ט"ז על יורה דעה סח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
הראש לצלותו. בטור כתוב למולגו ואין חילוק ביניהם לדינא כי מליגה וצלייה שוין בזה דבגמ' איתא האי מאן דמטוי רישא בכיבשא אלא דב"י דקדק מדכתב רבינו למולגו ש"מ דלא לענין צליה אמר ומ"מ פסק להלכה כרמב"ם שכ' בהדיא לצלותו:
המוח והקרום אסורין. אף על גב דבסימן ס"ה סעיף א' פסק דלצלי א"צ לא חתיכה ולא מליחה דנורא משאיב שאיב שאני הכא שכל הראש הוא על האש והדם מתקבץ בתוכו והוי ליה כאילו המוח בקדירה כיון שאין מקום לצאת משם משא"כ לעיל דקאי על חתיכת בשר שהוא על האש וכ"כ בפרישה והוא פשוט. ובב"י כתב בשם אגור בשם מהר"י מולין דנעשה המוח נבילה ואוסר כל הראש וכתב עליו דאין לחוש לזה כיון שהפוסקים התירו בפירוש עכ"ל. ונראה הטעם דאי תאמר שעצם הקדיר' בולע נימא כבולעו כך פולטו לאש:
ולכתחלה נוהגין כו'. כתב רש"ל מה שנהגו הנשים לזרוק המוח שבראש האווזא ולהסיר אף הקרו' הוא לפי שמניחין הראש ברמץ מב' צדדין עכ"ל:
סעיף ז[עריכה]
להסיר הטלפים. פי' המנעול של רגלי בהמה בל"א שיכ"ל דהיינו שהוא על עצם הרגל כמנעול ועיין מ"ש בסי' ע"א סעיף ב' בשם רש"ל שיש לעשות המליחה אחר נקיבת המנעול. והיינו אע"פ שעצם הרגל שבתוך המנעול חם לית לן בה:
סעיף ט[עריכה]
מותר למלוג תרנגולת כו'. דדוקא בראש של בהמה אסור לפי שיש עצמות ודברים המעכבין את הדם לצאת אבל בתרנגולת האש שואבו לפי שהראש רך והדם יוצא זהו דעת הרא"ש:
סעיף יא[עריכה]
דקיי"ל כלי שני אינו מבשל. עיין בסי' ק"ה סעיף ב' לענין כלי שני אם נפל איסור לתוך היתר מה דינו והכא אינו ענין לשם דכאן עיקר האיסור בבישול דוקא ואינו ענין למה שזכרנו שם:
סעיף יד[עריכה]
שלא להחזירם כו'. שאז נאסר הכל מדמו שנפלט בתוך הכלי בראשונה דהא עכ"פ כלי שני מבליע ומפליט הוה:
סעיף טו[עריכה]
אבל אם עירו כו'. דעירוי אוסר כדי קליפה:
ויש מי שמתיר. לא נמצא בב"י מקור לזה מי הוא שמתיר אלא דעת האוסר לחוד והוא הגהות מרדכי אבל באמת תמוה הוא דעת האוסר דהא פסק רמ"א בסי' צ"ה סעיף ג' דאין כח בעירוי לאסור הכלים שמערה עליהם אפי' שומן דבוק בהם ואפי' לדעת רש"ל שזכרתי שם מ"מ מודה דאין העירוי מפליט הנבלע בכלי אל התרנגולת ונראה דהאי יש מי שמתיר כתבו הש"ע לדעת עצמו שמסתבר לו להכריע כן ממשמעות הפוסקים שלא זכרו חומרא זאת בעירוי: