ט"ז על יורה דעה מא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
שהוא תלוי בו. פי' בגמרא אמרינן שהיא חיה ופרש"י דהיינו מקום שדבקוה תחת הכליות ולשון שני ביותרת הכבד והן הטרפשין והסכימו הפוסקים עליו שעיקר כלשון ראשון ובת"ח מביא בשם או"ה לחוש גם ללשון שני:
סעיף ג[עריכה]
נימוק הכבד כו'. בזה נמשך אחר הרוקח שהביא ב"י שלמדו מפרק מי שאחזו וכבודו של רמ"א במקומו מונח אבל לא דק בהוראה זאת ונציעה לפניך דברי הגמרא דאיתא התם לדמא דאתא מפומא בדקינן ליה בקש של חטים אי סריך ונדבק הדם בקש מריאה קאתי ואית ליה תקנתא ואי לא מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא ופרכינן והא איפכא תנן ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום ריאה שניקבה או שחסרה טרפה ומשנינן כיון דמפומא קאתי אימור אתמוחי אתמח ופירש"י כיון דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה אימור אתמוחי אתמח כולה כבדא ולא נשתייר ממנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד שמחובר לקנה של ריאה עכ"ל משמע מבואר דעיקר הקלקול שתמות הבהמה או האדם הוא שנמחה הכבד כולה ולא מקצתה דאי יש ריעותא גם במקצתה הדרא קושיא לדוכתא דהא בריאה שנתמסמס ונתקלקל בשרה בפנים כשר כל שלא נמוחו הסמפונות וא"כ יהיה כבד חמיר מריאה בנלקה במקצת ואנן איפכא תנן כדמייתי המקשן אלא פשוט כל שלא נלקו השני זיתים כשר אף אם נמחה הכבד. והרוקח כתב וז"ל קנה הכבד ככבד בניטלה כולה ולא נשתייר כזית טריפה הכבד שנימוקה טריפה כדאמרינן במי שאחזו דמא דאתא מפומ' אי מכבדא אתי לית ליה תקנתא הכבד שיבשה או קשה כאבן טריפה עכ"ל. ובזה הבין הב"י דהרוקח אוסר בנימוקה אפי' אם ב' הזיתים נשארו שלמים וחלק עליו ובאמת גם הרוקח לא בא לאסור רק בנימוקה כולה אפילו שני הזיתים וחידוש גדול משמיענו דאם נימוק הוה כניטל וכן מצינו בב"י סי' נ' בשם הרשב"א שכל אבר שנקיבתו או חסרונו פוסל כשנתמסמס נמי פוסל עכ"ל וכ"כ המרדכי הביאו ב"י בסי' נ' שאמר ר"ת לרא"ם פה אל פה שכל היכא שניקב אוסר ה"ה אם הבשר רע סביביו ונרקב והיא גופה קמ"ל גם הרוקח אפי' בכבד שכולה דם מ"מ אם נמוקה ונתמסמסה והיה לדם אוסר אם לא נשתיירו ב' זיתים דבר זה מוכח בבירור מדבריו דהרי סמוך אחר זה כתב הכבד שיבשה או שקשה כאבן טרפה והיינו ע"כ אפי' שני הזיתים וכן כתב רמ"א כאן דאם לא כן כשר כמ"ש בסעיף זה ולמה לא נפרש גם הרישא כך דהיינו מ"ש הכבד שנימוקה דמה לי כבד שנימוקה או יבשה אלא ברור ופשוט דהרוקח דאוסר בנימוקה היינו ג"כ בנימוקה כולה ודבר זה תימה גדולה על רמ"א שביבשה הצריך שיהיה היובש בכולה וכן בקשה כאבן ובנימוקה אוסר אפילו בנשתיירו ב' זיתים והרוקח כתבם סמוכים זה אצל זה בחד לישנא אלא פשוט דאכולה קאי גם אנימוקה ומו"ח ז"ל בא לחזק פסק רמ"א ואמר שהרוקח חולק על רש"י ומפרש פי' אחר דהיינו כיון שיוצא דרך הפה ודאי יש שם רקבון ושדי תיכלא בכולה וקשה דא"כ הא דאיתא פא"ט (דף נ"ו) בעי מיניה רב יוסף בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעיים מהו א"ל טרפה ופרכינן ולא יהא אלא ניטל דכשר אמר רבא כיון שהוריקה כבד נגד בני מעיים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיים ואי איתא דאמרינן שדי תכלא בכולה וסופו לרקוב הכל לא פריך מידי וגם רבא לא היה צריך להטריף בשביל בני מעיים תיפוק ליה משום דשדי תיכלא בכולה כבד אלא ודאי דלא אמרינן בכבד שדי תיכלא בכולה מלבד שהוא נסתר כבר בדברינו דא"כ הוה חמיר מריאה ולמה לא נימא גם בריאה דשדי תיכלא בכולה ע"כ אין לנו להחמיר בדבר שרש"י מתיר בפירוש וללמוד מדברי רוקח מה שלא כוון אליו כלל. ושוב ראיתי שכתב כדברינו בס' משאת בנימין שנדפס מחדש שפסקינן הלכה למעשה וכך אנו דנין זמן רב הלכה למעשה בכל יום שאין לאסור בנרקב והיה לדם אם נשארו שני הזיתים שלימים ואין להחמיר כלל בזה זולת אם ידוע שנפלה הבהמה גבוה י' טפחים ונמצא ריסוק והפסד צורה בכבד יש לאסור כמ"ש סי' נ"ח ס"ג:
סעיף ד[עריכה]
התליע הכבד כו'. במשמרת הבית כתב הרשב"א דאפי' ניטלה כל הכבד ולא נשתייר רק הב' זיתים ואלו הב' זיתי' התליעו כשרה דהתלעה הדרא בריא:
סעיף ו[עריכה]
אפילו כולו טמון כו'. דאימור אתא דרך הושט שנקבו ונכנס לכבד וכתבו התוספות ונראה דדוקא גבי כבד יש חילוק בין קופא לגאו לקופא לבר אבל בריאה כשרה בכל ענין דקרובה לקנה וסמפונא דריאה יש לה ריוח וחלל גדול וכן בקורקבן כשר שדרך הושט בא המחט עם המאכל שהוא תלוי בושט עכ"ל וכן הביא ב"י בשם הרשב"א בתשובה סי' רנ"ה שבכבד החמירו כיון שהוא רחוק מן הקנה לפיכך כשצד הדק נכנס כלפי הכבד חוששין שניקבה בכניסתה כיון שהולכת מהלך רב ומקום צר וחוששין אולי דרך כניסתה היתה כאן וכאן ונקבה בסמפונות הלב לכבד לפי שהוא מהלך רב עכ"ל לפ"ז נראה דה"ה מחט שנמצא בטחול ועמ"ש סי' מ"ג סעיף א':
כבשר כו'. בטור כתוב שאנו חוששין שמא דרך הושט נכנס להדקין כו' שאילו נכנס דרך הסמפון כו' ק"ל דמשמע מזה דאילו אין לנו הוכחה זאת לא היינו אוסרים מספק אלא היינו תולין שנכנס דרך הקנה ואח"כ כתב אבל בדקה אין חילוק וטרפה בכל ענין כו' דמשמע מספיקא לחוד אסרינן ונראה דודאי מחמת ספק לחוד אסרינן כיון דרוב הבליעות הם דרך הושט אלא דברישא היה לנו לומר שאין לתלות שנכנס דרך הושט כיון שיש בו קופה אע"פ שחודו למטה נוקב שפיר מ"מ היאך יכולה הקופה להיכנס דרך שם דהוא נקב קטן אלא היה שם לתלות (בקופה) [בקנה] ע"כ אמר שע"כ יש לך להחמיר אע"פ שאינו מסתבר דאלא מאי דדרך הקנה נכנסה היאך נקבה הבשר של הכבד אחר יציאתה מהסמפון ע"כ שני הצדדים שקולים מ"מ טרפה מספק וביאור הדברים בענין קופה לבר בזה הוא כן דאם נמצא שקופה לבר דהיינו לצד החלל של גוף וחודה כלפי סמפון אז ע"כ לא בא דרך הסמפון לבשר אלא מבחוץ והיינו דרך הושט לדקין ומדקין לכבד הלכה בחודה תוך בשר כבד לצד הסמפון אבל אם קופה לצד הסמפון יש הוכחה שבאה דוקא מסמפון דאילו מבחוץ לא היה לה אפשר להכנס בקופה תוך הכבד ואין לנו לחוש שמא בא מבחוץ מצד אחר של הכבד ושם היה חודו לבשר הכבד דודאי סברא הוא דכאן נמצא כאן היה דכיון שאפשר לומר שבאה לכאן דרך סמפון הוא מסתבר טפי מלומר שבא מצד אחר מבחוץ לכאן וכבר כתב ב"י ורמ"א כיון דאם מונחת ביושר בכבד טרפה דאז א"א שבאה דרך הסמפון. והרשב"א בת"ה הארוך דף ל"ו כתב פי' אחר אליבא דרי"ף ורמב"ם וז"ל ונראה שהם מפרשים קופה לבר היפך מדברי רש"י ולגאו היינו כנגד חלל הבהמה ולבר היינו כנגד חוץ לחלל כלומר נגד הראש וכלל זה מסור בידינו מרבנן דמכשרי דכל שנמצא בריאה או באחד מאברים התלוים אמרינן דרך הסמפון נקט ואתאי והכא ה"ק אי קופה לגאו כשרה דדרך סמפונא נקט ואתאי ואין חוששין שנטה אילך ואילך ונקבה אבל כשקופה לבר וראשה החד נכנס לפנים חוששין שמא נטה אילך ואילך דרך ירידתו וניקבה קנה הכבד שנקובתו במשהו הואיל ועבר שם במיצר משא"כ בריאה דכיון שעד הריאה מקום רחב וקרוב הוא אין חוששין לכלום ואפי' קופה לבר כו' אלא דק"ל בכבדא נמי אי קופה לגאו ותחובה בכבד למה כשרה דאי דרך סמפון אתי היאך נתחבה ויש לי לומר דכל שהיא לפנים כח המושך שבאברים מושך ודוחק עכ"ל ונראה שבה"ג שמביא הטור סימן מ' מפרש גם כאן כפי' זה של הרשב"א ומ"ה לא חש לעיל שמא נכנס דרך הושט כי אמרינן טפי דנכנס דרך הסמפון:
אבל אם פונה לצדדים טרפה. דודאי נכנסה דרך הושט דאילו נכנסה דרך סמפון לא היה אפשר להתעקם לגמרי כ"כ לרוחב הכבד ב"י:
סעיף ז[עריכה]
בסמפון גדול. אפי' חתוכה הכבד כ"כ רש"ל וכן בריאה:
סעיף ח[עריכה]
מצד הכבד. כ"ה במרדכי ומו"ח ז"ל תמה דכאן משמע שיש חילוק דאם ניקב שלא מצד הכבד כשר ושאר פוסקים לא חלקו בזה וכן בת"ה סי' קס"ג הביא דברי המרדכי אלו ולא הזכיר מצד הכבד גם באו"ה משמע שאין חילוק ע"ש כלל נ"א סימן ל"ד ושער נ"ד ע"כ כתב דהאי מצד הוא ט"ס שהיה כתוב במרדכי חצר הכבד והמעתיק טעה וכתב מצד במקום חצר ול"נ דהא דכתב מצד הכבד לא אתי למעוטי שיהיה כשר בחצר הכבד באיזה מקום שבשטח חצר הכבד דודאי בכל מקום טרפה אלא כוונתו שבחצר הכבד יש בו חלק שהוא פרוש על דוכן הבהמה ואח"כ מתחיל לירד בחלל הבהמה דרך הפסקה על הכבד באויר החלל ועל זה אמר כל שיש בו נקב בכל שטח שבתוך אויר החלל אבל באותו חלק שהוא פרוס על הדופן אין נקב פוסל ודבר זה ברור בטעמו דהא כתב ב"י בשם הגהת אשיר"י דטעם הטרפות בחצר הכבד הוא אינו מצד עצמו אלא שסוף שתינטל הכבד ומ"ה אין סירכא פוסלת בו דאדרבה כל שנסתם מהני מ"ה גם אם יש נקב מפולש באותו חלק שדבוק לדופן כ"ש שאין איסור דהא הדופן מכסה הנקב אע"פ שאינו נכנס לתוכו ודבוק בו מ"מ אין הרוח נכנס לשם דרך אותו נקב דהדופן מכסה את הנקב ע"כ כשרה בזה נמצא שכל הפוסקים יפה עשו שלא חילקו בכך שהם לא דברו אלא מחלק שהוא באויר הבהמה והמרדכי רצה להורות לנו שלא נטעה לומר דאף חלק שאצל הדופן נקרא חצר הכבד כנ"ל ברור ונכון:
אבל אם נסרכה כו'. דכיון דאין הנקב פוסל מצד עצמו כמ"ש המרדכי פא"ט בדין נפנה לאור מהני ליה סתימה שע"י הסירכא וע"כ אפי' חלב טמא שאינו סותם בעלמא סותם בהאי נקב של חצר הכבד וכן מ"כ. ומלבד זה אין סירכא אוסרת בחצר הכבד דלא אמרינן אין סירכא בלא נקב אלא בריאה ששואבת כל מיני משקה כ"כ באו"ה כלל ס"ב ולא כתרומת הדשן. כתב בד"מ ומצאתי למהר"י מולין אי ניקב חצר הכבד במקום דמשמשא ידא דטבחא כשר ואי נמצא סביבו חוטים לבנים כמו חלב אז הוא נקב ישן וטרפה עכ"ל:
סעיף ט[עריכה]
נמצא מחט בטרפש. פי' כולה מכוסה בטרפש דאל"כ פשיטא דטרפה דלא עדיף מנמצא בחלל הבהמה נראה לי דאין הבודק צריך לבדוק בחצר הכבד אם יש בו נקב או לא דסמכינן ארובא כמו שא"צ לבדוק אחר שאר הטרפות זולת סירכות הריאה שהן מצויות ואף שראיתי במקצת בדיקות שיבדוק אחר זה נ"ל דאין זה חיוב וק"ו שאין לענוש את הבודק עבור זה כמו שהוא בשאר טרפות:
סעיף י[עריכה]
ב' כבדים כו'. עמ"ש סי' נ"ה סעיף ד' שאין לאסור יתרת כבד אלא במקום מרה או חיותא: