טור מנוקד אבן העזר טו

אלו שאינן בני קדושין מחמת ערוה, מהן מן התורה ומהן מדרבנן.
אותם שהן מן התורה - לא תפסי בהו קדושין כלל.
ואותן שהן מדרבנן, או שהן ספק ערוה כאשר יתבאר לקמן בעזרת השם - צריכות גט.

אמו - אסור לו מן התורה. ואם אמו - אסורה לו מדרבנן. וכן אם אם אמו עד עולם.

ואם אבי אמו - אסור לו מדרבנן. אבל אם אם אבי אמו, ואם אבי אבי אמו - מותרת לו.

אם אביו - אסורה לו מדרבנן. וכן אם אם אביו עד עולם.

אם אבי אביו - אסורה לו מדרבנן. אבל מכאן ואילך, כגון אם אם אבי אביו, או אם אבי אבי אביו, מותרת לו.

ואשת אבי אביו - אסורה לו מדרבנן. וכן אשת אבי אבי אביו עד עולם.

ואשת אבי אמו - אסורה לו מדרבנן. אבל מכאן ואילך, כגון אשת אבי אבי אמו, או אשת אבי אם אמו, מותרת לו.

אחותו - אסורה לו מן התורה, לא שנא אחותו מאביו או מאמו, בין אחותו מן הנשואין או מהזנות, או אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה, אחותו היא וחייב עליה, חוץ מאחותו מן השפחה וכותית.

במה דברים אמורים? - שפחה דעלמא, אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה, אחותו היא.

ומותר בבת אשת אביו, ואפילו חורגת הגדלה בבית מותרת לאחיו, ולא חיישינן למראית העין לומר שנראית כאחותם.

בתו - אסורה לו מן התורה. וכן בת בנו, ובת בתו.

ובת בת בנו, ובת בת בתו, או בת בן בנו, או בת בן בתו - אסורות לו מדרבנן.
אבל מכאן ואילך, כגון בת בת בת בנו, ובת בת בת בתו - כתב הרמב"ם שהן מותרות לו.
ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל - אלא כולן אסורות לו עד עולם.

בת אשתו - אסורה לו מן התורה. וכן בת בנה, ובת בתה.

ודוקא בת אשתו מן הנשואין, אבל בת אנוסתו לאחר מיתתה, ובת בת אשתו, ובת בת בן אשתו - אסורה לו מדרבנן.
אבל מכאן ואילך, כגון בת בת בת אשתו, ובת בן בן בן אשתו - כתב הרמב"ם ז"ל שמותרת לו.
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שהן אסורות לו עד עולם.

ואם אשתו - אסורה לו מן התורה. וכן אם אם אשתו, ואם אבי אשתו.
אבל אם אם אם אשתו, ואם אם אבי אשתו, ואם אבי אבי אשתו - אסורות לו מדרבנן.
מכאן ואילך, כגון אם אם אם אם אשתו, ואם אם אם אבי אשתו - כתב הרמב"ם שמותרות.
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאסורות לו לעולם.

אחות אביו ואחות אמו - אסורות לו מן התורה, לא שנא היא אחותו מן האב או מן האם.

ומותר בבת אחי אביו, ובבת אחי אמו.

ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו, אבל הוא אסור מן התורה באשת אחי אביו, ומדרבנן באשת אחי אמו.
ודוקא שהוא אחי אביו מן האב, אבל אשת אחי אביו מן האם, ואשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם - אין אסורות אלא מדרבנן.
ומכאן ואילך - כגון אשת אחי אבי אביו מן האם, ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם - מותרות.

ובאשת אחי אבי אביו מן האב, ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב, ואחות אם האם - פסק ר"י שהן אסורות מדרבנן.
ובשאלתות פסק שהן מותרות, וכן פסק רבינו תם.
ומסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל כדברי ר"י.

אשת בנו - אסורה לו מן התורה. ואשת בן בנו - אסורה לו מדרבנן. וכן אשת בן בן בנו עד עולם.

אשת בן בתו - אסורה לו מדרבנן. אבל מכאן ואילך, כגון אשת בן בן בתו - מותרת לו.

אשת בן אשתו - מותרת לו. ובן אשתו מותר באשתו.

אשת אחיו - אסורה לו מן התורה, בין אם הוא אחיו מן האב או מן האם, בין מן הנישואין בין מן הזנות, אלא שאשת אחיו מן האם אסורה לו מן התורה לעולם, ואשת אחיו מן האב מותרת לו אם מת אחיו בלא בנים כאשר יתבאר לקמן בהלכות יבום בעזרת השם.

שני חורגין הגדלין יחד בבית - מותר כל אחד באשת חבירו, ולא חיישינן למראית העין לומר שנראה כאשת אחיו.

אשת חמיו - אסורה לו. וגם חמיו אסור באשתו.

ומותר באשת בן אחיו, ובאשת בן אחותו.

אחות אשתו - אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת, לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם, ואפילו גירש את אשתו. אבל לאחר מיתתה, מותר באחותה.

הלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואחר כך באתה אשתו - אם היתה אשתו נשואה לו, מותרת לחזור לו, שהכל יודעים שבטעות נשא את אחותה, דאין זנות שמזנה עם אחותה אוסר אשתו עליו אפילו במזיד.
וכן בכל הקרובות הנאסרות על ידי אשתו, אם מזנה עמהם לא נאסרה אשתו עליו, ומותר בקרובות שניה.

היתה ארוסתו, ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואחר כך באת ארוסתו - אסור בשתיהן. מתה הראשונה, מותר בשנייה.

אמרו לו 'מתה אשתו' ונשא אחותה, ואחר כך אמרו לו 'קיימת היתה' - הולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר.

היתה אחות אשתו נשואה והלכה אשתו ובעל אחות אשתו ואמרו לו 'מתה אשתך וגיסך', ונשא אחות אשתו ואחר כך באו אשתו וגיסו - אשת גיסו צריכה גט, לא שנא נשאת לו בשני עדים או בעד אחד, ואסורה לגיסו, ואשתו אסורה עליו לא שנא היתה נשואה לו או ארוסתו.