טור מנוקד אורח חיים תצז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִים בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.
וְאִם סָתַם אַמַּת הַמַּיִם בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מֻתָּר לִיקָח מִמֶּנָּה דָּגִים בְּיוֹם טוֹב, דַּהֲווֹ לְהוּ נִצּוֹדִין וְעוֹמְדִין.
וַאֲפִילוּ סָפֵק צֵידָה אָסוּר, כְּגוֹן מְצוּדוֹת חַיָּה דָּגִים וְעוֹפוֹת שֶׁהָיוּ פְרוּשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וּלְמָחָר מוֹצֵא בָּהֶן – אֲסוּרִין, אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם.

וְאַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁבַּבַּיִת – מֻתָּר לְצוּדָן וְאֵין צְרִיכִין זִמּוּן.

וּשְׁאָר כָּל חַיָּה וְעוֹף, כָּל שֶׁמְּחֻסָּרִין צֵידָה - שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר 'הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ', אָסוּר לְצוּדָן, וְלִתֵּן לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.
אֲבָל שֶּׁאֵין מְחֻסָּרִין צֵידָה - מֻתָּר לְצוּדָן וְלִתֵּן לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.

אַיָּל וּצְבִי שֶׁקִּנְּנוּ בְּפַרְדֵּס וְיָלְדוּ בּוֹ עֳפָרִים, וַעֲדַיִן הֵם קְטַנִּים שֶּׁאֵין צְרִיכִין צֵידָה – מֻתָּרִין בְּלֹא זִמּוּן.
וְדַוְקָא בַּפַּרְדֵּס הַסָּמוּךְ לָעִיר בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה דְּדַעְתּוֹ עִילָוֵיהּ, אֲבָל אִם אֵינוֹ סָמוּךְ לָעִיר – לֹא.

וְהָאֵם - אֲפִילוּ זִמּוּן אֵין מוֹעִיל לָהּ, כֵּיוָן שֶׁמְּחֻסֶּרֶת צֵידָה.

יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּטְּפִיחִים – אָסוּר לְצוּדָן, הִלְכָּךְ אֵין מוֹעִיל לָהֶם זִמּוּן.
וְהַנֵי מִילֵּי בִּגְדוֹלִים, אֲבָל בִּקְטַנִּים מֻתָּר לְצוּדָן, אֲבָל זִמּוּן צְרִיכִין.

וְכֵיצַד הוּא הַזִּמּוּן - אוֹמֵר "זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר", וְאֵין צָרִיךְ לְנַעַנְעָן.
זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים אוֹ אִיפְּכָא, אוֹ שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה, פְּשִׁיטָא שֶׁאֲסוּרִין.
אֶלָּא אֲפִילוּ זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, וּמָצָא שְׁחוֹרִים בְּמָקוֹם לְבֵנִים וּלְבֵנִים בְּמָקוֹם שְׁחוֹרִים – אֲסוּרִין.
זִמֵּן שְׁלוֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם – מֻתָּרִין.
בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן וְלֹא בְּתוֹכוֹ – אֲסוּרִין.
וְאִם אֵין שָׁם קֵן אַחֵר – מֻתָּרִין, וּכְגוֹן שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵחַ, דְּלֵיכָּא לְמִתְלֵי דְּאָתוּ מֵעָלְמָא, אֶלָּא מְדַדֶּה מְעַט מְעַט.
וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵחַ, אֲפִילוּ אִם יֵשׁ קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְדַדּוֹת מִמֶּנּוּ, אִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְהֶדְיָא בְּעִנְיַן שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹתוֹ, אֶלָּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ קֶרֶן זָוִית – מֻתָּר, שֶׁאֵינוֹ מְדַדֶּה מִשָּׁם לְכָאן, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת קִנּוֹ בְּכָל פַּעַם.

הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִבְדֹּק עַד שֶׁיַּפְשִׁיט, שֶׁאִם תִּמָּצֵא טְרֵפָה לֹא יְהֵא רַשַּׁאי לְהַפְשִׁיטָהּ.

ובענין טִלְטוּל הַבָּשָׂר –
לְרַב אַלְּפַס שֶׁפּוֹסֵק בְּמֻקְצֶה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב – אָסוּר.
וּלְרַבֵּנוּ תָּם שֶׁפּוֹסֵק כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – שָׁרִי.

וּבְעִנְיַן מְכִירָה לְגוֹיִם – נִרְאֶה שֶׁמֻּתָּר כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתִּירוּ מְכִירָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִשְׁקֹל וְלֹא יַזְכִּיר סְכוּם דָּמִים.
וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ יִקַּח מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן, שֶׁאִם לֹא כֵּן לֹא יִשְׁחֲטוּ וְאָתִי לְאִמְּנוֹעֵי מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב, כִּדְאָמַר גַּבֵּי נְתִינַת עוֹרוֹת לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן.