ט"ז על יורה דעה קמג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ושל אלילים אסור. כתבו התוספות ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברי' מיירי הכא שהיתה עבודת כוכבים של ישראל או של עובדי כוכבים וישראל השתחוה לה ובירושלמי מוקי לה כגון שהשתחוה לכל אבן עכ"ל:
סעיף ב[עריכה]
כיפה שמעמידין בה. מכאן אסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבים דהיינו להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו ואין להתיר משום איבה דכבר כתבו התוספות פ"ק דעבודת כוכבים (דף י"ט) לענין תכשיטין של אליל דאיכא לאשתמוטי למימר דאסור לנו למיעבד תכשיטין לאליל:
אפי' עבודת כוכבים עצמה. הטעם בגמרא אפי' למ"ד דאליל של עובד כוכבים אסור מיד וכמו שפסק ריש סימן קל"ט מ"מ לא נקרא אליל אלא במכוש האחרון שמכה בקורנס ומכוש האחרון לית ביה שוה פרוטה וישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכל פורתא דעביד שרי ליה למישקל אגריה וכן כתבו כל הפוסקים רק הרי"ף והטור והש"ע לא הביאו להאי רבותא דאפילו אליל עצמה שרי השכר בדיעבד ונראה טעמם שלא רצו לגלות היתר זה כדי להרחיק את האדם מכיעור עבירה זו וכדרך שאמרו בפרק מי שהחשיך עוד אחרת אמרו ולא רצו לגלותה:
אבל בונה הוא לכתחילה כו'. כן פסק רש"י ורמב"ם במתניתין דקתני בונה עמהם בימוסיאות דהיינו מידי דהוה תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים והתוספות חולקים וגורסים בגמרא דימוסיאו' ופירושו מרחצאות וכ"פ הערוך והטור הביאו במסקנא אבל תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים אסור וע"כ תימה על הש"ע ורמ"א שלא חששו לפסוק לחומרא בפרט באיסור אליל שכ"פ מצינו שהחמירו בו טפי משאר איסורים והלא תראה בסוף סי' קל"ט שהחמירו למכור להם אפי' קלפי' ודיו ושאר חומרות ק"ו בן בנו של ק"ו הטרקלין השייך לכיפה של אליל. ונ"ל עוד דאפי' לרש"י ורמב"ם אין היתר אלא דרך מסייע לחוד שהרי איתא במשנה בלשון זה בונה עמהם וכן הרמב"ם שהעתיק המחבר כאן כתב בריש הסעיף אסור לבנות עם העובדי כוכבים כו' ועלה קאמר אבל בונה כו' כלומר עמהם דוקא ומצינו כמה פעמים דמסייע אין בו ממש אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ"ע אבל למעשה ודאי ראוי לנו לפסוק כר"י שראה דברי רש"י וחלק עליהם ואליו תשמעון להרחיק מכיעור ודומה לו וב"י בספר בדק הבית כ' בשם א"ח דלפר"י מי שמוכר ביתו ברצון לאליל הדמים אסורים ויוליכם לים המלח אבל אם הוא באונס הדמים מותרים:
סעיף ג[עריכה]
ואסור ליהנות מהם בטובה. פירש"י שמעלה להם שכר ולפ"ז אסור לטחון ולאפות ברחיים ובתנור של אליל ור"ת פירש בטובה שמחזיק להם טובה אסור אבל באינו מחזיק להם טובה מותר אע"פ שנותן להם שכר כ"כ הטור ואח"כ כתב ול"ד ליריד של עובדי כוכבים שאסור ליתן מכס לעבודת כוכבים התם מיירי שהמכס הוא לצורך אליל עצמו ונויו אבל כשאינו אלא לחוק כהנים מותר וקאי על פירוש ר"ת דשרי בנתינת שכר כאן לפי שאינו לאליל עצמו ולכאורה יש להקשות מאי קשיא ליה ממכס דהתם נהנה הרבה האליל מהישראל שנותן לו מעות בחנם משא"כ כאן כשקונ' ממנו דגם לעובד כוכבים היה יכול למכור יש לומר דבלאו הכי מוכח חילוק זה מההיא דסע"ה חנויות של אליל אסור לשכור ומזה קשה לר"ת אלא ע"כ צריך לחלק דהתם השכר לאליל עצמו ע"כ מתרץ גם גבי מכס כן דתרווייהו הם בירוש' וכתב רש"ל דהך שלא בטובה פירושו שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מעובד כוכבים שמהנה אותו כדלקמן סימן קמ"ט גבי מכס עכ"ל והרמב"ם כתב דבשכר גרע טפי ונראה דהכי קי"ל וכל שאסור בטובה אסור הן בנתינת שכר הן בהחזקת טובה. והקשה בדרישה מאי שנא מנרות שעוה סי' קל"ט דאם כבו ומוכרן הן בטלים והא מהנה הכהנים ותירץ דהנר היה מותר מתחילה ונעשה ממנו נוי לאליל ושרי כשמבטל הנוי אבל גינה ומרחץ הוקצו מתחילה לשם זה ולא ידענא מאי קאמר דהא גם הנר הוקצה מתחילה לאליל וקושיא מעיקרא ליתא דלא אסרו אלא כשעשו חוק לכהנים שלהם שכן יהיה תמיד משא"כ בנר שאדרבה חוק שלהם מביא שיהיה כולו לאליל רק שזה מוכרו דרך עראי הוה כאילו מוכר שאר דברים מטלטלין שאינם שייכים לאליל כלל ומותר:
אלא לעובדיה. פירוש ההמון עם שעובדים אותו האליל: