ט"ז על חושן משפט ריב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' אכילת פירות) כו'. ה"ה אם אמר יאכל הפירות דכן הוא בגמ' פ' מי שמת שנ"מ שאמר ידור פ' בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום וע"ז קאי הרמב"ם וסבר לפי שאין בו ממש אבל רשב"ם ותו' פי' הטעם בזה דאין אדם מקנה דשלב"ל ומש"ה לא הביא רבינו האי דינא דאכילת פירות ונ"ל דאם איתנהו לפירות בעולם ואמר יאכל פירות דקל מהני לכ"ע ל"מ לרשב"ם ותוס' דמפרשו משום דשלב"ל פשיטא שקנס דהא כאן איתנהו אלא אפילו להרמב"ם דמפרש הטעם משום שא"ב ממש מודה בזה תדע דהא כתב רבינו בסי' רנ"ג ס"ד בשם הרמ"ה דאם אמר יאכל פירות דקל דמהני בש"מ ואי הוי דבר שאין בו ממש לא מהני אפילו בש"מ כמ"ש בסמוך ובוודאי הכי קי"ל כיון דרבינו לא הביא שום חולק ע"ז וכ"ת הא מביא רבינו שם מחלוקת בבריא בקנין אם מהני אותן לשונות שמועילות בש"מ וא"כ כיון שבש"ע שם לא הכריע בזה אין לנו להוציא ממון ולומר דמהני קנין בברי' זה אינו דשם לא הוי הטעם משום דאין בו ממש דהא הב"י כתב שם דהרמב"ם ורבו הר"י מגא"ש ס"ל כהרמ"ה דלא מהני קנין בברי ובלשונות אלו משום דלהבא משמע ולפ"ז אלו אומר בברי' בקנין יאכל פירות דקל היום הדבר פשוט דמהני ואפילו בקנין אתן לך כתב בסי' רמ"ה ס"ג דמהני ביה מעכשיו כנלע"ד:
(ע"ש בהג"ה) רק שעה א' שם בהגמ"ר בשם רב נחשון גאון כתב דמטעם זה אמרינן בגמ' פ' ידור בבית זה דלא אמר כלום משום דאינו משמע אלא שעה א' ולפ"ז צ"ל דאם מקנה לו גוף הבית דמהני בהדיא בגמ' שם א"ל שעה א' דדוקא בידור אמרינן כן שהוא לשון אקראי נמצא רב נחשון גאון חולק על הרמב"ם דפי' הטעם דלא אמר כלום משום שאין בו ממש ועכ"ז צ"ע למה לא הביא רמ"א דברים אלו דודאי במקנה גוף הבית הוא באמת מהני אפילו לרב נחשון שהרי גמ' ערוכה היא ולא ירדתי לסוף דברי הסמ"ע שכתב במקנה לו בית לדירה רק שעה א' משמע ומ"מ נ"ל כיון שאומר סתם בית לדור בו היינו לעולם וכמו שמוכח בס"ד בשדה לפירותיה (ע"ש וקנו ממנו ע"ז) וא"ל הא בסי' רי"א ס"ו כתב דצריך להביא ראיה שהיו המעות כו' דשם פרטו העדים אופן הקנאה שכתבו אג"ק איכא למימר שהעדים לא בקשו בזה רק לומר שהיה שם קנין אגב קרקע וכתבו דברים כהווייתן ולא כוונו להעיד שהיה באופן המועיל ע"פ הדין משא"כ כאן שכתבו וקנו ממנו ע"ז משמע שמעידים שהיה שם קנין מספיק לזה אלא שלא רצו להאריך איך היה ובלשון הודאה של בע"ד כבר כ' רמ"א סי' ס' ס"ו שאין מדקדקין אח"ז דודאי היה בדרך המועיל:
(סעיף ג') אמרינן ששייר לו משמע דלא מהני זה אלא מטעם שיור דהמקום אבל אי הוה ע"מ ל' תנאי לא מהני כגון באומר ע"מ שתתן דבר פלוני והוא דבר שאין בו ממש כ"כ הרא"ש בהדיא בפ' המוכר את הבית דהאי תנא ס"ל דע"מ הוה ל' שיור וא"כ לדידן דקי"ל כמ"ד ע"מ תנאי הוה כמ"ש ב"י בסי' ר"ט לא מהני ליה להוציא זיזין וקשה על רבינו שפסק כמ"ד ע"מ הוי שיור ובס"ס ר"ט כ' דתנאי הוה וכתב שם דיכול להתנות על דשלב"ל וכ"כ ב"י שם בהדיא וז"ל ולפ"ז לדידן דקי"ל דע"מ תנאי הוה וכו' וכן קשה אמ"ש רבי' והמחבר בי"ד סי' ס"א באומר ע"מ שהלחיים שלי הוה תנאי כו' וכן מבואר בהלכות אשר"י פ' הזרוע דתנא דמתנות כהונה חולק עם תנא דהמוכר את הבית בפי' לישנא דע"מ וא"כ קשיא ד"ר אהדדי דהתם פסק כמ"ד בהזרוע דע"מ תנאי הוי ומ"ש כאן כיון דאמר ע"מ שייר לו מקום כו' ולא מהני בתנאי בעלמא הוא נלמד מפ' המוכר את הבית מבריית' דבן לוי דמכר שדהו ואמר ע"מ שמעשר ראשון שלו כי היכי דהתם הוי שיור למקום מעשר ה"נ הכא שייר למקום הזיזין וכמ"ש שם הרא"ש וכאן פסק כפי הדין מההיא דבן לוי ובי"ד סי' ס"א הקשיתי ג"כ דברי הרמב"ם אהדדי ע"ש וכגון דא צריך נגר ובר נגר דלפרקינהו: (א"ה אנא לא נגר אנא ומפרקינ' לה דודאי האי דהכא לאו קושיא היא דל"ד קאמר הטור ששייר לו מקום בחצר בתורת שיור ולאגמורן דע"מ שיורא הוא ולא תנאי אלא כלפי שהוצרך לומר דאף שלא הזכיר שיור בחצר כלל אלא מכר לו הבית וכו' שלא הזכיר שום שיור בחצר אלא בדיוטא שהיא בלאו הכי שלו אמרינן דכוונתו גם כן לשייר בחצר מקום להוציא בו זיזין וכו' בין שעל מנת הוא לשון שיור או לשון תנאי מהני ואמרינן דבתנאי זה שהתנה שדיוטא עליונה שלו אין כוונתו על הדיוט' אלא על הוצאת הזיזין שהשאיר לעצמו כח בחצר על ככה ולא בא הטור עכשיו לפרש החלוקים שבין לשון שיור ללשון תנאי שכבר פי' זה לעיל סימן ר"ט וזה פשוט. וכבר היה אפשר לי לומר דהטור כלל בלשונו דברי הרמב"ן שהביא ב"י ס"ס ר"ט דמחלק בין אומר ע"מ שתתן דודאי תנאי הוי לאומר ע"מ שהוא שלי שהוא לשון שיור לכ"ע והוא חילוק נאה ומתקבל וכתב שכך הסכים רבינו האי גאון ועוד רבים זצ"ל ואף שהרא"ש כ' חילוק אחר יש לנו לומר דס"ל להטור לענין דינא תרוויהו איתנהו ובהכי דייק דברי רבינו הטור טובא אלא שאין צורך לזה כי הדברים פשוטים כמ"ש וממילא אזדא לה גם הקושיא השניה שהקשה מטי"ד וק"ל אמנם מ"ש בי"ד ס"ס ס"א דברי הרמב"ם אהדדי ודאי קושי' אלימת' היא ומ"ש הש"ך איננו נכון לענ"ד דאי אמרת ע"מ שיורא הוא מה לי קרקע או מטלטלין והנלע"ד נכון בדברי הרמב"ם הוא דרוח אחרת אתו ז"ל בפי' המשנה דס"ל דמה ששנינו במשנתינו ואם אמר חוץ מן המתנות אכהן המשתתף עם ישראל בפרת עצמו קאי וא"ל לשון זה בשעת השיתוף וכ"כ בפי' המשניות ואם התנה בעיקר השותפות שאינו משתתף עמהם במתנות אלא שהם עומדין במקומן עכ"ל וכ"כ בחבירו התנה הכהן עמו שהוא שותף חוץ מן המתנות וע"ז קאי הבריית' שאמרה ע"מ שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה דהיינו במתנה בשעת השיתוף וס"ל להרמב"ם כשיטת הרמב"ן הנ"ל דכיון דאמר ע"מ שהוא שלי ולא אמר ע"מ שתתן מוכחא מילתא דשיורא הוי אבל הכא במשתתף ואמר ע"מ שהמתנות שלי יש לנו הוכחה אחרת לו' דאינו ל' שיור שהרי חצי המתנות בלא"ה הם שלו ולא הוצרך לשיירם אבל אם תאמר שהוא לשון תנאי ככל לשון ע"מ שבתלמוד אתי שפיר שרצונו שהו' מוכר לו כל המתנות בכלל חלקו אלא שמתנה שעכ"ז יהיה שלו ולא מהני כיון שלא א"ל ע"מ שתתנם לי והיינו דכתב שהאומר ע"מ לא שייר לו בעצמו של מתנות כלום הואיל ולא שייר לו בהן שותפות לא קנאן ודוק. אחרי כותבי הג"ה זאת בהיותי עדיין עסוק בהדפסתה נדפס ס' נקרא פרי חדש וראיתי שאף הוא רצה לתרץ קושית הט"ז ז"ל אבל לא עלתה בידו לפע"ד כמו שאבאר ז"ל ואע"ג דבמתנות ע"מ לאו שיורא שאני התם דבמתנות איתנהו בעולם וקנין איכא אלא שמתנה עמש"ב אבל הכא גבי מעשר כיון שאם אנו אומרים שהוא תנאי נתבטל המעשה לגמרי לפי שא"א מקנה דשלב"ל ע"כ דשיורו שיור למקום מעשר ודברי הש"ך בכאן אינם נכונים ודברי הרמב"ם נראין עיקר משום דסוגיין פרק הזרוע גבי מתנות דחוץ שיורא ע"מ לאו שיורא וכמה סוגיות דפ' המוכר ריהטא איפכ' דע"מ שיור' אלא צ"ל כדפי' ע"כ והעתקתיו מפני שאינו מצוי ולעד"נ דבריו אלו אין להם טעם דמ"ש דמתנות איתנהו בעולם וקנין איכא מה איכפת לן שהיה מועיל קנין אם היה מקנה אותם כיון שעכ"פ עכשיו בלשון תנאי אין בדבריו כלום מכח מתנה עמש"ב ומ"ש עוד אבל גבי מעשר וכו' נתבטל המעשה וכו' ואם רצונו מעשה המכירה היא גופא קשיא אמאי יתבטל כיון שגם שם התנאי הוא עמש"ב שהרי הרשיהו לתתו לכל מי שירצה. ואם דבריו שלא בדקדוק ור"ל התנאי הא גבי מתנות נמי נתבטל התנאי מכח מתנה על מה שכתוב בתורה מה לי נתבטל משום דבר א' או ב' דברים גם מאי דפשיטא ליה דטעמו של הרמב"ם משום מעמש"ב ל"נ דאף שהרא"ש כ"כ התוס' נסתפקו בדבר גם ממ"ש הרמב"ן בחדושיו בשם ריא"מ ורה"ג וכן הסכים הוא לא משמע כן ומסתמא הרמב"ם אזיל בשיטתם גם הדעת נוטה לדבריהם (ומ"ש דברי הרמב"ם עיקר וכו' הוא שלא בדקדוק כי גם הש"ך מחלק בין הסוגיות אלא שאני הקשיתי עליו. כנזכר ולהיות המדפיסים אצים אינני רשאי להאריך ע"כ):
(ע"ש בהג"ה) כן שייר גם לחבירו בדברי תשובת הרמב"ן שמביא ב"י כתב אם אמר שיירתי לי ולפלוני דירה לא זכה אותו פלוני שהרי שיור יש כאן ומתנה אין כאן עכ"ל וע"כ צ"ל הכא דאמר שיירתי לפלוני דירה שאני נותן לו במתנה:
(סעיף ד') ובין המקנה אותה לפירות ע"כ יש להם איזה דמיון מדאמר מה בין ולא אמר הדין בפשיטות ע"כ נ"ל גם במקנה שדה לפירות יש זמן קצוב דהיינו עד זמן שנלקטו הפירות הראשונות דאם אינו כן אלא בלשון זה אפילו ר"נ דלעיל ס"א מודה דלעולם קאמר וכן משמע מל' רבינו דאמר בסמוך יכול לזורעה ולנוטעה כ"ז שירצה עכ"ל משמע דגם במקנה שדה לפירות הוי קנין עולם וכן הקונה פירות כוורת דסי' ר"ך והיינו כל פירות שיבואו לעולם וכמו שפי' רשב"ם פ' הספינה דף פ"ה אהא דאמרו פירות פי' רשב"ם כו' [פירות כוורת פירשב"ם של] שנה א' משמע דהאומר סתם פירות שובך הוה לעולם וכן בהגהות מיימוני סוף פ"ה דמכירה שכ' וכן לבני בניהם ע"ע עכ"ל ונראה הטעם בכ"ז דכיון דאלו הקנה לו הגוף ודאי הוי שלו לחלוטין גם בהקנה פירות כוורת ושובך הוי כמוכר בהדיא שובך וכוורת לפירות שיבואו כמ"ש סי' רי"ג מש"ה יש לחלק שפיר בין הך לסי' ס' דהמקבל עליו לזון סתם לדעת הרא"ש דסגי בשנה א':
(סעיף ו') דהשוכר אינו כן בדברי הרמב"ם כתוב על זה והשוכר אינו רשאי להשכיר והקונ' מקנה לאחרים מה שקנה ותמה הב"י והא כתב הרמב"ם פ"ה דשכירות לא אמרינן אין השוכר רשאי להשכיר אלא במטלטלין שמא גנבו אותם אבל בקרקע לא ומש"ה לא הביא כאן דבר זה ובסמ"ע תי' דבשדה שייך קלקול שלא יזבלנה משא"כ בבית שאפשר לו למסור בפני עדים ענין הבית כמה הוא נותן לו משא"כ בשדה שלא יודע ועיין ברמב"ם שם יראה דוקא במטלטלים אמר שם אין השוכר רשאי להשכירה הא דברים שאינם מטלטלים דינם שוה שדה כבית ולעד"נ דה"ק שאין השוכר רשאי להשכיר למי שיש לו דיורין הרבה מבני ביתו של זה וכמ"ש בסימן שט"ו דאינו רשאי אבל הקונה מקנה אפילו להרב' קונים שאומר אני אלמלא כן פירושו תקשה לך הא באמת יש חילוק זה בין שכירות לקונה ומ"מ לא חשיב ליה א"ו אה"נ קאמר ובאמת ובהכי קמיירי:
(סעיף ז') וי"א דלא קנה י"א זה הוא הרא"ש דס"ל בין אמר יהיה להקדש או ינתן להקדש בזה גם נדר לא הוי ואם אמר אתננה שהזכיר חיוב על עצמו היה נדר אבל הרמב"ם שהוא בעל הדין הא' ס"ל גם באמר ינתן להקדש או יהיה להקדש הוה נדר ובזה מתורץ קושית הב"י על רבינו ובפ' ד' וה' בההוא דתקע לחבירו משמע שם לע"ד מדברי התלמוד כהרא"ש וכ"מ בתו' כנ"ל:
(סעיף ט') וכן אם אמר כו' זה דעת הרא"ש שזכרנו שמחלק בין יהיה לאתננו ונ"ל דהמחבר לא כוון כאן לפסוק כהרא"ש אלא נמשך למ"ש לעיל ויש מי שאומר וכו' וכל זה הסעיף שלאחריו וכוונתו שחולק על תחלת ס"ז דאין מחלק בין הלשונות והיש מי שאומר מחלק אלא שהכניס ביניהם דין קנה קרקע כמ"ש ס"ח דשייך לדלעיל מיניה דאפילו משום גמר בלבי' הו"ל כאלו נדר ובזה נסתלקה תמיהת רמ"א במ"ש דברי המחבר אינם נכונים ובסמ"ע תי' סקכ"ב ומחלק בזה והנלע"ד כתבתי בזה עיקר דאדרבא משמע ריש המפקיד דר"מ מחלק בדשלב"ל בין פירות דקל דעבידי דאתי לשאר דברים משמע דלרבנן אין חילוק וא"כ מנ"ל לחלק לענין לכשאקננו: