טור מנוקד אבן העזר כב
אסור מן התורה לאיש שיתייחד עם הערוה, בין ילדה בין זקנה.
וחכמים גזרו על כל יחוד - אפילו של פנויה וכותית.
ובלבד שתהא מבת שלש שנים ומעלה.
חוץ מן האב שמותר להתייחד עם בתו, והאם עם בנה, והבעל עם אשתו נדה.
וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שבעל - אסור להתייחד עמה.
אבל אחר שבעל בעילה אחת - מותר לו להתייחד עמה.
והמתייחד אפילו עם פנויה, בין כותית בין ישראלית, מלקין אותו, אבל היא לא נפסלה אם נתייחדה עם הפוסל בביאתו.
והמתייחד עם אשת איש - אין מלקין אותו, שלא להוציא לעז על בניה שהם ממזרים.
כתב הרמב"ם ז"ל: לא תתיחד אשה אחת עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם, וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה, ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד. עד כאן.
ואיני מבין דבריו, כיון שאוסר אשה אחת עם אנשים הרבה, מאי נפקא מינה שאשתו של אחד מהם שם, אכתי איכא למיחש לאחריני.
ואדוני אבי ז"ל כתב - שאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים בעיר, ובשדה עם שלושה, אבל בפריצים אפילו בעיר ובעשרה נמי לא.
ורש"י מתיר לאיש אחד עם נשים הרבה, אלא אם כן עסקו עמהם שאז אסור אפילו עם נשים הרבה כיון שלבו גס בהם.
ורבינו תם פירש - דאפילו איש אחד עם נשים הרבה אסור אלא אם כן אשתו עמו, ואם עסקו עמהם שלבו גס בהם אסור אף על פי שאשתו עמו.
שני בתים זה לפנים מזה, ונשים בפנימי ואנשים בחיצון או בהפך, ופירש אשה לבין אנשים או איש לבין הנשים, חוששין משום יחוד.
מי שאשתו עמו, מותר להתייחד עם הנשים שאשתו משמרתו.
אבל ישראלית לא תתיחד עם עכו"ם אף על פי שאשתו עמו, שאין אשתו משמרתו לפי שאין לה בושת.
אשה שבעלה בעיר, אין חוששין להתייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה.ה כתב הרמב"ם ז"ל: ואם זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, לא יתייחד עמה אף על פי שבעלה בעיר.
בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין חשש להתייחד שם עם הערוה.
מותר להתייחד עם שתי יבמות, או עם שתי צרות, או עם אשה וחמותה, או עם אשה ובת בעלה, או עם אשה ובת חמותו, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו.
וכן עם אשה שיש עמה קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה.
כתב הרמב"ם ז"ל: תינוק פחות מבן תשע שנים מותר להתייחד עם הנשים, שלא גזרו אלא באיש הראוי לביאה.
אנדרוגינוס, אינו מתייחד עם הנשים, ואם מתייחד אין מכין אותו מכת מרדות לפי שהוא ספק.
אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום.
תקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא כדי שלא יכנס שם איש ויתייחד עמהן.
לא תלך אשה בשוק ובנה אחריה, שמא יתפסו בנה ותלך אחריו להחזירו ויתעוללו בה הרשעים שתפסוהו.
אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר בחצר שיש בו נשים, אפילו הוא עומד בחוץ - שאין אפוטרופוס לעריות.
לא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו, שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה.
לא ידור תלמיד חכם בחצר שיש בו אלמנה, אפילו אינו מתייחד עמה, מפני החשד, אלא אם כן אשתו עמו.
אלמנה לא תגדל כלב, ולא תקנה אשה עבדים זכרים אפילו קטנים, מפני החשד.
מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמותיהם של הבנים באות לבית הספר ונמצא מתגרה בנשים.
וכן אשה לא תלמוד קטנים, מפני אבותיהם שבאים בשביל בניהם ונמצא שמתייחדים עמה.
ואם יש לו אשה למלמד, יכול ללמוד תנוקות אפילו אינה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו.