טור ברקת/תקכב
שולחן ערוך
[עריכה]- סימן תקכ"ב - קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב - ובו ד' סעיפים
- אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו.
- אין יוצאין בכסא, אחד האיש ואחד האשה. ואיש שהיו רבים צריכים לו - מותר. ומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון.
- מי שנתכווצו גדי שוקיו יכול לצאת במקל.
- אין מנהיגין בהמה במקל.
טור ברקת
[עריכה]פירוש ראשון
[עריכה]הנה אמר הכתוב "מי עור כי אם עבדי". למדנו מזה כי הנה נמי לאיש השלם יקרא "סומא", ויהיה הענין הפך ממה שקורים 'סגי נהור' לסומא. וכן נמי ענין הפשט לא יוזז ממקומו. והדוגמא לזה הוא כי הנה על שני צדדין הללו יאמר נא כי ראוי לאדם להתבונן אם הוא סומא, כלומר פיקח ביותר, צריך להזהר ביום טוב "שלא יצא במקלו" - הוא הדבר אשר חז"ל הגידו בפסוק "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" - כל המיקל נמשכין אחריו. לכן אל זה יביט - לא יהיה נוהג קלות לעצמו, כך אמרו חז"ל "והכסיל בחשך הולך" - מי שעושה כמו הקולות של בית שמאי ושל בית הלל.
וכן "ולא הרועה בתרמילו" - והוא דומיא למה שאמרנו כי הסומא הוא לענין היחיד שלא ינהוג קלות לו לעצמו בענייני יום טוב, כי רבים הם. וכן נמי ה"רועה" שהוא פרנס על הציבור, רועה ישראל, לא יצא "בתרמילו" כמו שאמר הכתוב "שארית ישראל וכו' ולא ימצא בפיהם לשון תרמית", להיות מורה לרבים דברים אשר לא כן.
ומכל שכן יהיה אם אמרנו כי הסומא זה הוא כפי פשוטו - היינו מה שאמרו חז"ל בפסוק "כי רבים חללים הפילה" זה שלא הגיע להוראה ומורה. וזה יהיה הכינוי שלו "סומא" לפי כי עדיין לא הגיע לזמן ההוראה. ולכן אין זה הסומא "יוצא במקלו" כענין שבא שמאי על יונתן בן עוזיאל במקלו, בחוזק הדין. שהרי עדיין לא הגיע לזמן ההוראה. "ולא הרועה בתרמילו" - הוא מי שהגיע להוראה והוא יכול להיות רועה את ישראל, לא יצא מחובת דין שמים בתרמילו, לשון 'תרמית', לומר "אין אני כדאי לזה" שהרי הגיע לארבעים.
"אין יוצאין נמי הסומא" - הוא אותו שאינו מכיר בעצמו מה מעשיו, והוא על משענת הקנה הרצוץ ואינו מפשפש בהם, אין יוצא ידי חובתו "במקלו" - הוא ענין הייסורין כמה שאמר הכתוב "יסר מעלי שבטו" כי כך אמרו חכמים ז"ל "אם רואה אדם ייסורין באים עליו יפשפש במעשיו" דבהכי הוי מזבח כפרה. אמנם אם לא בדק ולא פשפש אין הייסורין ממרקין.
"ולא הרועה בתרמילו" - כך אמרו חכמים ז"ל "אין רעה באה לעולם אלא בעבור דייני ישראל". ולכן הרועה לישראל אינו יוצא מדין שמים בתרמילו אשר מדמה לבריות ומראה להם פנים ואינו מוכיח אותם. כך אמרו חז"ל "כל דיינא דרחמין ליה בני מאתא וכו'".
