ט"ז על יורה דעה קנט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]דבר תורה מותר להלוות כו'. בטור כ' הטעם דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים אין אתה מצווה להחיותו כו' עכ"ל יש מקשים ממה דאיתא בפירקין (דף ע"א) אר"נ ב"י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל ופרש"י וכי כתיב גר ותושב לענין וחי אחיך עמך הוא דכתיב שאתה מצווה להחיותו ואל תקח מאתו נשך קאי דוקא אאחיך ולא אגר תושב עכ"ל ש"מ דאין רבית ולהחיותו תלויים זה בזה ונ"ל לתרץ דכיון דכתיב שנית וחי אחיך עמך אחר שכתב אל תקח מאתו נשך ש"מ דלענין לקיחת רבית תלתה התורה בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עובד כוכבים וגר תושב אבל לענין שאר חיותו כללה התורה גם גר תושב ברישא דקרא דכתיב וחי אחיך עמך:
והאידנא מותר. הטעם בטור לפי שא"א לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא עמהם אם כן לא שייך שמא ילמוד ממעשיו ברבית טפי משאר משא ומתן ע"כ וא"ל למה לא גזרו גם בימי חכמי התלמוד על כל משא ומתן שלא יהיה עם עובד כוכבים שלא ילמוד ממעשיו וא"ל דמילתא דלא שכיחא היתה ולא גזרו בה רבנן דא"כ אמאי גזרו בלפני אידיהן במשא ומתן ונראה דבמשא ומתן שהיה ג"כ עם ישראל לא אמרינן שילמוד ממעשה העובד כוכבים טפי משל ישראל משא"כ ברבית שלא היה רק דוקא עם עובד כוכבים ומ"ה עכשיו שכל משא ומתן הוא עם העובד כוכבים ושייך ביה שמא ילמוד ממעשיו ואפ"ה לא גזרו גם ברבית לא גזרו:
סעיף ב
[עריכה]מומר מותר להלוותו כו'. דהא אין אתה מצווה להחיותו ואין להקשות הא עובר על לפני עור דהמומר עושה איסור בלקיחת הרבית תירץ בסה"ת דאף הוא אינו עושה איסור בלקיחת הרבית דהא דישראל נאסר (בלקיח') [בנתינת] הרבית הוא מדכתיב ולאחיך לא תשיך פירושו אתה הלוה לא תעשה איסור שאחיך ישוך אותך והמומר שאין המלוה מוזהר עליו ליקח ממנו ממילא גם הוא אינו מוזהר מלתת רבית אבל להלוות ממנו ולתת לו רבית ודאי אסור שהרי הוא עושה איסור במה שלוקח ממך א"כ שייך בנותנו משום לא תשיך לאחיך דאעפ"י שחטא ישראל הוא ובטור כתב והנותנו לו עובר משום לפני עור וגו' והכוונה דגם על זה עובר ונקט האי לאו לפי שגם עיקר הלאו אפי' בישראל מישראל דהיינו לא תשיך הוא טעמו שלא יגרום חטא למלוה כמו שזכרנו ובפרישה הקשה דהא לא נזכר בשום מקום בלוה ישראל שעובר על לפני עור אלא אשאר הכתובים בלוה ואשתמיטתיה משנה מפורשת בסוף פירקין שאמרו שעובר על לפני עור עם שאר הלאוין: