירה לי להאזין לאיגרות ואז ברכתיה בלילה-טוב ופניתי לישון. למחרת צלצלתי אל מספר מסוים ברחוב קלינטון והשארתי הודעה ליששכר המשכיל יוסף אספמיה ועז-דור זערור לבוא ולאספני שכן קצה נפשי בנכותי.
ובכן, היום שלמחרת הינו שבת והיום הגובל בו הוא כמובן יום ראשון. הם באו לראותני ביום השבת תוך הבטחה שיחזרו למעני גם ביום ראשון, שכן המכונית שופצה ונעה כהלכה, אם כי ידידי מרחוב קלינטון נאק-זעף לא מעט על הדרך בה ידידיו חנטוה.

אבל, לפני שידידי הגיעו ביום ראשון בבוקר, מי מופיע לפניהם מוקדם בבוקר זורח וצץ מתוך מכונית ענק אם לא כפל כי-טוב.
יותר מכך, בצעדו אל הבית לבוש במחלצותיו וחובש מגבעת, ובעודו לופת את העלמה עמליה בודקין בזרועותיו ונושק לה בעצמה הישר אל שפתותיה, וזאת על-פי מידע שקיבלתי מאוחר יותר מברנש קשיש האמור להיות שרת-שמש.
מרום המדרגות יכולתי אישית לשמוע את העלמה עמליה בודקין קוראת בגיל וגם שמעתי את כפל כי-טוב מכריז בקול עמוק ולבבי את הדברים הללו:
"עתה, עתה, עתה, מלי," כפל כי-טוב אמר "אל נא תבכי במיוחד לא על מקטורני החדש. הריעי," אמר כי-טוב, "והאזיני לסידורים שעשיתי בקשר לנישואינו מחר ולירח הדבש במונטריאול. כן כמובן מלי," אמר כפל כי-טוב, "את הינך האחת והיחידה עבורי, כי את מבינה אותי מאלף ועד תיו. הבי לי עוד נשיקת ענק מלי ואז נשב ונשוחח על הא ועל דא."
ובכן, הערכתי על פי קולות המצמוץ שהוא אכן ספג את נשיקת העתק וזו אכן נשיקת עתק של ממש, ואז שמעתים מעלים גרה ארוכת נגן בסלון שבמורד המעלות, ולבסוף שמעתי את כפל כי-טוב מספר כך:
"הידעת מלי," כה אמר, "את ואני הננו אנשים פשוטים ללא סרח-עודף, לכן," אמר, "זו סיבת ההתאמה המוצלחת שבינינו. אני עייף וחולה מאנשים מעמידי פנים בעילית שבאליטה, עת שמנם דליל משמם ומה גם שהינם נטולי נימוס. שכן אך אמש," סיפר כפל כי-טוב, " נקראתי אל משפחת עילית ניו-יורקית ושמם מי-אפסיים, וכרעם ביום בהיר גודפתי בידי בתם, ולמעשה נזרקתי מן הבית אל הרחוב. מימי לא ספגתי התנהגות כזו," אמר, "מלי," הוסיף, "הביא לי נשיקה נוספת וראי אם את חשה בחבורה שעל ראשי."

כמובן שכפל כי-טוב הופתע קמעה לראותני מאוחר יותר, אך לא רמז כי הוא מכירני ואף אני נשארתי אדיש כלפיו. ובינתיים הופיעו לקריאתי יששכר המשכיל, יוסף אספמיה, ועז-דור זערור במכונית המשופצת, ואני הודיתי לעלמה עמליה בודקין על טוב ליבה כלפי, והותרתיה ניצבת על כר הדשא עם כפל כי-טוב ומנפנפת לי לשלום. העלמה עמליה בודקין נראתה כה מאושרת עת עמדה מגופפת עם כפל כי-טוב, עד כי הייתי מאושר במאוד על כי ניצלתי את ההזדמנות העדיפה בימים אלה על עשיית כסף, ומאחר והנחתי כי העלמה מירב מי-אפסיים הינה בלונדינית, שלחתי את יששכר המשכיל כדי להקריא בפניה את כתבי כפל כי-טוב אודות בלונדיניות. אם כי אני מצטער כי מכתב זה ואחרים אשר ביקשתי מיששכר המשכיל להקריא לה, הצית אותה עד כי שכחה את עובדת היותה ליידי וגרם לה לחבוט בפדחתו של כפל כי-טוב עם תיבת תכשיטי 18 קרט, בקראה לו להסתלק מחייה.

כך, (סיפר אריה הסוס) כאן תם הסיפור. זולת כי אנו מחפשים את השופט זהב-פרוויים, כדי לבקשו כי יגיש תביעה לכפל כי-טוב. אכן כפל כי-טוב שילם לנו את עשרת הדגולים אך מעולם לא התיר לנו לקחת את כלילות הכסף אודותיהם דיבר, ואף לא שטיח מלאכת-מחשבת שאין לו ערוך.

ובעצם, בלילה אחד, לפני זמן לא רב, בעוד אנו בודקין בציציותיה של העלמה בודקין בכוונה לסחוב אותם אביזרי ערך, הברנש הקשיש המתחזה כשרת-שמש שלף רובה כפול קנה והפעילו כלפינו בעצמה רבה. "כך, (אריק סיפר) פנינו מיועדות לראות באם השופט זהב-פרוויים יוכל לפעול בשמינו בגין טריפת-הבטחה."