"אין יוצאים בכסא אחד האיש ואחד האשה וכו'" - הנה פשוטן של דברים ירצה כדי להתרחק מן הגאוה. ואמנם איתא בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א (ח"ב ריא, א) וזה לשונו: "והא הכא רזא דרזין כד בעי קוב"ה לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא בשבתי ובזמני ובחגי, משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי 'דרור'. ואינון יהבין קלא. ולית מאן דמשמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא. ומתלבשין תמן ונטלי לון אלין ד' אנפין, ועאלין לון בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא, ואלין תרין אקרון 'מכון הר ציון ומקראיה וכו'. כיון דסלקין אינון נשמתין עד ההוא פתחא דרקיעא וכו' וחקל נעימו דסחרניה דההוא רקיעא נפקין כל אינון נשמתין וכו' כדין אלביש קנאה חד צדיק עילאה אסתכל בשפירו דההיא נקודה ובתיקונהא ואחיד בה וסליק לה לגביה ונהיר נהורא בנהורא והוו חד כל חילהא דשמיא פתחו ואמרו בההיא שעתא זכאין צדיקיא נטרי אורייתא וכו'".
פירוש שני
[עריכה]הנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר עולים הצדיקים לעולם העליון הם עולים באותו עמוד הנקרא "מכון הר ציון", וארבע אנפין דנשר מעלים אותם. ולכן בא הדין זה באדם הגשמי:
"ולא יצא בכסא" כלל כדי להורות את בני ישראל מעלת איש הישראלי הצדיק העוסק בתורה כאמור. "ואיש שהיו רבים צריכים לו מותר" - כי האי דחזא לרבנן סלקי למתיבתא דרקיעא, א"ל לאליהו ז"ל בכולהו תסתכל ובגוהרקא דרבי חייא לא תסתכל. א"ל מאי סימנים? א"ל כל גוהרקי דרבנן מלאכים נטלי להון וגוהרקא דר' חייא הכסא שלו היה עולה מאליו. הנה מבואר הדבר כי הצדיקים הללו היו עולים כל אחד בכסא שלו מפני שהיו צריכים להם ללמוד בישיבה של מעלה. "ומוציאין אותו על הכתף" אפילו באפריון שהרי נאמר "על כפים ישאונך" המלאכים.
"מי שנתכווצו גידי שוקיו יכול לצאת במקל" - הנה הרמז בזה הוא מ"ש בענין אותו בעל קביים, תראה דבר נפלא. ואמר כל אותם שהיו שם היו בעלי קבין כדאיתא בתיקון ס"ט דף ק"ו עיין שם.
"אין מנהיגין בהמה במקל" - גם זה תבין מן הזוהר פרשת בראשית "ההוא דהוה טעין חמרי וכו'" דף ו' (ח"א ו, א) עיין שם סוד נפלא. וכל זה הרמז נפקא מינה להודיע מעלת הצדיקים העוסקים בזאת התורה.
הנה נתבאר למעלה כי חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולאעלא לון תחות גדפהא בזמנא דמועד שריא בעלמא. ולכן חזר והגיד "אין הסומא יוצא במקלו" להודיע כי אותה הזמנה הוא לכל חילהא שהם סטרא דימינא - הם העולים למעלה ונהנים מזיו השכינה. אמנם "אין הסומא יוצא" - אותם שהם מסטרא אחרא הנקראים 'סומים' כמו שאמרו חז"ל אצל עכו"ם "כמוהם יהיו עושיהם שנאמר עינים להם ולא יראו" (חולין קטו, א). שנראה דבר קשה מה חדש לנו דוד המלך ע"ה בהודעה זו המפורסמת? אין צריך הודעה. אלא הוא דבר ידבר על סטרא אחרא כי עינים להם ולא יראו בקדושה. שלכן היו מכסים הארון בתכלת כי תחשכנה עיניהם מראות בקדושה. ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו.
ולכן אין הסומא יוצא במקלו אע"ג כי קול קורא "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וכו'" - לבנות ציון דווקא הם מזומנים ויוצאים לראות בעטרה שעטרה לו אמו וכו'. אמנם סטרא אחרא שהם סומים שנאמר "עינים להם ולא יראו" - אין אחד יוצא במקלו של עץ רע ומר כדאיתא בתיקונים "אית עץ דכוליה רע ואיביה מלגאו מר ואיהו אשרה דעתיד קוב"ה לבער' יתיה מעלמא".
"ולא הרועה בתרמילו" - הוא ס"מ הרועה ומנהיג בני האדם לחטא, "בתרמילו" - באותו לשון תרמית שמטעה הבריות בחלק דבריו כדאיתא בזוהר בההוא חדידא בלישנה והנחש השולט בלשונו. ולא אחד מסטרא דילהון יוצא לשמחת יום טוב כי כולם נדחים הם למטה. וכן הוא דין החיגר שנאמר "רגלים להם ולא יהלכו".
"אין יוצאין בכסא" - איתא פרשת תרומה בזוהר דף קל"ח (ח"ב קלח, א) וזה לשונו: "מזמור שירו לה' שיר חדש וכו' כד הוו נטלי ארונא אינון פרות עלות הוו אמרי בהאי תושבחתא כמה דאת אמר וישרנה הפרות בדרך וכו' רזא דא איהו כגוונא דלעילא בשעתא דאינון חיות נטלי כורסייא לארמא ליה לעילא אינון אמרי תושבחתא דא וכו'".
והנה מבואר מדברי זה המאמר כי חיות הקדש הם מעלים את הכסא למעלה - אז שוררו שירה חדשה זו "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה". ולכן יאמר "אין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה" - דאע"ג כי הסטרא דקדושה אינם כמו הסומא הנזכר סטרא אחרא, כי לא יבאו לראות כלל, אבל אלו מסטרא דקדושה אע"ג שנאמר "צאינה וראינה בנות ציון וכו'" אין יוצאין בכסא. דאע"ג כי אז מעלים הכסא למעלה כדבר האמור, אין להם רשות להעלות אותו אלא חיות הקדש בלבד. ולא איש ולא אשה זולתם. הוא מ"ש בזוהר פרשת שמות "איש וביתו באו - כל מאן דמקבל מאחרא נקרא ביתו", בחינת אשה המקבלת מבעלה. והיינו מ"ש "בין איש בין אשה", מכל אותם המזומנים ועולים למעלה. בין אותם שהם מבחינת איש דהיינו מן היצירה, ואחד האשה - הם המחנות העולים מן העשיה שהם בחינת אשה מעלמא דנוקבא. אין יוצאים בכסא הנזכר למעלה.
"ואיש שהיו רבים צריכים לו" - כגון מט"ט לפי כי המנהיג ארבין דימא ומה גם רבים צריכים לו בימות החול כי אז הייחוד של צדיק וצדק נעשו על ידו כדאיתא בתיקונים. והיינו איש שהכל צריכים לו, וגם 'רבים' שנים הנזכר. מותר לצאת למעלה ולסייע בהעלאת הכסא הנזכר. "ומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון" למעלה בסוד "אפריון עשה לו המלך שלמה", ר"ל לא מבעיא כאשר הכלה למטה בסוד כסא אלא אפילו באפריון שהוא בעולם האצילות - איש זה יעלה לפי כי היא אמו והוא סוד "תינוק יונק שדי אמו" כנזכר בזוהר.
"מי שנתכווצו גידי שוקיו" - כי זה יגיד על מה שנאמר "ויגע בכף ירך יעקב", ולכן נשארו פנימיים. והנה מוכרח החתן לצאת לקראת הכלה כדאיתא בזוהר, ולכן יאמר דאע"ג כי רגליו נתכווצו מאותו זמן ולכן "עון עקבי יסבני" מפני מעשי התחתון, ואינו יכול להלך לצאת לקראת הכלה בבואה לפני המלך -- "יכול לצאת במקל" כי יהיה נשען על הצדיק שהוא סוד 'מקל' מן עץ החיים. והצדיק הוא נפיק לקדמותא ואומר "באי כלה באי כלה".
"אין מנהיגין בהמה במקל" - הנה נתבאר למעלה ענין אותה בהמה אשר חז"ל הגידו שהיא רבוצה על אלף הרים וכו', וכדאיתא פרשת פנחס. והנה בהמה זו "אין מנהיגין אותה במקל" - הוא בחינת דין כדאיתא בזוהר פרשת בלק: "ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל - דאטמין לה בחרשוי". וכן לא יעשה לבהמה זו שהיא קדושה כדבר האמור.