ט"ז על חושן משפט קמט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט קמט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א בהג"ה או שלא היה עמו במדינ') תימא לי אמאי הוה חזקה יאמר לו סבור הייתי ששותף שלי העמידך במקומו כי אתה נאמן בעיניו שלא תקלקל הקרקע וסברא זו כתב רבינו ס"ו בשם הרמ"ה ונראה ראיה דמצינו במתני' האומנין והשותפין והאריסין אין להם חזקה ואמרי' בגמ' אריס שהוריד אריסין תחתיו יש לו חזקה מ"ט דלא עביד אינש דנחת אריסי לארע' ושתק ולא אמר כן גבי שותף ששנינו במתני' קודם אריס אלא ודאי דבשותף לא הוי חזקה בכה"ג גם הפוסקים לא חלקו בההוא דשותף אין לו חזקה בין אכל בעצמו בין העמיד אחר במקומו ונראה דרבינו מיירי בענין שאם אכלה השותף עצמו ה"ל חזקה דהיינו שאכלה כולה והא דסיים אלא ודאי לא חלקו חכמים וכו' ר"ל דוקא בין השותפין יש חילוק אבל כל שיש להשותפין חזקה ודאי אחר שהוא במקומו יש לו ג"כ חזקה ועי"ל דבאמת אם היה טוען כך היה מהני לו אלא שטוען שלא חש למחות מצד שיש לו שותף ועל טענה זו פסק שאינה טענה:

(ס"ו בהג"ה לפי ראות עיני הדיינים) נראה דבכלל זה אב ושאר קרובים שזכר כאן שנסתלקו משלחן אביהם מ"מ כיון שרואין שזה סומך על זה בעסקי נכסיו אין שם חזקה:

(ס"ח האשה שהלות') פירושו שטוענת שהלותה דאי הלותה ודאי לא שייך ע"ז מ"ש שכן דרך להשאיל וכן משמע לשון מהרא"י שהביא ב"י:

[ס"ט אבל חפר בורות כו'] בפ' ח"ה אי' ולא איש חזק' בנכסי אשתו והאמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אלימא באחר והאמר רב אין מחזיקין בנכסי א"א אלא לאו בבעל אמר רבא לעולם בבעל כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות והאמר רב נחמן אין חזקה לנזיקין ופירשב"ם כלו' כל היכי דמזיק לחבירו אין יכול לטעון לקוח' משום דלא אחזיק כדאחזיקי אינשי לא חשש למחות ומשני אימא אין דין חזקה לנזקין פי' דלאלתר הוי חזק' ורב יוסף מוקי לה: שם בענין אחר וס"ל לרי"ף ורא"ש דאזלה לה אוקימת' דרבא לגמרי ורבינו פסק כההוא אוקימת' ותימ' לי דא"כ דלדעת רבינו הוה חזק' במחזיק שלא כדרך העולם דהוא מקלקל למה פסק רבינו בסי' קמ"א ס"ד באתר' דמוברי ואכלו רצופין דלא הוה חזקה מטעם דלא אחזיק כדאחזיקי אינשי מ"ש מהכא דחופר בורות שכ' ולפי הנרא' דרי"ף והרא"ש דהכא ס"ל כדעת רבינו בסי' קמ"א ולא כהר"ר ישעי' שם ודעת רבינו צ"ע דמ"ש מקלקל הקרקע ע"י הזריע' כמבואר שם שלשנים הבאות תתקלקל הזריעה מקלקול דהכא בחופר בורות כו' וי"ל דכאן לא חשיב קלקול אלא לדעת האשה שאינה רוצה באלו אבל לדעת המחזיק חשיב זה תקון כי הוא צריך לבורות כו' משא"כ לעיל בלא מוברי הוא קלקול בכל עולם:

[ע"ש וכן חזקת נזיקין] הוא דעת ר"י הלוי וכו' עיין מ"ש סי' קנ"ה סל"ה ותימא לי על דעת הר"י הלוי אמאי לא משני כן בגמ' שזכרתי בסעיף זה דפריך האמר רב אשת איש צריך למחות דמיירי בחזקת תשמישין דעל זה לא יוכל להקשות והא' רב אין חזקה לנזיקין דהא גם רב מודה דבחזקת תשמישין שייך חזקה כדאית' פ"ק דבבא בתרא ד"ו וצ"ע:

[סי"א] אין מחזיקין בנכסי אשת איש רבינו כתב בשם הרמ"ה אפי' אמר זבינת' מינך ובעלך אינו נאמן כיון דאית לבעל פירות לא איכפת לה לידע מאן אכל להו עכ"ל וק"ל דמשמע אם כתב לה דין ודברים אין לי וכי' דאין לבעל פירות דיכול לומר זבינת' מינך ומבעלך מאי פריך בגמ' דלעיל שהבאתי ס"ט והא אמר רב אין מחזיקין בנכסי א"א לישני ליה דהא דאמרי' אין מחזיקין בנכסי א"א ע"כ לא מיירי מזה לדעת הרמ"ה [וטור] דא"כ הרמ"ה חולק על מ"ש רבינו בשם ר"י סמוך לזה דאפי' כתב לה דין כו' א"צ למחות דהא להרמ"ה צריכ' למחות שמא יאמר המחזיק קניתי ממך ומבעלך וצ"ל דהרמ"ה ס"ל בכל גווני אין צריכה למחות והא דכתב כיון דאית לבעל פירות נקטיה לרבותא לא מבעי' באין לבעל פירות פשיטא שאין חזק' לאחר כי האשה אומרת סמכתי על בעלי דהוא יורש שלי והבעל אינו חושש למחות כיון שעכשיו אין לו עסק בשדה אלא אפי' ביש לבעל פירות ויש חזקה מצד הבעל דלא מיחא ושביק למיכל פירי דידי' קמ"ל דלא הוי חזקה מצד שאשה אומרת לא איכפת לי:

[סי"ב] ראובן שמכר כו' דראובן סובר ששמעון העמיד אחר במקומו וא"ל מ"ש מאריס דסכ"ו דיש לו חזקה מטעם דהי' לו למחות שלא יקלקל אותו האריס השד' שי"ל דשאני במוכר לפירות ג' שנים שהוא מחוייב להחזיר הקרקע אחר ג' שנים כאשר לקחה ממנו מש"ה לא יעמוד שום אחר במקומו עד שיהיה לו מהימן דאומן משא"כ באריס שאינו חייב באחריות קלקול השדה [בדברי רבינו] סי' ט"ו דלא דמי לאומן כו' רבים מקשים הא גבי אומן נמי אמרי' סי' קל"ד דירד מאומנותו יש לו חזקה וי"ל דלק"מ דההי' דירד מאומנותו כר היינו שמתחיל להחזיק לאחר שירד מאומנותו או בדבר שהיה בידו בעודו אומן ונשתהה אבל בלאו הכי אין לו חזקה במה שהיה בידו בעודו אומן על זה מקשה רבינו מ"ש מגזלן שעשה תשובה דאמרי' דאע"ג דלא נשתה' בידו אח"כ אלא תיכף שעשה תשובה נאמן ותי' דהתם בא לידו בעדים בתורת אומן כו' מש"ה אע"ג דלא ראוהו אח"כ בידו א"נ בלא נשתהה כיון דהריעות' ברור לנו וכן אם לא בא לידו בעדים בתורת אומן אלא שראוהו בידו אמרי' מסתמ' בתורת אומן בא לידו כיון שהוא רגילות משא"כ כאן שאין ריעותא ברור דגזילה לא שכיח ובזה אין עליו עדים אלא שהוחזק גזלן:

[סי"ז אחר שנתגיירתי נאמן] בד"ר סיים מידי דהוי אישראל הבא מחמת עכו"ם שנאמן לומר קניתי ממך עכ"ל וזה נראה דאפי' אומר קניתיה עד שלא נתגיירתי נאמן במגו דלקחתי אח"כ כמו ישראל הבא מחמת עכו"ם שאומר בפני קנאה ממך העכו"ם ולא הוצרך רבינו לפרש כן כי זה דבר פשוט הוא כיון שיש לו טענה א' שהוא נאמן עליה ודאי אמרי' מגו בשבילה וכ"כ בע"ש וסמ"ע סקכ"ז חלק עליו כיון שזכר המחבר אחר שנתגיירתי והנלע"ד דאין זה הוכחה וא"ל מ"ש מגזלן שעשה תשובה שאינו נאמן לדעת רבינו דכאן אף בשעת שהי' עכו"ם מ"מ קנאה מהמוכר אלא דלא היה לו חזק' ואין כאן שום חזקה לריעותא:

(סעיף כ אבל אם אינו ידוע כו') א"ל דהא בסימן קמ"ו סל"ג כ' רבינו בשם הרא"ש שאין זה מגו טוב שירא לומר שלקחה ממנו כו' ואמאי לא נימא נמי הכא כן דירא שמא יש לו עדים דהיה של אביו דשאני התם דמאי שטען שקנה הוא טענה טובה שסובר שמא ימצא עדים שהמערער מכרה לו כמ"ש שם מה שאין כן כאן שטוען עכשיו טענה גרועה דהי"ל להזהר בשטרו:

(סכ"א והרי זה גובה בשבועה) גרסא זו בספרים ישנים ברמב"ם וכן העתיק בב"י רק בכסף משנה נדפס משבחה ולזה הסכים סמ"ע ס"ק ל"ו ולעד"נ עיקר כספרים ישנים ול"ד לסעיף כ"ב דכתב בלא שבועה דשאני הכא דלא החזיק כלל רק אחר מיתת אביהם ה"ל היתומים בע"ד דידי' לפי דבריו ע"כ מחוייב לישבע היסת מה שאין כן בסיפא שכבר היה מוחזק בחיי אביו ולפי דבריו לא היה ליורשים שום זכות בזה אחר מיתת אביהם:

(ע"ש בענין הקול) שכתבנו מה שהקשה הסמ"ע סקל"ד מסק"נ נלע"ד דלק"מ דע"כ לא אמרי' שם שהורע כח המגו אלא שאם ידוע שהי' של המערער אע"פ שלא ידענו שירד בתורת משכון אז הורע טענה לקוחה בידי מאחר שהקול מכחיש הטענ' ממש ואינו חפץ לטעון נגד הקול כיון שבודאי היה של האחר תחלה משא"כ כאן דאין עדים כלל שהיתה של אביהם כמ"ש הראב"ד בהשגה בפי' דברי הרמב"ם בדין זה שהקול יוצא דהיא של אביהם בזה אין כח להקול לבטל המגו וע"כ שפיר אמרי' מגו בזה אי הוה הקול אחר ג' שנים כנלע"ד:

(סעיף כב) שלא בשבועה מה שמחלק הסמ"ע בין הך דהכא למ"ש הרמ"א סי' קלג דשם נקראו היתומים מוחזקים איני רואה שום הפרש ביניהם דכיון שהם דברים העשוים להשאיל ולהשכיר אזלא חזקתייהו לכל מילי ולענד"נ דרמ"א ס"ל ג"כ כהרא"ש דסי' קו [קן] ס"ו דצריך היסת:

(סעיף ל"א) בהקדש עניים כו' בד"ר סיים כאן שאם יודו ז' טובי העיר יש לו חזקה וקשה למה ליה חזקה ונראה שמיירי שמודו שמכרוהו אלא שאינם יודעים למי מהני חזקתו לו' שהוא הלוקח ומהני הודעתם אע"פ שאין לה קול וא"ל הא אמרינן בס"ס רכב דאם אמר א"י למי מכרתי ובא א' ואמר אני הלוקח דנאמן דשאני הכא דגרע טפי כיון דרגיל להיות קול אם קונה מהקהל: