ט"ז על חושן משפט שיב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א אם היה מושכר כו') לכאורה יש ללמוד מכאן דאם משכיר לו בית כל ימי חיי המשכיר שאז אינ' יכולה לפדותו שיכול למוכרו ולהוציא השוכר מביתו וזה ודאי אינו דהאיך יכול לקלקל מה שכבר השכיר לו ולא עדיף הלוקח מן המוכר אלא שזהו מיירי כמ"ש במרדכי פ' השואל ע"פ הירושלמי אותו בית שהוא דר בו היה נחלט לעכו"ם בשביל חוב ואם לא היה עכשיו פודהו לא היה חוזרת לעולם והיה לו עוד בית אחר ששכר לישראל אחר והוצרך למכור את הבית שהשכיר לאחר כדי שיוכל לפדות ביתו שהוא דר מן העכו"ם ולא מצא למכור רק בענין שיצא השוכר מיד הדין עם המשכיר דהוי כמו נפל ביתו דמשכיר אבל בשביל מזון אין לו למכור כדי להוציאו ואי לא משכח ישאל על הפתחים עכ"ל וקשה דהא בנפל ביתו מבואר בס' י"א דהיינו דוקא בשוכר בסתם אבל לא בזמן קצוב וצ"ע דהא הכא מיירי תוך זמנו אפי' המרדכי אפשר דמיירי בסתם:
(ס"ה לחבירו בסתם) פי' כך וכך לחדש ולא פי' לכמה חדשים כפי' המ"מ ונ"ל דאם לא אמר כלום רק אני משכיר לך בית זה מסתמא אדעתיה דמנהגא באותו העיר השכיר לו וה"ל כקוצץ זמנו קבוע כמ"ש בס"ח וסמ"ע ס"ק ד' באומר סתם אני משכיר לך הוי כמו ידור פלוני כו' דסגי אפי' ביום א' ולפעד"נ דשאני שכירות דמסתמא שוכר כמנהג העיר:
(ס"ז אדם שאינו הגון) נ"ל אפי' אדם הגון אלא שהוא שונאו א"צ לקבלו מדאצטריך למיכתב בסעיף ט' דאין להוציאו בשביל שהוא שונאו משמע בכה"ג שא"צ לקבצו:
(ס"ט) (ונעשה שונאו) נ"ל דהיינו דוקא דגרם השנאה הוא בפשיעת השוכר וכעין ההוא דפ' השואל בההיא איתתא דיהבא דוכתא לההוא גברא שיניח שם יינו ע"מ שיקדשה והדר שדר לה גט ע"ז אמרינן שם כאשר עשה כן יעשה בו משמע דאי לא הוי הוא הפושע לא היתה האשה יכולה להוציא היין:
(סי"א יכול להוציא) פי' בשוכרו בסתם והיינו לכל חודש כמ"ש בסמוך בשם המ"מ מ"ה מיד שיכלה החודש א' או ב' יכול להוציאו אע"פ שלא הודיע מקודם דכיון דההודעה הוא תקנה וכאן שדוחיהו ע"י נפילת ביתו לא שייכא ההודע' אבל תוך ימי החדש אינו יכול לדחותו דאז הוא כקנוי לו ומיד שהתחיל יום א' בחדש מחויב להניחה עד סוף אותו החודש כמ"ש בסי"ד לענין שנה ובשכרו סתם ואמר כלום כבר כתבתי דאדעתא דמנהגא נתכוין כ"ז נ"ל ברור אף שבסמ"ע הזכיר כחן שדר בו ל' יום הראשונים אין נ"ל חילוק מן הראשונים לאחרים:
(סי"ד חדש א') כתב סמ"ע ואפילו יום א' ונלע"ד דהיינו דוקא שדרך אנשי העיר לצאת מבתי השכירות לבת י' אחרים ששנרו להם באותו היום ולא מעכבים עד אותו היום בבתים שדרו שם כבר אבל בלא"ה אין לחייבו בשביל אותו יום או יומים כיון שצריך להתעכב כן:
(סט"ו נתעברה לשוכר) מה שתירץ בסמ"ע דברי רבינו בכאן עם מ"ש בי"ד דבי"ד מיירי שאומר כן באמצע השנה קשה דה"ל לרבינו לפלוגי בכך בי"ד ונלע"ד דרבינו גם כן מסופק בזה כמו הרשב"א שמביא ב"י מ"ה פסק בכ"מ לחומרא כאן בממון אמרינן כאן בממון אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת ובי"ד לענין איסור אזלינן לחומרא שמא גם העיבור בכלל כנלע"ד:
(הרי חדש העיבור) כו' עמ"ש בסי' מב ס' ק"ז (ס"ז) בשם הנ"י לחלק בענין אומר ב' לישני דסתרי אהדדי:
(סי"ז אבל כ"ז שלא נפל) משמע מדברי הרמ"א דאם רוצה ליתן לו בית כיוצא בזה יכול להוציאו ולכופו שידור בתוכו ודבר זה בודאי אינו דאפילו ליפה ממנו אינו יכול להוציאו תוך זמנו כמ"ש רמ"א עצמו בריש סי' זה דאם המשכיר רוצה לבנות אין יכול להוציא השוכר אפילו ליפה ממנו והוא פשוט ג"כ מצד הסברא דהא שכירות ליומא ממכר הוא ובמוכר לחבירו בית סתם ונתן לו בית א' וודאי לא יכול אח"כ לומר צא מכאן ואתן לך אחר אלא במה שהחזיק החזיק ה"נ בשכירות ודברי רמ"א בכאן באין מדברי הנ"י ובפ' השואל בסופו וז"ל ונרא' מדברי הרמב"ם דאם התחיל לעמוד בבית קודם שנפל אמרינן דסגי הכא בד' אמות אבל הריטב"א כתב כיון דנחית לגוי' דכ"ע לא מצי משני ליה בית אחר עכ"ל ופשוט שביאור דברים אלו דמיירי שנפל הבית ומשמע מדברי הרמב"ם שאע"פ שתחלה נתן לו הבית א' לדור בו ונפל הא' דאח"כ אינו יכול לתת לו בית קטן אלא דוקא כמו שנתן לו תחלה כיון שהחזיק בבית גדול זה לא אמרינן אלא חזר הדין כאלו לא נתן לו עדיין ויכול ליתן לו בית קטן וריטב"א חולק דכיון דקודם נפילה החזיקו בבית גדול צריך לתת לה אחר הנפילה ג"כ בית גדול אבל כל זמן שלא נפל פשוט שאין יכול להוציאו אפילו לבית יפה מטעם דלא ניחא ליה לטלטל עצמו כדאמרינן ריש בתרא והובא לעיל סי' קסט (קס"ד) בהגה ראיתי בד"מ וז"ל וכתב נ"י לדעת הרמב"ם נראה דאפילו קודם שנפל יכול להוציאו וליתן לו בית אחר שהוא ד'. אמות ולא נרא' לריטב"א אלא אחר שהורידו לגויה לא יכול אחר כך לשנות לו אא"כ נפל עכ"ל הרי שהסיב דברי הנ"י לדבר אחר דלדעת הרמב"ם אפילו לא נפל יכול להוציאו אפילו לבית גרוע ואני אומר שא"א לומר כן וע' ברמב"ם דלא מיירי אלא בנפל שכתב ונתן לו בית ונפל ושם למד הב"י דין זה לדעת הרמב"ם ואין להקשות ממ"ש בסי' של"ה ס"א גבי שכיר אם שכרו סתם למלאכת יום א' יכול לשנותו כו' דשאני שכיר שהמשכיר שכרו לטובתו לכל אשר יצונו משא"כ שוכר בית שהוא מכוין לטובת עצמו פשיטא שלא נתכוין שיצטרך לטלטל עצמו דאל"כ בכל חודש יטלטלנו המשכיר מבית לבית כנ"ל פשוט ורמ"א אגב חורפא רבה דידיה לא עיין כל הצורך:
(נשרף הבית) כו' הסמ"ע יפה הגיה כאן דחסר וי"א כו' מיהו נ"ל דלענין הלכה דקיימא לן כדיעה ראשונה דדינו כנפל דמ"ש זה מזה והדעה השניי' ס"ל גם בנפל דצריך לתת כל השכר ומפר' מאי דאמר בגמ' אי דאמר בית זה נפל לה אזדא לה היינו שישלם לו כל השכר וכיון דאנן קיל"ן דמנכה לו לפי החשבון הכי נמי בנשרף כנ"ל פשוט:
(סי"ח אבל אם נפל) פי' אפי' כולו והוא דעת רבינו ודלא כהרמ"ה דס"ל בנפלה עלי' כולו א"צ לתת לו ביתו שלא נשתעבד הבית לעלי' אלא בעוד' קיימו' וטעם רבי' החולק נרא' דהא דאמר עליי' זו שעל בית זה לא קאי לישנא דזו למעט דאם יפול העליי' שיסתלק השיעבוד דאם כן לא היה לומר כלל אחר כך שעל בית זה אלא ע"כ שכוונתו להיפך שהבית נשתעבד לעלי' זו כלומר כמות שהי' ולא שינה (ישנה) אותה ומ"ה כתב רבינו בהשגתו על רמ"ה וכן אם נפלה כולה חייב לבנותה לו כלומר כמות שהי' אבל בנפילת הבית מודה רבינו להרמ"ה דהלך השיעבוד כיון דאמ' בית זה כיון דאפשר לפרשו בדוקא ודאי מפרשינן לי' כן וכ"פ הרמ"ה (הרמ"א) בס' (בסי') זה ושוב ראיתי בפירו' רשב"ם כדברי רבינו בפרק המוכר את הבית דף ס"ג ע"ב ד"ה רב פפא כו' דמהני לישנא שאמר על בית זה אם נפלה הדיוטא שצריך לבנותה ע"כ העיקר כדברי רבינו ולא כב"י שחלק על רבינו בלי ראיה: