ט"ז על יורה דעה שסד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

ויש חולקין ומתירין. דס"ל דלא אסרו בגמרא אלא קבר של בנין לחוד וכ' רש"ל שהעולם נהגו איסור לישב על הקבר עד כאן. וכתב בהגהת אשר"י דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד המת אסור בהנאה ומתוך כך אסור למכור מצבה שנשברה ולפי דבריו אסור להשען על המצבה וא"כ אסור לדרוך על גבי הקברים משום דאסור בהנאה עכ"ל. ובפרק (הספינה) [המוכר פירות] (דף ק"א) פי' רשב"ם דנושאי המטה שדורסין ע"ג המערות המוקפות מכל צד כשמביאין את המטה לחצר דבשביל הילוך לפי שעה לא קפיד ר"ש עכ"ל משמע דאין איסור כשדורסין ע"ג הקברים לפי (דהכי) [שעה] בהילוך למקום שרוצים לילך שם:

סעיף ג[עריכה]

אא"כ מצא ראשו ורובו. פי' וכ"ש אם נמצא כולו שלם. וכ' רש"ל הא דאין נוהגין האידנא בדיני מת מצוה האלו לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות בכל מקום ואף אם נקבר אותו לשם יש לחוש שהעובדי כוכבים יחזרו ויוציאו אותו כדי לפשוט בגדיו מעליו או משום זלזול ע"כ מוליכים אותו לבה"ק מיוחד נ"ל עכ"ל:

סעיף ד[עריכה]

וכן עושין ליולדת כו'. בתשו' מהרי"ל סימן ס"ה כתוב וז"ל על אשה שנפלה מהגג ומתה הורה מהר"ש אם דם יוצא ממנה אין לטהרה כי הדם יסתלק ממנה ומנהג פשוט לקבור בבגדים כל הרוגים בידי עובדי כוכבי' הנמצאי' לעלות חימה ולנקום נקם אבל יולדת שמתה נסתפקו אם מיתה בידי שמים היא כמו שאר חלאים כו' עכ"ל. משמע ה"ה ביולדת אם יוצא ממנה דם דאין לטהרה שלא יסתלק הדם דמ"ש מנפלה. וכ' מו"ח ז"ל בזה יש חילוק בין נפלה מגג להרוג דבהרוג אף אם כבר פסק הדם בשעה שמצאוהו מ"מ קוברין אותו בבגדיו להעלות חימה משא"כ בנפלה ולא מתה אלא לאחר כמה ימים על מטתה וכן ביולדת שמתה לאחר ימים יש לטהרה כשאר מתים. וכתב עוד דמי שמת מחמת קור ושלג או נטבע במים בבגדיו דפושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו בתכריכין ע"כ. והמנהג לקבור בבגדים הנמצאים נטבעים וכן יולדת שמתה בר מינן בבגדיה והיותר תמוה שמלבישין בגדים ומנעלים ליולדת שמתה אפי' כמה ימים אחר לידתה והוא שלא כדין לפי ע"ד:

סעיף ה[עריכה]

ומקומו טהור. דלא גזרו עליו מפני הנזח ומיהו אסור בהנאה דאיסור דאורייתא הוא ולא פקע רש"י. והא דאסור בהנאה היינו בקבר בנין כמ"ש בריש סימן זה: