טור מנוקד אבן העזר יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הנחשד על האשה והוציאוה בית דין מבעלה על זה - לא ישאנה הנחשד.
ואם נשאה - אם יש עדי טומאה, תצא אפילו יש לה בנים מהבעל.
אין עדים בדבר אלא שיצא הקול שזינתה מפני שראו בה דבר מכוער, כמו שראו אותה חוגרת בסינר אחר שיצא הנחשד מהבית, או שראו רוק למעלה מהכילה, או מנעלים הפוכים תחת המטה אחר שיצא הנחשד, ועבר ונשאה - אם יש לה בנים מהבעל, לא תצא.
ואם אין לה בנים מהבעל, תצא אפילו לא ראו עדים הדבר המכוער אלא שהבעל ראה אותו.

ובלבד שיהא ממשות בדבר בקול, כגון שלא הוציאוהו אויבים, ולא פסק עד יום וחצי, אבל אם אין בקול ממשות, כגון שהוציאוהו אויבים או שבתוך יום וחצי יצא קול על לעז הראשון שהוא שקר, אז אין מוציאין ממנה, אלא אם כן ראו העדים דבר מכוער אבל לא בראיית הבעל.
ומיהו על ידי עדים שראו הכיעור, אסורה בין לבעל בין לנחשד - לדעת רבינו תם.
אבל לרב אלפס כשאין בקול ממש, אז אין מוציאין לא מבעל ולא מנחשד אלא בעידי טומאה, וכשיש בקול ממש - אם יש עדי כיעור, מוציאין בין מבעל בין מנחשד אם אין לה בנים, אבל בראיית הבעל לחוד לא מפקינן אף על פי שיש ממש בקול.
וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

הוציאה הבעל בעדי כיעור וניסת לאחר וגירשה - לא תנשא אחרי כן לנחשד לכתחילה.
ואם ניסת - לא תצא אפילו אין לה בנים.

הנחשד משפחה וכותית ונתגיירו ונשתחררו - לא יכנוס. ואם כנס לא יוציא.