ט"ז על יורה דעה קיב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ואפילו במקום דליכא משום חתנות. כגון שאין לו בנים דלא פלוג רבנן:
אלא פת של חמשת כו'. שזהו דבר חשוב ומביא לידי קירוב דעת:
אם אינו עולה על שלחן מלכים. לשון הטור שכתב וגם אינו חשוב כו' משמע דמסתמא א"צ שאלה על זה אם עולה על שלחן מלכים אלא בודאי אינו עולה וכ"כ בלבוש ומו"ח ז"ל לענין פת של קטנית כו':
סעיף ב[עריכה]
יש מקומות שמקילין כו'. לפי שגזירת הפת לא נתפשט בכל המקומות בשעה שגזרו עליה בימי התנאים:
סעיף ו[עריכה]
אפילו הוא נילוש בבצים כו'. הטעם כיון שהפת מותר הביצים טפלים לו ואינפנד"ה יתבאר בסימן קי"ג ס"ג:
ולא אמרינן שיש בהם כו'. כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא ע"כ דינם כפת ממש:
סעיף יא[עריכה]
פת של ישראל כו'. בזה יש לו דין שלקות הנזכר בסימן קי"ג כ"פ הטור:
סעיף יג[עריכה]
מי שאינו נזהר כו'. במרדכי פרק אין מעמידין כתב בשם ראבי"ה וז"ל ישראל האוכל פת של עובד כוכבים ופת נקייה בידו והב"ה נזהר מפת של עובד כוכבים כיון שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע יבצע על היפה וראייה מירושלמי פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהן שירצה יבצע וכיון שהותר לו לבצוע מותר בכל הסעודה כולה עכ"ל וכתב על זה בת"ה סי' ל"ב לאו דוקא נקט ראבי"ה אם היה מיסב על השלחן ישראל האוכל פת של עובד כוכבים דבלא דידיה נמי שרי אלא נקט הכי דל"ת מי המביא פת של עובד כוכבים על השלחן הואיל והבעל הבית נזהר ממנו עכ"ל ולכאורה נראה עיקר פירוש זה מדמביא ראייה מהירושלמי שפוסק לענין פת נקייה כו' שהברירה בידו ממילא גם בדין דראבי"ה הוה הטעם משום דכיון דמצוי לפני הבעל הבית פת של עובד כוכבים משום חיבוב מצוה מותר לו לבצוע עליו ואע"פ שמצינו במרדכי פ' כיצד מברכין בשם השר מקוצי שמי שנזהר משל עובד כוכבים יש לו לסלק מן השלחן הפת נקייה של עובד כוכבים ולבצוע על של ישראל מ"מ מצינו באגודה פרק כיצד מברכין דיש פלוגתא בזה וי"א אפילו נזהר מברך על איזה שירצה וא"כ יכול להיות דראבי"ה ס"ל כהך דעה ובאו"ה שער מ"ד הביא דברי ראבי"ה אלו בלשון זה הנזהר מפת של עובד כוכבים ויושב על שלחן אצל מי שאינו נזהר ויש לו פת של עובד כוכבים נקייה יותר כיון שמותר לו לבצוע עליו מותר לו לכל הסעודה שאין כבוד שמים שיבצע עליו ואח"כ יפרוש עכ"ל ונראה שמה שכתב אצל מי שצריך להיות אצלו מי כו' וכתב שם בגליון על זה דפירושו דהבוצע אין נזהר מפת של עובד כוכבים ומ"ש שמותר לו לבצוע ר"ל לצאת בביצוע אבל אם הבוצע נזהר והמסובים אין נזהרים ודאי טוב לו יותר להסיר הפת הנקייה מן השלחן עד אחר הביצוע עכ"ל וכעין זה פירש מו"ח ז"ל דהמרדכי מיירי שהבעל הבית יש לו אצלו איש אחד בביתו בשכירות ואוכל הבעל הבית עם אותו השוכר והמצוה על בעל הסעודה לבצוע והבעל הבית נגרר אחריו ומ"ה מותר בפת של עובד כוכבים עמו ועיקר החידוש הבעל הבית שהוא עיקר נעשה טפל לבעל הסעודה וכתב אם הבעל הבית עושה הסעודה ודאי חייב לבצוע על של ישראל כיון שאינו רוצה לאכול מפת של עובד כוכבים ואפילו לסלקו משלחן אין צריך וחלק על הש"ע בזה ואלו ראו הלשון של ראבי"ה ההועתק באגודה לא היו כותבין כן דאיתא שם פ' אין מעמידין בלשון זה בשם ראבי"ה אחד הנזהר מפת של עובד כוכבים ויש אצלו על השלחן ישראל שאינו נזהר ויש לו פת יפה על השלחן ואמרינן בירושלמי פת נקייה כו' וכיון דמותר לבצוע עליו מותר לאכלו בכל הסעודה כו' עכ"ל הרי לפניך שאותו הנזהר הוא הבעל סעודה והוא העיקר רק שיש אצלו אורח שאינו נזהר שכן מורה לשון יושב אצלו שאותו היושב הוא טפל על שלחנו וא"כ על ב"ה לבצוע ע"כ הוא מברך על היפה אלא עיקר הפירוש כפירוש מהרא"י שלענין היתר הביצוע עצמה מביא הירושלמי וס"ל דמיירי אף בנזהר אלא דמ"מ יש קושיא על הש"ע דמשמע לפי פסק זה שאף מי שנזהר יכול לבצוע על פת של עובד כוכבים ולא כהשר מקוצי שצוה לסלק ולעיל בא"ח סי' קס"ח פסק כהשר מקוצי שיש לסלק את שאינו של ישראל ע"כ נראה שהוא מפ' דברי ראבי"ה מטעם דהאורח שהוא אינו נזהר ודאי יאכל מפת של עובד כוכבים כיון שהוא נקי והדין נותן שהפת שיאכל עליו יבצע כמו שכתב מהרא"י בת"ה סי' ל"ב דאין להקדים לבצוע אלא מה שיאכל וא"כ הב"ה שחייב לבצוע ומבצע ומוציא את האורח יבצע ממה שיאכל האורח וכיון שהותר לו לבצוע בשבילו הותר לו לכל הסעודה בשבילו אע"פ שאפשר שאח"כ יאכל כל אחד פת שלו מ"מ כיון דבשעת ביצוע צריכים לפת אחד הותר גם אח"כ וכדי של"ת הא האורח גופיה חייב לבצוע על פת ישראל לזה מביא מן ירושלמי שמי שאינו נזהר יבצע על מה שירצה והוא הדין באורח זה שמבצע ב"ה בשבילו וכן עיקר להלכה כמשמעות פסק הש"ע כאן ובא"ח סי' קס"ח אבל לא בנזהר שאוכל לבדו כמו שעלה על דעת מהרא"י כי לפירושו יש דוחק שנאמר לאו דוקא נקט ראבי"ה שאוכל אצלו ישראל שאינו נזהר כן נראה לע"ד ברור:
סעיף יד[עריכה]
ואין חוששין לפת כו'. ואין לאסור משום חלב של עובד כוכבים כי חלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובי דחלבא איכא בו מ"מ בטל במיעוטו שהרי מעורב בה ואין דומה לחמאה דסי' קט"ו שאינו מעורב בה עכ"ל רש"ל ובדרישה ומו"ח ז"ל הביאו ולי הקטן נראה תמוה היאך אמר דהנסיובי דחלבא בטל במיעוטה והא אמרינן ריש פ' אלו עוברין כותח הבבלי מטמטם את הלב משום נסיובי דחלבא שבו ואי הוי בטל לא הוה מטמטם ותו דבהדיא איתא בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ה) דבחולב לכמכא והוא כותח דהחלב אסור וכן במרדכי כתוב בהדיא בפרק אין מעמידין בשם ר"ת דחלב שחלבו עובד כוכבים לאכילה ולכותח אני אוסר עכ"ל וכ"כ באו"ה כלל מ"ד דין ה' ונראה לע"ד דודאי כותח של עובד כוכבים אסור אלא דכאן מיירי שנעשה בהכשר שישראל רואהו אלא שהעובד כוכבים נותן שם פת שלו דאין בזה משום איסור פת של עובד כוכבים כן נראה לע"ד פשוט:
סעיף טז[עריכה]
לעיל. בתחילת סי' זה הוכיח ב"י דמותר ליקח שאור של עובד כוכבים ולחמץ בו העיסה אפילו במי שנזהר מפת של עובד כוכבים אף על גב שטעם כו' כי לא גזרו חכמים על פת של עובד כוכבים על טעם כעיקר כ"כ רש"י אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורין כל זמן שלא נתבטלו ברוב: