ט"ז על חושן משפט ריד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א' בהג"ה וכל זה לא מיירי כו' ז"ל תשובת הרשב"א בב"י קודם מחודש ב' המוכר או הנותן כל שלא פי' ממכרו או מתנתו לא נכניס אנו בהקנאתו יותר ממה שהקנה אבל הסיפור דרך הודאה במה שכבר הקנה א"צ רק לספר ולהודות דרך כלל ואם כתב והודה לו כמספר מה שהי' עם מה שהוא רוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי בית לפלוני ומצריו פ' ופ' והרי מיפה עכשיו כוחו בכך וכך הודה מה שיש תוך המצרים שאין זו שעת הקנאה עד שנאמר מדהל"ל ולא שיירית כו' עכ"ל וכתב הסמ"ע מכל זה נראה דדוקא בהודאה דרך סיפור בעלמא אבל אם כוון וכו' גם מור"ם ס"ל הכי אלא שנתן מכשול להמעיינים בדבריו עכ"ל ונ"ל דברי רמ"א ברורים ומאי דקרו ליה כרב מכשול הוא האמת ברור לדעת רמ"א והדין עמו דעיקר הוכחת הסמ"ע ממ"ש הרשב"א כמספר מה שהיה וכו' אמאי לא דייק מתחלת דבריו שכתב אבל הסיפור דרך הודאה וכן מבואר בל' שכתב וא"צ לספר ולהודו' ש"מ דעכ"פ צריך הוא להודאה ולא דרך סיפור דברים בעלמא ותו קשיא דהא הראיות של הרשב"א מורים באצבע כן ההוא דעשיתי לעבדי ב"ח בפ' השולח דף מ' ושם א"ר יוחנן וכולן בשטר ופירש"י שם שכתב לו בשטר ל' זה ומסר לו הרי לפניך דלראי' מסר לו וה"נ בנדון זה דיליף הרשב"א משם שמודה עכשיו שכבר הקנהו וע"י הודאה זו יקנה עכשיו אותו הבית ע"כ נלע"ד דזה הדבר נראה עיקר דזה הוא עיקר החילוק אם מקנה לו עכשיו אותו אבל אם מודה שכבר הקנהו לו ולראי' מודה לו עכשיו א"צ לבאר הפרטים דדי שיזכי' הדבר כמו שנעשה דרך כלל והוא בהדיא בסי' ס' בד"ר בשם הראב"ד ז"ל האומר נתתי לפלוני וכך הוה הודאה ולא הקנאה ומי שהוד' שנתן אין בודקין אחריו וה"נ ממש דכוותי' והא דכתב הרשב"א עם מה שמוסיף עכשיו אורחא דמלתא נקט דאין דרך למכתב ל' הודאה לשעבר בשעת קנין אלא שרוצה להוסיף עכשיו איזה ענין ודברי רמ"א פשוטים ואין בהם מכשול:
(סעיף ד' בהג"ה שיפסיד ביתו) משמע דדוקא היכא דהוי הפסד ביתו בכללו וא"א בענין אחר אבל באם יש לו במקום אחר לעשות בית הכסא אף שיהיה לו הוצאה יתירה לא איכפת לן מידי דהוי אדרך שצריך המוכר לקנות לו דרך לבור ודות כמ"ש בס"ב כנלע"ד:
(סעיף ו' חוזר ובונה כו') זו סברת הרמב"ן שהביא רבינו לכאורה משמע משום שהוא יתור ל' שדיוטא עליונה שלי הוי כן כמ"ש ברישא דמילתא וקשה הא בסוף כתב שיש רשות לבנות אם נפל אע"ג דליכא יתור לשון והוא ג"כ דעת הרמב"ן ונראה לי דגם בלא יתור ל' הדין כן ועל זה מורה לשון הרמב"ן בד"ר שכתב ודאי הקונה וכו' היינו מסברא ומה שהצריכו בגמרא יתורא דע"מ לענין נפילה ס"ל להרמב"ן כר"ת שמביא הוא שדיוטא היא שורה עליונה וע"ז אמר אם נפל חוזר ובונה אם נפל הבית מחויב הלוקח לחזור ולבנות משום הך דיוטא כדי שתהא חזקה וכ"כ ב"י בהדיא שהרמב"ן ס"ל כר"ת:
(סעיף י"א כרעי המטה) רבינו כתב על דברי הרמב"ם ולא ידענא מה ענין מלבנות המטה אצל מכירת הבית משמע מדברי הסמ"ע דעל הרמב"ם הקשה רבינו דלא ה"ל לכתבם ולע"ד לא קאי אלא על התלמוד דבעי ר"י מלבנות של כרעי המטה מהו ופי' הרמב"ם דקאי אמכירת הבית אם זה נמכר עמו כמו מלבנות חלונות דלעיל מניה וע"ז הקשה רבינו דמה שייך זה למכירת הבית ורבינו הסכים לרשב"ם בזה דהבעי' בזה קאי על מכירת המטה וכ"מ בד"מ דזהו עיקר החילוק שבין הרשב"ם לרמב"ם:
(סעיף י"ב) נותן לו הקטן כו' פי' דעכ"פ מחויב לתת לו בית ולא עלייה אע"ג דהלכה כרבנן דר"מ דעליה בכלל בית מכל מקום כיון שאומר בית בביתי משמע דבר שהוא מן המעולה קאמר רק שבאותו מן המעולה יד בעל השטר על התחתונה שיוכל לתת לו מהפחות שבו וכן נוטה דעת רמ"א ולא כב"י שעשה מחלוקת בין רמב"ם לרבינו:
(סעיף י"ג בהג"ה) או שקיבל עליו לעשותו הג"ה זו מקומה בתחילת הסעיף אחר מ"ש המחבר המוכר מקום לחבירו וע"ז הגיה רמ"א או שקיבל עליו לעשותו ור"ל דל"ת דדוקא בבית חתנות כתב המחבר המקבל מחבירו לעשות אבל לא ברישא קמ"ל דהכל א' ונראה טעמו של הרמב"ם שכתב בית חתנות דאורחא דמילתא לעשות חדר מיוחד לבנו ואין שם שייכות מכירה ומ"ש סמ"ע דבריו דחוקים: