ט"ז על חושן משפט תכד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ג) בעבד כנעני עמ"ש בסי' ת"כ בתחילתו:
(ס"ט) ואם נתגרשה האשה כ' רש"ל בפרק החובל סי' ל"א אשה שהולכת לחתנה ולותה בגד הראוי לה למלבוש לפי אומד ממונו ונגנבו או נאבד אפי' באונס חייב הבעל לשלם דוודאי הבעל ניחא ליה שתהיה מקושטת בין הנשים ולענין זה חשובה כאלו נשאה ונתנה בתוך הבית דהוי כדברים הצריכי' לגופה ושייך בהו תקנת השוק אכן תכשיטיה או אפי' מלבושים החשוב לה לפי ערכה אין חייב לשלם אפי' פשעה אם לא שנשאה ונתנה בתוך הבית ממש ועיקר הבית עליה עכ"ל עוד האריך שם לענין אבן טוב שהשאילה ע"ש:
(ס"ז) וי"א ס"ת בגמרא פליגי רב חסדא ס"ל ס"ת ורבה בר רב הונא ס"ל דיקלא דאכל מיניה תמרא ופסק הרמב"ם כרבה והרא"ש פסק כר"ח ובפרק ח"ה פליגי וג"כ לענין אם קיבל פקדון מן הקטן ושם לא הכריע הרא"ש והטור פסק ברמזים שם ובא"ע סימן פ"ו כרבה דא' דקל וצ"ע למה ונ"ל דבפקדון אין נפקותא ביניהם לדינא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ע"כ לא הכריע הרא"ש שם אבל כאן גבי בנו יש נ"מ לדינא דהא חייב האב לקנות לבנו ס"ת ללמוד עמו שהוא מצות עשה וא"כ יש נפקותא אם האב יכול לפטור עצמו במעות הללו לקנות לו ס"ת ובזה ס"ל לר"ח דיכול לפטור עצמו בזה ורבה בר רב הונא ס"ל דלא יכול לפטור עצמו מה שהיא חייב בלא"ה ע"כ יקנה לו דקל לפירות וס"ת [וא"ת] הא נמי נהנה האב שפוטר עצמו מלתת לו מזונות הא לאו מלתא היא דבלא"ה אין סאה חייב לזון את בנו אפי' כשהוא קטן כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה ופסק הרא"ש דבר שהיא קולא לאב שיוכל לפטור עצמו בספר תורה והרמב"ם פסק חומרא לאב כיון שהוא חייב מן התורה וע"כ אין יוכל לפטור עצמו וחייב לקנות' לו דקל בעד החבלה וס"ת משלו ובפ"ו דפקדון כתב או דקל או ס"ת לפי שאין שם נ"מ לדינא כמו שזכרתי והטור בע"א וברמזים בפ' ח"ה שכתב דקל לא כתב דוקא דקל ולהכריע כרבה דבאמת אין שם פלוגתא כמו שכתבנו אלא דמר אמר חדא כו' אלא דדקל הוא מצוי טפי לקנות כי ס"ת אינה מצוי כ"כ דהא קי"ל אסור לאדם למכור ס"ח וא"כ ממי יקנה אם לא שיתן לסופר לכתוב מחדש וזה אינו מצוי כ"כ ע"כ נקט דקל שהוא מצוי בכל זמן ובסמ"ע כ' לתרץ דברי הרמב"ם דכאן בש"ע מיירי שעדיין לא בא הממון כו' ותמהני אמאי לא הוקשה לו גם דברי הטור והרא"ש אהדדי גם רחוק הוא להכריע מסברות כאלו בין דברי האמוראים אם יש פלוגתא ביניהם:
(ס"ט בטובת הנאה) עמ"ש סי' שפח על דברי הסמ"ע בזה: