ט"ז על יורה דעה שי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]ומצא בו מום אסור. בטור הביא קצת דעות דפסקו כרבי יהודה דדוקא בדוקין שבעין אסור מפני שהם משתנין דמפני צער מיתה משתנה העין ואע"ג דהשתא מתחזי קבוע אי הוה חזי ליה מחיים הוה מתחזי מום עובר והרמב"ם והרא"ש פסקי כר"מ דבכל מומין אסור גזירה אטו מום המשתנה:
סעיף ב
[עריכה]שלא על פי מומחה. נראה דדין זה אפי' אם מראהו לחכם אח"כ ומצא בו מום כפי מה שנזכר בסעיף א' אפ"ה חייב להחזיר לו הדמים ואע"ג דבזה אסור משום גזירה לחוד ובסי' קי"ט לעיל כתב דכל שאיסורו מדברי סופרים מה שאכל אכל מ"מ כיון שאיסור הנאה הוא אפי' בדברי סופרים מחזיר הדמים כמבואר שם:
יקבר ויחזיר כו'. נראה דיחזיר למוכר והמוכר יקברנו לא מבעיא אם המוכר חפץ בכך פשיטא דחייב לתת לו דהוא רוצה לקיים המצוה כההיא דפ' החובל (בבא קמא דף צ"א) שורי הרגת אתה אמרת לי להורגו פטור ומוקי לה בשור העומד להריגה וקא טעין ליה אנא בעינא למיעבד מצוה בממוני ה"נ כן הוא בבשר זה העומד לקבורה ואם אינו חפץ בכך מ"מ הטירחא עליו כיון שהוא הגורם לזה וא"ל דלא יתן לו כיון שהוא נחשד על כך דלא נחשד לאכלו או שימכרנו לאחר אחר שאוסרו עליו ואע"פ שמתחלה מכרו באיסור לא דמי קודם שאסרוהו עליו דהיה סבור שיש היתר לשחוט על פי מום שלא הראה לחכם ואי ידעינן ביה דמזיד הוא נראה דבזה ודאי מכריזינן עליה שלא לקנות בשר ממנו כמבואר בסימן קי"ט במכר דברים אסורים בסעיף ט"ו ועל אכילה פשיטא שלא נחשד שיאכלנו דמבואר שם בסעיף ב' דחשוד למכור איסור מותר לאכול עמו דאינו נחשד על אכילה בשביל כך. כנ"ל:
סעיף ג
[עריכה]יקבר וישלם. פי' אותו האיש שראה המום ישלם:
בגסה חצי דמיו. שהרויח הכהן המזונות שהיה צריך להוציא עליו אילו לא נשחט לפיכך די בחצי דמיו ובדקה בא"י שאסור לגדל שם דקה כי אם ביערים וכמו שכתוב בח"מ סי' תי"ט נמצא שהיה לו טורח גדול על כן סגי ברביע: