ט"ז על חושן משפט קפד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' המעות מעורבים). רבינו פי' דברי הרמב"ם דאף שנתנו לו כל א' בצרור לבדו כיון שהשליח ערבם מקרי מעורבבים ונראה דדייק לה נפי הנוסחא של הרמב"ם בזה אם המעות מעורבות ולא אם היו מש"ה פי' דלא קאי העירוב אשעת נתינ' דוקא ומ"ש הסמ"ע דמשמעות הטור לפי הרמב"ם אם נתנם לו מעורבבים והשליח עושה צרורים דגם בזה הולכין אחר דעת השליח לא נלע"ד כן בדר"בינו דמה טעם יש בזה דכמו שלא מהני כשהם בעירוב והשליח לא מערב ופי' שקונה לא' מהם ולהרמב"ם ה"נ לא מהני שהוא עושה מהם צרורים אלא כמ"ש הרמב"ם היה כל א' מעותיו צרורים ר"ל כמו שהיו תחל' בשעת נתינה ונשארו כך ולא אזלינן בתר שליח חלא לענין עירב שעירב שלו מה שנותנין לו בצרורין הוה כמו שנותנין לו תחלה בעירוב אבל נתנו בעירוב פשיטא דלא בטל אח"כ שם העירוב ואין כאן ב' שיטות בדר"בינו כמו שעל' על דעת ב"י אלא המשך לשונו כן מתחלת הסי' ואם כל א' נתן לו צרור כספו ונשארו כך ובזה יצדק לשון רבינו שכתב למי שקונה במעותיו היינו שנשארו מפורדים בשעת הקנין כמו שהיו אז הוא שלו ולא אזלינן בתר מחשבות השליח לקנות לכולם ואם נתנו לו מעורבבות כתב זה בדרך לא זו אף זו לא זו בשעת נתינתו בעירוב פשיטא דהוא לכולם אלא דיש בזה פלוגתא אם חזר בפי' והכריע כהר"ר ישעיה דאמירה מהני דלא כהרמ"ה אבל הרמב"ם אפשר שמודה בזה ואף זו שאפילו ערבם השליח מהני כאלו ערבם מעיקרא וזה קמ"ל במה שהביא לשון הרמב"ם כו' אבל לענין צרורים אין שייך כ"א בנותנים וכמ"ש ונלע"ד ברור:
(סעיף ב' ולא עוד) כו'. זה דעת הרא"ש ורבינו אבל הרמב"ם לא כתבו ותמה עליו בב"י בצ"ע ונלע"ד דאף שהאמת כן הוא דדבריו צ"ע מ"מ נראה לתרץ דלא ס"ל להרמב"ם דין זה אלא ס"ל גילוי מלתא תחלה בעינן שאינו קונה לעצמו וז"ל הרי"ף ואם א"ל בתחלה שדה זו לעצמי אני קונה אותה ואני כותב שטר מכר בשם לוי כדי שלא יודע שלעצמי קניתי' ולאחר זאת תכתוב לי שטר מכר בשמי כופין את המוכר לכתוב שטר בשמו ואפילו אמר לעדים בפני המוכר עוד שטר אחר תכתוב על שדה זו מחייבין את המוכר לכתוב שטר אחר על שמו עכ"ל נראה ברור דמ"ש ואפילו אמר לעדים וכו' הוא גם כן בדרך שזכר תחל' שמגל' לפני המוכר שאינו קונה לעצמו אלא דקמ"ל בסיפא אפילו לא אמר למוכר עצמו שיצטרך לכתוב שטר אחר אלא לעדים אמר זה דמהני כיון שגיל' תחלה בפני המוכר שאינו קונ' לעצמו דאלת"ה אלא בעדים א"צ גילוי מלתא אם כן כ"ש דא"צ לזה אם אמר למוכר תתן לי שטר אחר בלא גילוי מלתא ולמה הוצרך ברישא גילוי מלתא אלא כדפרישית ונראה שזהו גם כן דעת הרמב"ם במ"ש שהתנה עמו כמ"ש המחבר לשונו וכוונתו על גילוי מלתא שצריך עכ"פ לדבר שלא קנאו לעצמו ויש לתמוה על הרמב"ם למה לא כתב כן גם הרבותא שאפילו לא אמר אלא לעדים שיכתבו שטר אחר כמ"ש הרי"ף והוא בהדיא בגמרא ויש קצת לישב אלא שאין להאריך אבל מ"מ חזינן דגילוי מילתא עכ"פ בעינן אפילו להרמב"ם וכך פי' רש"י להלכה כהרמב"ם דגילוי מלתא בעינן מיהו בהא סגי ולא צריך לאמירת שיכתבו שטר אחר ונלע"ד שגם הרמב"ם ס"ל שצריך להזכיר ג"כ שרוצה בשטר אחר דע"ז יצדק לשון והתנה דאל"כ לא שייך לשון תנאי ולפי מ"ש צריך לפרש דבריו הא דכתב המחבר ולא עוד כו' גם כן בדרך זה כלומר תחלה כתב לשון והתנה דהיינו שצריך תנאי שיכתוב לו שטר אחר וגם הגילוי מלתא שאינו לוקח לעצמו ע"ז כתב שאפילו מתנה עם העדים לחוד ואינו מדבר לשון נוכח למוכר מ"מ מהני כיון שיש לו גילוי מלתא תחלה וכנלע"ד להלכה שאין כח לכוף למוכר לכתוב שטר נגד הרי"ף והרמב"ם ובעינן תרווייהו גילוי מילתא וגם תנאי אלא שהתנאי מהני אפילו אמר בפני עדים כמ"ש:
(ע"ש בהג"ה ואם קנה קרקע תחלה) (הג"ה זו אין בידי לישבה ונעתיק המקור דאיתא בספר העיטור שאלה לרבינו חפני כיון שקי"ל דבעינן מקנה מלוקח ראובן דזבין ארעא משמעון על שם לוי ולוי לא הרשהו וכתב שטר על שם לוי שהיה במרמ' וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה לו כלום מהו והשיב שאינו יכול לחזור בו כדמוכח מהא דאמרינן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ומההיא מוכחא דאין שמעון יכול לחזור בו אע"פ שלא הרשהו אלא עשאו שליח ואם בא לוי ואמר במעות קנה הדין עמו ביניהם עכ"ל. והעתיק זה הגהות מרדכי רק ששינה הנוסח קצת דבמקום שכתב במרמה כתב במכירה ובמקום הקנה לו כלום כתב הקנה לוי כלום ובמקום אם בא לוי כתב ואם יבא ואמר כו' ובב"י העתיק כמו בהגהות מרדכי רק בסוף העתיק כי במעותיו קנה ושם כתב במעות קנה והנה משמע מדברי רמ"א כאן שהוא מיירי שקנה תחל' בשם לוי ואח"כ אמר שלעצמו קנה אם היה הקנין במעות לוי לא יוכל המוכר לחזור בו ומשמע שלמדו ממ"ש הגהות מרדכי בסוף ואם יבא ויאמר במעותיו כו' וא"א לומר כן דהא קודם לזה כתב בעיטור שקנאה ללוי ולא יכול המוכר לחזור בו ותו מאי תלוי מכירת שמעון לראובן במעות לוי או של ראובן ובאמת התשובה עצמה מחוסרת כו' ולא עיין בעיטור עצמו שכתב שם ואם יבא לוי אלא בהגהת מרדכי קיצר מילת לוי. והנלע"ד לפרש דהא דאמרינן בגמ' הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ופרושו בתחלת הסוגיא אין הלוקח יכול לכוף את חבירו שיחזור וימכור לו דמשמע עכ"פ קנה חבירו וקשה במאי קנה אי בקנין סודר של זה הא אמר בגמ' בפ' הזהב בכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה ממנו כלי כי היכא דלהדר ולקני ליה החפץ והכי אמרינן בהדיא שם אלא דהגאונים תקנו בסודר של העדים כמ"ש רבינו סי' קצ"ה והעדים הוויין שלוחו של הקונה וכאן אין שייך לומר כן דהא לוי שוויניה שליח לזה בשלמא במתנה דמסתמא ניחא ליה שיקבל זכין לאדם שלא בפניו משא"כ במכר דאימור לא איצטריך ליה למזבין ארעא וכ"כ רמ"א בסי' קצ"ה ס"ג וע"כ צ"ל דמיירי שנתן לו השליח המעות דכאן לא בעינן דעתו כמ"ש רבינו בסי' ק"צ דאם א"ל הילך מנה ותהא השדה לפלוני קנה אותו פלוני אלא דאחר כך צריך שיאמר הקונה למוכר שדך קנוייה לי במה שנתן לך פלוני ופשוט שזה לא מהני בקנין סודר במה שיאמר אח"כ שיקנה לו הק"ס שנעשה כבר שלא בפניו שכבר הדר סודר למריה כמ"ש סי' קצ"ה ס"ה משא"כ במעות שישנן עדיין תחת ידו יכול להקנות השדה אח"כ על ידיהם ועפ"ז יתפרשו דברי העיטור שכתב בשאלה כיון דבעינן מקנה מלוקח ר"ל כליו של קונה כדפרישית אם כן אם לוקח ראובן בלי הרשאת לוי ושמעון המוכר רוצה לחזור כיון שרואה שלא בא לוי ומתוך זה מרגיש שלא עשאו שליח ע"ה רוצה לחזור כי לא הקנה לו כלום פי' לוי הקונה לא הקנה כלים להמקנה מכליו וא"כ לא הדר המקנה להקנות לוי והשיב שמתוך הגמ' דלעיל מוכח שקונה לוי כמ"ש לעיל והיינו ע"כ במעות כמ"ש בסמוך ומש"ה סיים כאן ואם יבא לוי ויאמר במעות קנאה ראובן ובזה א"צ דעת הזוכה כמ"ש בסמוך ואז לא יוכל שמעון לחזור וע"ז כתב הדין ביניהם שידרשו אח"ז אם האמת כו' שקנאה במעות כן הוא פי' דברי העיטור והגהות מרדכי בלי ספק ורוח אחרת כמו שעלה על דעת הגאונים רמ"א וסמ"ע בזה וגם עיקר הדין שכתב רמ"א לא ירדתי לסוף דעתו דהא קא עסיק בדינא דהמוכר שלא יכול לחזור בו ומאי איכפת לן בזה שהמעות של לוי ואי נתכוין דראובן לא יוכל לחזור נגד לוי כיון דקנה במעותיו קשה מ"ט באמת כיון דלח עשאו שליח ולפי הנראה שאין להוציא דבר הלכה מתוך הג"ה זו כי היא סתומה ואין לה ביאור: