טור ברקת/תקיט
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקי"ט - צירי דלתות מותר להסיר ולהחזיר לצורך יום טוב - ובוא ה' סעיפים
- מסלקין תריסי חנויות ומחזירים אותם ביום טוב כדי שיוציא תבלין שהוא צריך להם ולא ימנע משמחת יום טוב. במה דברים אמורים כשיש להם ציר באמצע. אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע. ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר - אפילו בבית מותר להחזיר.
- כלים שהם מפוצלים כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהם חתיכות חתיכות - מעמידין אותם ביום טוב. והוא שלא יתקע.
- להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים ושבקרקע ולשבר פותחות - כדינם בשבת כך דינם ביום טוב.
- לקטום קש או קיסם [או תבן או עצי בשמים דינם][1] ביום טוב כדינן בשבת.
- קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן - אסור לעשותן ביום טוב משום תקון מנא.
טור ברקת[עריכה]
פירוש ראשון על הסימן[עריכה]
הנה נתבאר למעלה כי ענין החנות הוא דוגמא אל השלימות הנמצא באדם של תורה. דוגמא מה שישבחו חז"ל לר"י שהיה חנות מיוזנת. ועל ענין רמז זה הוא אמר "מסלקין תריסי חנויות", כלומר כי אף על גב דקים לן כי ענין של הלימוד ביום טוב אין ראוי לעיין בו כדי שלא יהיה לבו טרוד משמחת יום טוב כענין יום השבת - אמנם לא כן הוא לענין הצורך כי דבר הצדיק ליום טוב מותר לו לעיין ולהורות את בני ישראל דלא סגי בלאו הכי, כי היכי דלפרשינהו מאיסורא.
ולכן יאמר: "מסלקין תריסי חנויות ומחזירים אותם ביום טוב" - הוא הדוגמא למה שאמרו חז"ל "החרש והמסגר אלף - מסגר משע' שסוגרין ד"ת אין פותח". וכן נמי בענין זה הוא דוגמא לפותח בדברי תורה וסוגר בדברי תורה. והיינו "כדי להוציא תבלין שהוא ורך להם", והם תבלין של תורה שהוא צריך להם בו ביום, "ולא ימנע משמחת יום טוב" אלא ילמוד ויעיין בכל הצריך לו.
"במה דברים אמורים, כשיש להם" אלו הדלתות של תורה "ציר באמצע" והוא כינוי לספק כי יש בו פנים לכאן ולכאן, היינו 'ציר שבאמצע'. ולכן צריך לו להתבונן להיכן הדין נוטה לאסור או להתיר. "אבל יש להם ציר" ספק הוא "מן הצד", ואין בו מקום לנטות לכאן ולכאן - "אסור" לעיין בו "גזרה שמא יתקע" על דרך מה שאמרו חז"ל "התוקע עצמו לדברי הלכה", וימשך בעיון כל היום "וימנע משמחת יום טוב".
"ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר" - כלומר הלכה שאין בו ספק כל עיקר "אפילו בבית מותר להחזיר" ולסגור עליה מאחר שאין בה צורך לאותו היום כמדובר.
"כלים שהם מפוצלים" - הנה הצדיקים הם מכונים ל'כלים' שנאמר "הברו נושאי כלי ה'", "שהם מפוצלים", כלומר שהם חזרנים במצות והם פצלות לבנות. "כגון מנורה של חוליות" - כי הנה המנורה הוא דוגמא אל המצוה שנאמר "כי נר מצוה" והיא "של חוליות", שנמצא בו כמה נרות באותם חוליות, כמה מצות שמחזר לעשות אותם. "וכסא ושולחן" שהדוגמא לענין מצות הצדקה שהם "חתיכות חתיכות" כמו שאומרים חז"ל "מנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון גדול שנאמר וילבש צדקה כשריון". "מעמידין אותם ביום טוב" - כך אמרו חז"ל "אשר ילמד אינו אומר, אלא "אשר לא יקים"", לומר כי העיקר הוא להחזיק ביד עמלי תורה. ולכן הללו "מעמידין אותם ביום טוב", ומחזיקים בידם. "והוא שלא יתקע" עצמו במצות הללו וימנע בו משמחת יום טוב שנצטוה עליה.
"להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים שבקרקע" - כי זה הוא הרמז לאשר לא טוב עשה בקרב עמיו דהיינו קשר של רשעים. ואיכא נמי חברה וקשר של צדיקים. ולכן נמצא דבר והפכו בזה. דאע"ג כי אין בנין וסתירה בכלים - יש דברים שהם אסורים כאשר מתבאר בהלכות שבת עיין שם.
"לקטום קש או תבן או קיסם וכו'" - גם בזה נמצא דבר והפכו. דאף על גב כי אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי - עם כל זה יש בהם חילוק לפי כי יש מעשה בהמה שהם מעשה הרשעים לרעה, ונמצא גם כן לטובה כמו שאמר הכתוב "אשר יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים" כדאיתא בזוהר פרשת שמות דף ו' (ח"ב ו, א) וזה לשונו: "דבר אחר: יש הבל אשר נעשה על הארץ - כדקאמרן דאתתקף על עלמא. במאי? בגין דיש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים - מטאן לידייהו כאינון עובדין דרשיעיא כגון בת עכו"ם או חד מאינון עובדין דאין(?) מעשה הרשעים, ואינון קיימי בקיומייהו מדחילו דמאריהון ולא בעאן לאסתאבא כגון כמה זכאי קשוט וכו' ואינון גבורי כח דעבדי רעותא דמאריהון ולא חטאו וכו'. ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים - מטי לידייהו חד מצוה דאיהו בעובדא דצדיקיא וכו' וכגון ההוא חייבא דהוה בשביבותיה דרבי חייא דליליא חד פגע בההיא אתתא וכו' בעא למתקף בה, אמרה ליה במטו מינך אוקיר לשמא דמרך ולא תחטי גבאי. שבקה ולא חב בה וכו'".
הרי כי נמצא דבר והפכו במעשה הרשעים שעושים מעשה בהמה.
אבל ענין של עצי בשמים של הצדיקים שנאמר "והוא עומד בין ההדסים", מניף על החול' של הנפש ומחזירו למוטב כאשר נתבאר הכל בהלכות שבת עיין שם.
"קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן וכו'" - גם בדין זה ימצא דבר והפכו. כי הרמז של זה על הנשים שהולכות לעשות מצוה, כי הנה מצינו אותה המכשפת שהיתה עושה עצמה שמתפללת על אשה הרה המתקשה לילד עד שיולדת כדאיתא בסוטה פרק "היה נוטל" "כגון יוחני בת רטיבי". ושם נאמר וזה לשונו: "ולמדנו קיבול שכר מאלמנה - ההיא דרבי יוחנן". ולכן בא הרמז בזה הקמטים שעושים הנשים - כלומר שהם עושים קמטים בנפש אדם, "בבתי זרועותיהן" - שמראים לאנשים שלכן אמרו "המצפה לשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה" לפי שהוא מגלה זרועותיה כדאיתא בפסחים פ"ד הר"ן בשם רבינו חננאל.
"ובבתי שוקיהן" כאשר הולכות להתפלל הרגלים תרמסנה אם נמצא באמת מהם ריח טוב, ונמצא מכשיל בני אדם שמריחין ריח ערוה על דרך שהיו עושין בנות ציון "וברגליהם תעכסנה" מן הריח טוב שהיה נכנס באותם הבחורים ארס של ערוה. וכבר הפוסקים אמרו כי ריח זה הוא ענף מצוה של "לא תנאף" - לא תהנה אף. אמנם כבר ביארתי ענין זה כמו שאמר הכתוב "כי רבים בני שוממה", לזאת יקרא אשה כשרה שהולכת לב"ה ולא לילדה שהיא אשת איש ח"ו.
פירוש שני לצד עילאה[עריכה]
עוד לאלוה מילין בדינים הללו.
מה שאמר "מסלקין תריסי חנויות ומחזירים אותם ביום טוב וכו'". והענין כאשר נתבונן כי הכלה היא נקרא 'חנות' שנמצא בתוכה כל צורך האדם עליון. ואמנם היא צנועה אשר על כן צוה ה' לכסות את הכלים של המשכן אשר רומזים לה כל אחד כפי בחינתו: המזבח והמנורה והשולחן. ואיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ט (ח"ב צט, א) "לרחימתא דאיהי שפירא בחיזו ושפירתא בריוא(?) ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא דיליה ואית לה רחימא יחידאה דלא ידעין ביה בני נשא אלא איהו בטמירו וכו'". הנה מבואר מדברי המאמר היות הכלה העליונה בטמירו. ועוד לקמן חזר והגיד שהיה לה מכסה לפניה - והיינו הדוגמא ל"תריסי החנות". ולפי כי בחול הייחוד הוא בסוד כנפים עליונים שנאמר "אשר כנפי שחר", אבל ביום טוב צריך להיות שינוי כי כן הדין אם אמר "הוא בלבישו והיא בלבושה" יכולה לעכב האשה אבל בשבת ויום טוב נאמר "ולא יכנף עוד מוריך" והוא דוגמא למה שעתיד להיות בביאת הגואל במהרה בימינו.
"ומחזירין אותם" נמי אחר כך ביום טוב. והגילוי למה? "להוציא תבלין שהוא צריך" - כלומר כי על ידי כך ריח הכלה נודף והוא משבח ואומר: "וריח שלמותיך כריח לבנון. נרד וכרכום קנה וקנמון וכו'". "ולא ימנע משמחת יום טוב" שנאמר "ושמחת בחגך אתה וביתך וכו'".
"במה דברים אמורים? כשיש להם ציר באמצע" - רצה לומר הדוגמא של זה למעלה סוד מה שאמרו חז"ל כי האשה יש לה ארבע איברים יותר מן האיש. דאילו האיש יש לו רמ"ח איברים והאשה יש לה רנ"ב איברים. והם שני צירים ושני דלתות שנאמר "כי נהפכו עליה ציריה" ונאמר "כי לא סגר דלתי בטני". לכן יאמר "במה דברים אמורים שיש להם ציר באמצע", ומאחר שכבר נתקנה הכלה בזה יש מציאות לענין החיבור כי זה הציר הוא כינוי למקום שמקבלת בו הוולד. ולכן "פותחין החנות" כי כן הכלה פתחת לגביה החתן כמו שאמר הכתוב "פתחי לי אחותי רעיתי וכו'", כשיש לה ציר באמצע.
"אבל כאשר יש לה ציר מן הצד אסור גזרה שמא יתקע" - כי הנה הדוגמא לזה הוא כאשר כלתא דא היא בסוד האמור דוגמת בריאת אדם וחוה, כי אז ימצא אע"ג שנאמר "ויבן ה' את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה" - עדיין היא "מן הצד", שכן אחר כך נאמר "ויביאה אל האדם". ולכן כל זמן שהיא הציר "מן הצד" - אסור לפתוח, "גזרה שמא יתקע", והוא כינוי כמו ששנינו "התוקע ליבמתו", כלומר כי למה נאסר ענין זה בגשמי למטה? גזרה שמא יתקע. כי כן יהיה למעלה ונמצא תוקע עצמו לדבר הלכה הוא מה שאמר הכתוב "עצם מעצמי", מתחבר עם הכלה עליונה בדבר כמה דאת אמר "ראוה מדברת". ואין ייחוד זה של האחור משובח. ולכן אסור זה בגשמי.
"ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר אפילו בבית מותר להחזיר" - כי מאחר שאין שם ציר כלל נמצא כי זה הוא דוגמא כי כבר הכלה עליונה חזרה בסוד הפנים, ולכן אינו מתראה בציר שבה כי הרי נעשית בסוד 'בית'. ולכן מותר נמי להחזיר שהדוגמא למעלה כי כבר נעשה הייחוד וחזר להסגר הדלת. והבן.
"כלים שהם מפוצלים כגון מנורה וכו'" - הנה נודע הוא ממה שנתבאר למעלה כי כלתא דא יש לה כלים שנאמר "וככלה תעדה כליה". וכן היה במשכן. "כלים שהם מפוצלים כגון מנורה של חוליות" - כי לפי שהמנורה עליונה הוא סוד הכלה, הקנים שלה הם פרקים פרקים כדאיתא בזוהר פרשת תרומה: אפריון זה העולם עשה לו מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון שלו כנזכר שם. כיצד? נתפשט כל מדה ומדה ממנו עד שנעשו המדות של הכלה. ולכן צוה ה' שתהיה המנורה מקשה אחת זהב להורות על העתי(?) להיות במהרה שנאמר "כולך יפה רעיתי". ומה גם כי מנורה זו שעשה משה הוא בסוד הכלה שלו שנאמר בה "אחת היא יונתי תמתי". והבן.
אמנם "מנורה שהיא של חוליות, וכסא ושולחן שהם חתיכות חתיכות מעמידין אותם ביום טוב" - היינו מ"ש בזוהר דף קל"ב פרשת תרומה וזה לשונו: "כתיב הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא וכו'. דא איהו עלמא עילאה דאיהו יתיב על כורסיה יקריה וכל קדושן מניה נפקי ואיהו מקדש לכל עלמין וכו'. והואיל וכך הוא "נעשה נא עליית קיר קטנה" - דא איהו סידורא דשכינתא דאיהי עליית קיר כמה דאת אמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. קטנה - בגין דאיהי זעירא כמה דאת אמר עיר קטנה. "ונשים לו שם" בתיקונא דאנן מתקנן ובסדורא דילן בשירין ותושבחן ובצלותא וכו'. מטה ושלחן וכסא ומנורה - ארבע אלין כולהו בשכינתא אינון, ואיהי כלא, וכל תיקונין אילין מתתקנן לגבי עלמא עילאה וכו'".
הנה מבואר מדברי המאמר כי אלו הכלים כולם הם בסוד השכינה: מנורה ושלחן וכסא. והתיקון שלהם הוא מ"ש "נעשה נא" - היינו לפי שהם פרקים פרקים. ולכן "מעמידין אותם ביום טוב" לפי שהרי שם נאמר כל אחד מאלו הדברים הוא נתקן על ידי דבר אחר. וזה לשונו: "בסידורא דצלותא דערבית ובתיקונא דיליה - הא מטה. בסדורא דאינון קרבנין ועלוון דאנן מסדרין בצפרא ואינון שירין ותושבחן - הא שולחן. ובההוא סידורא דצלותא דמיושב ובתיקונא דקריאת שמע ובההוא יחודא - הא כסא. בההוא צלותא דמעומד ובאינון קדושאן ותוספת קדושה וברכאן דאנן מסדרין - הא מנורה".
נמצא כי מעמידין אותם כלים הללו ביום טוב, "והוא שלא יתקע" שנאמר "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו".
"להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים שבקרקע וכו'" - הנה הענין שאין בנין וסתירה בכלים - הסוד של הענין מפני כי כן נמי הכלים של הכלה אין בהם בנין וסתירה. כלומר אע"ג כי מצינו מה שאמר הכתוב "בא נבוכדנצר" שחיק מחיק "ירושלים וכו' ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו" (דניאל, א) - שהדוגמא שלו הוא סטרא אחרא אשר מושך למטה אצלם מקצת כלי בית ה' - אמת הדבר שפעמים הוא מושך אותם למטה אצל הקליפה, אבל הם הכלים כמו שהם. כדאיתא בתיקונים "באלין י' קליפין אתלבש קב"ה בגין לנטרא להו לישראל". ובזה תבין מה שאמר הכתוב "ויתן ה' בידו וכו'" (דניאל, א)}, כי לפי שהדבר הזה - גם שהוא גנאי לסטרא דקדושה - אך טוב לישראל בגין לנטרא יתהון כאמור. אמנם כלים אלו הם הגולים לבין עכו"ם - שלמים הם, ולא כמו הכלים הראשונים שנשרו ונפלו למטה. ולכן אינו שייך ענין 'בנין וסתירה', רק עלייה וירידה צודק.
"וכן מותר לפתוח הנקב שבחבית" - לפי שהוא דוגמא של הבועל בתולה בשבת. אבל מחדש אסור. וכל הדברים המותרים והאסורים מתבארים בהלכות שבת עיין שם.
"לקטום קש או תבן או קיסם או עצי בשמים וכו'" - גם בזה יש דברים רבים להקל ולהחמיר. כי התבן וקש וקיסם הם דוגמא לסטרא אחרא, ו"עצי בשמים" הם סטרא דקדושה. ומה לתבן אצל עצי בשמים. ולכן הכל יתבאר בהלכות שבת כי שם ביתו כי תדרשנו ימצא לך.
"קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהם" - הם רומזים לאותם קשרים שהם למעלה בידים וברגלים. לכן אלו אסור לעשותן ביום טוב משום תיקון מנא, כי הנה נתבאר כמה פעמים כי התיקון של כנסת ישראל נעשה מערב יום טוב משעה שקדש היום וכנזכר לעיל. ולכן אין לעשות תיקון מנא ביום טוב עצמו כאמור.
- ^ מילים אלו לא הופיעו בדפוס של הספר אבל נראה שיש להכניסם - ויקיעורך