ט"ז על יורה דעה ערה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]פתוחה שעשאה כו'. פשוט דכ"ש אם הניח ריוח כשיעור פרשה במקום שאין פרשה ועיין מה שכתבתי סעיף ב':
יגנז. הטעם דא"א לתקן שאז צריך למחוק קצת תיבות ולמעט הכתב שיכתוב כתב קטן בשביל זה ואין זה הידור כמ"ש בסי' רע"ג סעיף ב' לא ימעט הכתב כו' וזה דעת רמב"ם אבל היש אומרים שהוא דעת הרשב"א ס"ל דההיא דלא ימעט הכתב אינו אלא לכתחלה שיזהר מזה שלא יבוא לידי כך אבל בדיעבד כשר למעט וכמ"ש שם ברישא דההוא סעיף:
נהגו הסופרים כו'. ויש לסופר לכוין ביותר שאפשר כשחוזר וכותב שיעשה אותיות כאותן שבס"ת דלא להוי כמנומר ובזה נראה שהיתה דעת הרא"ש שכתב הטור משמו שמועיל תיקון ואח"כ כ' שאינו יודע תיקון וכו' אלא כוונתו שאם יכול לכוין שלא ישתנו האותיות מוטב אלא שהוא דבר שאינו מצוי לתקן:
סעיף ב
[עריכה]ויניח חלק כדי ט' אותיות ויתחיל כו'. זהו דלא כדעת הטור שנתן שיעור ריוח בסתומה כדי ג' אותיות ובפתוחה כדי ט' אותיות ובדרישה הביא דעות שסוברים גם בפתוחה כדי שלש אותיות ולהלכה אין לנו אלא כדברי הש"ע שהוא מוסכם מרוב הפוסקים:
לא יסור מדברי הרמב"ם. שני פלוגתות יש בין רמב"ם לרא"ש. חדא דאם עושה מקום פנוי בתחילת השיטה כדי ט' אותיות ומתחיל הפרשה באמצע השיטה זהו הוראה שהפרשה ההיא סתומה להרמב"ם אבל להרא"ש הוה פתוחה. שניה אם מסיים בסוף השיטה או שיש מקום פנוי אלא שאין בו כשיעור ט' אותיות ואח"כ מניח שורה אחת כולה פנויה ומתחיל הפרשה בשורה שאחריה בתחילתה זהו להרמב"ם פתוחה אבל להרא"ש סתומה. והכלל לרמב"ם אין פתוחה רק שמתחלת מריש השורה ואין סתומה אלא כשמתחלת באמצע השורה או בסופה ומה שכתב בסעיף א' הוא בין לרמב"ם בין להרא"ש כמ"ש הש"ע:
ובטור כתוב וז"ל ועוד יש בתיקון סופרים פרשה סדורה והוא שכתב שיטה עד חציה או עד שלישיתה ומתחיל בשיטה תחתיה כנגד הנחת העליון ונראה שאם שינה בזה לא פסל כיון שאינו מפורש בגמרא עכ"ל. הפי' הברור בזה שיש מקצת פרשיות בתורה שלתלמוד שלנו הויין פתוחות או סתומות ולתיקון סופרים הויין סדורות באופן שזכר הטור וכתב הטור על זה שאם שינה הסופר מתיקון זה ולא עשאן אלא פתוחות או סתומות כשר כיון שאין מוזכר בגמרא סדורות. כתבתי זה לפי שראיתי למו"ח ז"ל שהבין שלפי תיקון סופרים עושין פרשיות במקום שלדידן אין שם פרשה כלל ויצא לו מזה כיון שכתב הטור שאם שינה לא פסל אלמא אם עשה הסופר ריוח כשיעור פרשה במקום שאין שם פרשה אין כאן פסול ואין פסול אלא במקום שיש פרשה והיתה פתוחה או סתומה והוא עשה בהיפך אבל אם הניח ריוח במקום שאין לו להניח אין פסול לדעת הטור וחולק על הרמב"ם שכ' שפסול בעשה פתוחה סתומה או להיפך או שהניח ריוח במקום שלא היה לו להניח ואני אומר דלא דק דזה פסול היותר פשוט וא"צ לכתבו כלל וברייתא דפ' הבונה שאמרה פתוחה לא יעשה סתומה וכן להיפך לא הוצרכה לומר שאם עשה פרשה במקום שאין שם פרשה דזהו ק"ו דפסול וזה ק"ו מוכח ברמב"ם שהרי בפרק י' חשיב ביחד כל הפסולים וכתב שאם שינה צורות הפרשיות ולא חשיב אם הניח ריוח כשיעור ויפסול לדידיה אלא פשוט דכ"ש הוא וכ"כ הרא"ש בהדיא הביאו ב"י בסוף סימן רע"ד וז"ל וכיון שאין האויר כשיעור פרשה אין לפוסלו מחמת אויר כו' וכל שאינו כשיעור פרשה אין לחוש לו עכ"ל ש"מ כל שיש כשיעור פשיטא דפסול וחס ליה לשום מורה להקל בזה וכך נראה פשוט כוונת ב"י שכתב לפי דעת הטור שאם שינה בסדורות לפי תיקון סופרים ועשאן פתוקות או סתומות דלא פסל ואי ס"ד דתיקון סופרים עשו פרשיות חדשות היה לו לומר שאם שינה ולא עשה שם פרשה כלל אלא פשוט דתיקון סופרים אפרשיות שלנו קאי וכמ"ש:
סעיף ג
[עריכה]אריח. פי' בת ג' טפחים) ולבינה היא טפח ומחצה ור"ל האריח הוא הכתב והלבינה היא מקום פנוי כמ"ש בסעיף שאח"ז. ומ"ש הטור ונמצא השיטה חלקה לשלשה קאי אשורה שנכתבת בג' מקומות ויש לה שני מקומות פנוי:
סעיף ד
[עריכה]שיטה ראשונה כדרכה כו'. כזה:
סעיף ו
[עריכה]לא פחות ממ"ח. בפרישה כתוב שמצא כתוב בשם מהר"מ מ"ח הוא נגד מ"ח מסעות של ישראל שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ומנין ס' הוא נגד ס' רבוא של ישראל והקשה על זה משמיה דנפשיה ומשום רש"ל דמשמע מדברי הטור לא פחות ממ"ח כו' דממ"ח עד ס' שפיר דמי וא"כ אין כאן רמז ואמאי גרע יותר מס' מיותר ממ"ח והשאיר בצ"ע ול"נ דהכוונה היא דהתחלת הקדושה היא מן מ"ח וגמר היא כשיעור ס' אם כן ממ"ח עד ס' הכל בכלל הקדושה ולא פחות ולא יותר:
וי"א מ"ב. וסי' ה' ב"ם סיני בקודש:
ותקח סוס. כן הוא בטור ג"כ ותימה היאך שורה גדולה כ"כ לפי ערך השורות האחרות בזה עיין בחומש ומצאתי מוגה ותקח אחריה סוס וזהו נכון ואמת וכן צריך להיות גם כאן: