ט"ז על יורה דעה קז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]לא יוציאם מהמים כו'. בת"ח כלל נ"א דקדק מדלא כתב הש"ע דאם לא עשה כן אסור שמע מיניה דדוקא לכתחלה קמזהיר ובדיעבד מותר כיש מתירין שזכר רמ"א:
וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. כן צ"ל וכ' או"ה כלל כ"ז דאם לא עירה אותן לקערה אלא נשארו בקדירה ועירה הרותחין מהן ג"כ אסור דשמא היתה ביצה האסורה בשולי הקדירה ונאסרו הביצים שאצלה דעד הנה שהיו המים מוליכין הטעם לכל הביצים היו כולן מסייעות לבטל והשתא דליתנהו אין שאר הביצים מסייעות לבטל ומאחר שעל ידי לחלוחית מים שעליהם אוסרים מיהא גם האחרים שנוגעים אחר כן באותה שנגעה בביצים האסורות לכן אסורות כולן ואפילו הם מאה עכ"ל:
ולא עירה כולם בפעם אחת לתוך הקערה כו'. ואם יש ספק בדבר אם עירה בפעם אחת משמע בטור להחמיר וכן כתב או"ה:
ויש מתירין כו'. הטעם דכתב כאן רמ"א דלא מחזקינן איסור כו' הוא טעם הרב רבינו שמשון שמביא בסמ"ג ולפ"ז אף בביצים מותרים. אבל שם איתא טעם אחר להיתר וכ"ה בטור דהיינו דמתיר בדגים לפי שאותן מעט דגים שנאסרו בקדירה בטלים ברוב תערובות אח"כ ואין חוזרים ואוסרים השאר ולפי זה יש לאסור בביצים כיון דאין רגילות לבשל ביצים כ"כ ביחד שיהא עשרים או שלשים ביצים שנאסרו בטלים ברוב תערובות של היתר וכ"כ בהדיא בסמ"ג לפ"ז עוד יש נ"מ בדגים עצמן דלטעם השני כתב הגהת ש"ד סימן נ"א דדוקא כשעירה המים קודם שעירה הדגים האחרונים הנשארים במחבת אבל אם נשאר מים או רוטב עם מעט הדגים לבסוף ועירה אותן לקערה הכל אסור דעירוי ככלי ראשון עכ"ל. ולפי טעם הראשון אין חילוק בזה וכתב רש"ל פג"ה סימן מ"ד מדזכר הטור הטעם השני כוותיה קי"ל ויש להחמיר בביצים ולפ"ז יש להחמיר גם בנ"מ השני שזכרתי בדגים עצמן אלא שכתב רש"ל שם שאין המים שבקערה אוסרים הדגים כולם מכח התערובות כיון שהם בכלי שני ואותו מעט מים שנשאר בקדרה ג"כ אין בו כח להפליט ולהבליע בדגים שבקערה וג"כ א"ל שאותו מעט מים גופא הנאסר בסוף העירוי יאסור הדגים שבקערה לפי שבטל בקערה בס' עכ"ל לפ"ז אם יש לחוש שאין ס' נגד אותן המים שנשארו בקדרה ודאי יש לאסור כל הדגים אח"כ אבל דעת רמ"א לפסוק כטעם הראשון שהוא דעת הר"ש דלא מחזקינן כלל איסורא לומר שהיה האיסור בסוף ונתן טעם בת"ח וז"ל ועוד דמאחר דיש להסתפק בדבר אזלינן לקולא דלא גרע מאילו נסתפק לן בנשפך הרוטב דכל שיש ס' לבטלו במינו ברוב לא הוה אלא ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא עכ"ל וזה אינו נכון דכיון דהספק הוא אם יש כאן איסור תורה אמרינן הוה כודאי איסור תורה וכאילו היה בבירור האיסור למטה בקדרה נמצא שאין לך מעלה אלא במה שבטל חד בתרי ואכתי יש איסור מדרבנן וצריך ס' משא"כ בנשפך הרוטב דיש ב' מעלות האחד ביטול ברוב שהוא מן התורה והשני ביטול בס' מדרבנן וכיון דהוה ספק בביטול שהוא מדרבנן אזלינן ביה לקולא ודבר זה הוא כלל בכ"מ שלא נחשב ספק איסור דאורייתא להיתר מחמת שיש לך ביטול ברוב וכמו שכתבנו בסימן ס"ו סעיף ד' ועוד קשה לי דכאן בביצה שיש בה אפרוח או דם הוה מין באינו מינו דהאיסור הוא אינו מינו עם הביצים) ובהגהת ש"ד כתב בשם סמ"ג דמוקמינן המחבת על חזקתו ולא מחזקינן איסור לומר שהאיסור נשאר בסוף וכ' על זה וז"ל ונ"ל דהא דלא מוקמינן אחזקה גבי ספק אם מלח בשר שחוטה בהדי נבילה או בספק אם היה ס' נגד האיסור באינו מינו דהוה כמו רגלים לדבר עכ"ל אלמא דגם בביצים יש כאן ספק דאיסור דאורייתא עכ"פ. ועוד הביא בת"ח ראיות שהכל יצטרף לבטל האיסור לא ידעתי מה שייך זה לכאן דהא בביצים אמרי' דאין רגילות לבשל כ"כ הרבה ביצים שיהיה רוב בין הכל נגד הנאסרים וכן משמע מדברי היש מתירין שבטור שכ' שבטלים ברוב היתר משמע דוקא רוב בעינן על כן נראה להחמיר כדעת רש"ל דבביצים אסור ובדגים מותר כל זמן שאפשר שיש ס' נגד המעט מים שנשאר בקדרה:
בהך מילתא דדגים שהוזכר בטור פירוש ב"י ורמ"א שעירה הדגים מן המחבת לקערה וחיישינן שמא נשאר שם הטמא וכמ"ש לעיל וכן משמע הפירוש בהגהת שערי דורא שהבאתי לעיל וכן בדברי רש"ל פרק ג"ה סימן מ"ד ותמוה לפי זה מ"ש בטור השאר שבמחבת היה לו לומר שבקערה וצריך לדחוק דהכי קאמר במה שבא לקערה מהמחבת אבל י"ל דהטור מיירי דהדגים נשארו במחבת רק שהורק הרוטב ויש חשש שמא נשאר הטמא בשולי המחבת וכמ"ש לעיל בשם או"ה ולענין דינא חדא הוא ומו"ח ז"ל הקשה על פירוש ב"י דיש לאסור מה שבקערה מכח העירוי שבא מן המחבת וכבר כתבתי בשם רש"ל בסמוך דלא קשה מידי :
דלא מחזקינן איסור כו'. כבר כתבתי דעת רש"ל דלא קי"ל כן ושכן עיקר להחמיר בביצים ואפילו לדעה זו יש להחמיר אם בישל ביצים הרבה בקדירה והיה ביניהם אחת שהיא אסורה והוציא כל א' בכף אחת דיש לחוש שמא הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף ממילא נאסרו האחרים אח"כ דהא דאמרי' לא מחזקינן איסורא כו' היינו מטעם דאמרינן איסורא ברובא איתא וכן העתיק בת"ח בשם הר"ש שהוא מרא דדיעה זו משא"כ בדין זה. וכ"פ באו"ה כלל נ"א וכ' שם עוד בדין זה דאף על פי שאין בביצה האסורה אפרוח רק דם ודם ביצים דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דהיינו דוקא קודם שנודע איסור ודאי בביצה אבל לאחר שנודע בודאי איסור פעם אחת אין לחלק בין ספיקא דרבנן לספיקא איסור דאורייתא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון עכ"ל. ולא נהירא האי מילתא דבריש ביצה פרכינן אמאן דמפרש טעמא דאיסורא דביצה שנולדה ביום טוב מכח גזירה מדרבנן מהא דתניא וספיקא אסורה דהא ספיקא דרבנן היא ולקולא ואי כדברי האו"ה הא לא פריך מידי דדילמא הכי קאמר דודאי הוא לנו שיש ביצה אסורה אלא שיש ספק אם נתחלף באחר או לא ובזה לא אזלינן לקולא לפי דברי או"ה אלא ע"כ דגם בכה"ג הוה ספיקא דרבנן ולקולא ולענין עיקר הדין שכתב או"ה דקי"ל דם ביצים דרבנן כבר נתבאר בסימן ס"ו סעיף ד' הכרעת רמ"א דכל היכא די"ל חד בתרי בטל אז סמכינן אמ"ד דם ביצים דרבנן אבל בלאו הכי אנו מחמירין כמ"ד דם ביצים הוא דאורייתא משום הכי כאן דא"ל חד בתרי בטל דהא אנו מכירין הביצה האסורה ומשום הכי אפי' בביצה שנאסרה משום דם יש לאסור כולן אם נטלן בכף כל אחד בפני עצמו מהקדירה דה"ל ספק דאורייתא דשמא נאסר הכף בראשונה כנלע"ד: