ט"ז על יורה דעה פג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה פג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ב[עריכה]

ונמצאו קשקשים מותר. בטור סיים כאן בלשון זה בידוע שיש לו קשקשים והוא לשון מיותר ויש בזה פירושים רבים ולעד"נ דקמ"ל דל"ת כי היכי שבדג לא היו ניכרין הקשקשין ה"נ נימא שמא היו אלו הקשקשין כבר בבגד מדגים אחרים או במים ולרוב דקותן לא היו ניכרין אז קמ"ל דטפי מסתבר שבדג הזה היו:

סעיף ג[עריכה]

ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. בגמ' פריך א"כ סנפיר דכ' רחמנא ל"ל ומשני יגדיל תורה ויאדיר פירוש שהתורה עצמה פירשה דבריה דלא נימא מאי קשקשת סנפיר:

לפיכך מצא חתיכת דג כו'. דאילו דג שלם אי אפשר בעולם להמצא בקשקשת בלא סנפיר:

סעיף ד[עריכה]

אם החתיכות מתאימות. פרש"י שהחתיכות שוות וכשמניחין יחד מתחברות וכ' הפרישה דאבדיק' זו יכולין לסמוך גם בזמן הזה וכמ"ש מהר"י שדימה עוף טרפה שנתערבה אם שוות בראשיהון ע"ש בת"ה סי' י' עכ"ל וכן מצינו לקמן סי' ק"א סעיף ט' בראש כבש כו':

ואין אנו רואים בו קשקשים כו'. בזה מתורץ מה שכתבו הרא"ש והטור תחילה שאין לסמוך על סימני ראש ושדרה להתיר דג עליהם ואח"כ כתב ומ"מ יש להתיר בחתיכות דגים מלוחים כל דג שמכירין ראשו ושדרתו אלא דה"ק כל שאין בשרו שלם עליו כדי להכירו מה הוא אז סמכינן אראש ושדרה דאנו אומרים אילו היה שלם ודאי היינו רואין בו סימנים שהוזכרו בתורה סנפיר וקשקשת וזהו שהתירו במתניתין טרית שאינה טרופה אבל כל שיש בו לפנינו ואנו מסופקים בקשקשת שלו כמו דג ברבוטה שהוזכר בפוסקים אז לא סמכינן אראש ושדרה להתיר בשבילם לחוד לפי שיש מיעוט דגים טמאים שדומי' לטהורים בראש ושדרה אע"פ שאינם מצויים בינינו כן נראה כוונת הב"י בכאן לחלק כן ומ"ש הב"י מיהו דג שאנו יודעין שאין בו קשקשים לא סמכינן אראש ושדרה כו' אין כוונתו שבבירור אין לו קשקשי' דבזה ודאי לא היה שום אדם (מכירו) [מתירו] אלא ר"ל שאנו יודעים ריעותא בהך דג שאין לו קשקשים נראים לנו להתירו על פיהם ובגמרא דפריך רב עוקבא בר חמא ומשני אביי בארא ופלמודא כו' ה"מ לשנויי בחילוק שזכרנו אלא דעדיפא משני אבל הנלע"ד אחר שנדקדק לשון הטור שכתב וא"א כתב ומ"מ עובד כוכבים שהביא חבית כו' למה כתב הך לישנא וליתיה באשיר"י אלא כתב ומ"מ היכא דמכיר ראש ושדרה ולא נקט עובד כוכבים שהביא ע"כ דרבינו עצמו הוקשה לו בדברי אביו הקושיא שהוקשה ב"י עליו ותירץ דרישא מיירי אפילו בקונה מישראל לכתחלה יסמוך על סימנים אלו להתיר כל דג ולא חייב לראות אחר סימני קשקשת כלל לזה כתב הרא"ש תחילה שלא יסמוך ע"ז אלא דאח"כ כתב דמ"מ בעובד כוכבים שהביא חבית מלא כו' דזה כדיעבד דמי כמו שמצינו בפת של עובדי כוכבי' שאנו אוכלין ולא חיישינן לכליהם דהוה כמו דיעבד כמ"ש בת"ח ריש כלל נ"א שמה שנעשה ע"י עובד כוכבים קרי דיעבד אע"פ שאנו קונים אותו לכתחלה ה"ה בזה דמותר לסמוך עליו כיון שא"א בענין אחר לידע האמת מ"ה הכניס רבינו לשון עובד כוכבים שהביא כו' דבזה מתרץ דברי אביו אמאי התיר בסיפא כנלע"ד נכון:

סעיף ה[עריכה]

שמא לא נמלחו יחד. פי' תחילה כן הוא בהדיא באשר"י וכתב שם הטעם שמא אחר שפלטו כל צירן עירבן יחד משמע שאע"פ שמונחים עדיין במליחתן בכלי אחד אפ"ה מותר והיינו שלא נשרו יחד יום שלם אבל אם נשרו יום שלם ה"ל כבוש כמבושל ואסור והיינו שהציר עולה על שניהם וכ"כ בת"ח כלל ב' ונראה דאפילו אם ספק אם נשרו יום שלם אסור כמו שכתב ר"ס ק"ה וכסברא זו קי"ל בדיעבד שרי כמו שכתב רמ"א אחר כך אבל בדיעבד כו' ומו"ח ז"ל כתב דאף המתירין לא התירו כשהם נוגעים זה את זה בכלי אחד ולא נהירא דא"כ למה הצריך הרא"ש לומר שאחר שגמרו פליטת צירן נתנן יחד וכן משמעות דברי רמ"א בסמוך שכתב ואין חוששין אחר כך לבליעתן זה מזה משמע דודאי נוגעין הם ביחד:

וסתם דגים מלוחים כו'. האי מלוחים לאו דוקא דבאו"ה ליתא אלא כך כתוב שם מיהו סתם דגים לית בהו שמנונית ואם ספק אם יש שמנונית אזלינן לקולא עכ"ל וכן מבואר בת"ח כלל כ':

סעיף ו[עריכה]

אם כולכית אחת כו'. ופרש"י אליבא דר"ן כולכית הוא דג טמא ואינו יכול לחיות רק בציר של דג טהור רק מעט יכול להתקיים בשל טמא ע"כ מותר בסתומה כיון דלא אתי מעלמא לא היתה יכולה לחיות כאן אלו היה ציר טמא ורמז נכון יש בפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד דהיינו כפירוש זה דמן הכולכית שהוא טמא נמשך טהרה לכל ציר שבחבית והיינו לא אחד דהא אינה ניתרת בפחות משתים ולהיש מי שאומר הוה הכולכית דג טהור ודרכן היה לתת לציר דג אחד או ב' מאותו המין להראות שממנו נעשה ציר זה ואי משקר נתפס כגנב והא דפתוחות מותרות שכל הפתוחו' נחשבים כמעורבבות בחבית אחת משא"כ בסתומות על כן צריך שם שתים לאחזוקי כולהו בטהורות:

סעיף ז[עריכה]

קרבי דגים כו'. בטור פסק תחלה שעל ידי הסימנים נקחים מכל אדם והרבה ב"י להקשות על דבריו ע"ש דהרא"ש פסק באמת אח"כ בטור עצמו דאין הסימנים מובהקים והנה בד"מ ובספר הדרישה כתבו שהטור סבירא ליה שיש חילוק בין סימני דגים לסימני ביצים אף על פי ששניהם לאו דאורייתא מ"מ שאני ביצים דאמרו בגמרא דאיכא דעורבא דמי ליונה ואע"ג דגם בדגי' אמרינן שיש של טמאים דומים לטהורים מ"מ אותן לא שכיחי בינינו ע"כ בדגים סמכינן אסימנים להתיר העוברים כל זמן שאין אנו רואין ריעותא בדג שאין שם סנפיר וקשקשת אבל אם הדג לפנינו ואנו רואין שאין לו סנפיר וכו' אין מועילין הסימנים של קרבי דגים זהו תורף דבריהם ואינם נראין לע"ד כלל דבהדיא איתא באשיר"י ס"פ א"מ דשווין ממש הם דגים לביצים לענין שיש גם בדגים טמאים שווים לטהורים בסימנים כמו בביצים ומכח זה פסק דסימנים לאו דאורייתא לענין סוגיא דשמעתא דמיירי להתיר הקרבי דגים מלבד שאר דוחקים שיש למעיין בפירושם אלו ותו דעדיין נשארו דברי הטור בסתירה דכאן בדגים כשנימוחו ממילא אין שם סימנים מהני אומר משל דג פלוני וטהור הוא כמ"ש בהדיא כאן ובסימן פ"ו גבי ביצים לא מהני אמירה זו רק בצירוף הסימנים. וע"כ נלע"ד דהטור ס"ל דהכא בשמעתתא דדגים לא מיירי מעובד כוכבים או ישראל חשוד שחשודים לשקר במזיד ע"כ צריכים בירור גדול) אלא הכא הוה החשש מחמת שאין בקי בדגים טהורים כמו שפירש"י בהדיא ס"פ אין מעמידין למ"ד דבעינן אלו דגים ואלו קרביהם דלא מהני מלחתים דשמא לא בקי בהן ונמצא דמ"ה הצריכו כאן מומחה דהיינו הבקי בהן ולא כרמב"ן שהביא רשב"א בתה"א דף ס"ד שפירוש הסוגיא דמומחה היינו דוקא נאמן וע"כ שפיר קאמר הטור דכל שאינו מומחה ובקי מהני הסימנים למה שהוא אומר לנו שהם מדגים טהורים אע"פ שאין אנו מכירים את הדג וזהו שכתב הטור אבל אם הם שלימים וניכר בהם סי' טהרה ניקחין מכל אדם פי' מכל ישראל אף שאינו מומחה והיינו דהסימנים מועילים לעדות הישראל שאומר שהם מדג טהור אע"פ שאינו בקי. וקאמר ע"ז דר"ת פסק דסימנים דאורייתא להתיר עליו כל דג פי' בלא שום עדות ישראל וע"ז חולק הירושלמי וכן מסקנת הרא"ש אלא מהני דוקא לצירוף עדות ישראל ונמצא שפיר אמר אח"כ הטור דכשנמוחו ואין שם סימנים לא מהני עדות ישראל שאינו בקי שמא טועה הוא אלא דוקא באומר משל דג פלוני ואנו מכירין שטהור הוא ובזה אפילו עובד כוכבים נאמן דמרתת לשקר) אלא דלא מיירי כאן מעובד כוכבים אלא בסי' פ"ו לגבי ביצים מיירי מעובד כוכבים ע"כ בעינן דוקא סימנים וגם אומר משל עוף פלוני ואנו מכירים ואע"פ שהב"י מביא בסימן זה דעת הר"ן דכאן שאמרו ניקחין מכל אדם מיירי גם בעובד כוכבים הטור לא פירש כך מ"ה מביא הטור אח"כ שפיר דהרשב"א ס"ל לענין הדין אפילו בישראל שאינו חשוד רק שאינו מומחה בעינן סימנים וגם אמירת משל דג פלוני וטהור הוא פי' שאנו מכירין שהוא טהור או אומר אלו דגים וכו' וזה מבואר מדברי רשב"א שמביא ב"י בד"ה והרשב"א כתב כו' וז"ל אבל במי שאינו חשוד אע"פ שאינו מומחה סומכין עליו כשיאמר כן כו') (והרא"ש כתב כסברא הראשונה) וזה קאי על שלימים וכן מבואר בהדיא בתה"א דף ס"ה בראשו ולא כמשמעות ב"י דזה קאי על נימוח והרא"ש כתב כסברא הראשונה דהני אמירות מעליותות דהיינו שאנו מכירין או אני מלחתים כו' מהני אפילו בנימוחו בישראל שאינו מומחה אבל אינו חשוד וא"ל על מ"ש הרא"ש ויש לדחות ראיית ר"ת מכח דאכתי אין צריך מומחה אלא סגי באמירת משל דג פלוני כו' ואמאי לא אמר אפילו בסימנים לחוד מהני על פי עדות הישראל שאינו חשוד ואינו מומחה נ"ל דרבותא קמ"ל דאפילו בעובד כוכבים מהני באמירת דג פלוני זה נ"ל ברור ופשוט ומכוון אל האמת בדברי הטור בסייעתא דשמיא. ואל יקשה לך מ"ש בדברי הרשב"א וטהור הוא היינו שמכירין אותו ולעיל מיניה אמר רבינו לשון זה באין מכירין וכן הקשה ב"י דכאן סמכו אצל אלו דגים כו' משמע דהוה למעליותא כמוהו וכן בב"י בשם רשב"א סמכו אצל אני מלחתים:

אני מלחתים כו'. זה דעת הרשב"א ומיירי כאן בשלימים שהסימנים ניכרים בהם כמ"ש בסעיף שאחר זה לענין ביצי דגים וה"ה נמי דמהני אם אומר של עוף פלוני ואנו מכירין אותו שהוא טהור כמ"ש לענין ביצה סי' פ"ו וכאן נקט רבותא דאני מלחתים לא הוי מעליותא להרשב"א כמו אומר משל עוף פלוני ואנו מכירין כו' כמ"ש ב"י אליביה:

שהוחזק בכשרות. פי' ובודאי נזהר מכל טעות וזהו מומחה דבגמרא:

סעיף ח[עריכה]

שיהיו אדומים. כתב ב"י הטעם דודאי שהקדמונים שהנהיגו כך חקרו ומצאו שבאדומים אין שום מין טמא:

סעיף ט[עריכה]

דרך בית הרעי כו'. בגמרא משמע בפירש"י דאם נמצא בבית הרחם כ"ע מודים דאסור דדלמא השריצו דג טמא הזה אלא דאין אנו חוששין לזה לתירוצא דרב אשי דהלכתא כוותיה מטעם דרוב המשריצים משריצים במינם וכיון דמיעוטא נינהו לא חש הטור והמחבר לכתוב הדין אם נמצא בבית הרחם דאסור:

סעיף י[עריכה]

דג טמא שנמצא כו'. בטור כתוב על זה דלא חשוב כמעוכל כיון שהוא שלם עד כאן לשונו כתב ד"מ משמע דאם אינו שלם חשוב כמעוכל וכ"ה באשיר"י הביאו ב"י כאן עכ"ל ולא נהירא דמוכח בגמרא לשאר אמוראי ורב אשי בכללם דהלכתא כוותיה דמתניתין מיירי באינו שלם אלא רב נחמן לחוד הוא דמוקי לה בשלם ויהיה קשה עליהם מההיא דאהלות אלא כוונת הטור על פי פירוש הר"מ מפונטייז"א דכל שלעסו בשיניו ובלעו מקרי מעוכל אבל בדג זה שבולע הטהור בשלימותו לא מקרי מעוכל וע"ז נתכוין רבינו הטור במ"ש שהוא שלם וזה מוכח גם כן מלשון כיון שהוא שלם דמשמע שהוא פשוט ולא כתב אם הוא שלם אלא ע"כ קאי אמ"ש שבלעו לאפוקי לעסו ואם כן גם אם נמצא מרוסק קצת גם כן אסור ונ"מ מזה לחטה הנמצאת בזפק העוף בפסח דלא חשיבא כמעוכלת אף על פי שנתרסקה קצת: