ט"ז על חושן משפט קכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בהגהה חזר לפלוני) כן למד מריטב"א שכתב החזיר שאינו זכיה כלל עכ"ל משמע בכל גוונא וניחא תמיהת סמ"ע סק"ו:
(ע"ש זכה בשבילו) כו' דמ"מ יש חילוק במלוה אם בא המלוה אינו יכול לדחותו אצל השליח משא"כ בפקדון יכול לדחותי אצל הנפקד הב' אם נתנו לנאמן וזה מוכח מסי' ק"ך בענין החזרתי לאשת המלוה שיש חילוק בין מלוה לפקדון:
(וי"א שכשהחזיר) כ"ז הוא דעת הרמב"ם שהביא רבינו משמע אפילו לא העני וכנ"ל דרבינו דוקא העני קאמר דחייב השליח וה"ל כפושע דכ"ז שהוא ביד השליח הוא בעין וכשיחזיר ללוה יוציאם דמלוה להוצאה ניתנה וכן בנפקד בענין שהוא כפרן כמ"ש ואם כן בודאי יוציאם אבל בשאר פסידא כגון נאבד וכיוצא בזה פטור השליח וסברא זו נראה מן הראב"ד דקרא ליה פושע דוקא אבל הרמב"ם ס"ל דבכל גוונא אחריות שניהם חייבים באחריות כנ"ל:
(ע"ש ואם מחמת אונסו) קשה הא קי"ל בהכונס אסור להציל עצמו בממון חברו ואם כן כיון שמעות חברו בידו אסור להציל עצמו במה שיחזיר וי"ל דהכא עיקר האונס בשביל אותו ממון כמ"ש רבינו ס"ס קכ"ו וקשה מאי קמ"ל תיפוק ליה אפילו באו עליו גזלנים אחרים דפטור וי"ל דהכא אפילו אין עליו אלא אונס בעלמא פטור המחזיר ובזה ניחא מאי דאיתא פ"ק דגיטין. דרב אחא בר יאשיה היה לו פקדון ושלח אחריו רבי יוסי ורבי דוסתאי וקבלו הפקדון ובקשו הנפקדים שיחזירוהו להם ולא רצה ר"י ורבי דוסתאי נתרצה שאל ר"א אם יש סוסים ופרדים לאותן הנפקדים או שהם קרובים למלכות אמר להו אין א"כ שפיר עבדת וקשה לאיזו צורך שאלו כן אלא כמ"ש דמכיון דמכח איום בעלמא סגי והיה חוקר אם היה קצת ממש באיום וכמ"ש ניחא מה שהק' הסמ"ע סק"ד [סק"ט] ממה שאמר רמ"א בסמוך הדין עם ראובן ושם לא היה אונס רק ששמעון היה רוצה לעכב ממון של לוי בידו ואונס ממון לא מקרי אונס כמו שכתבנו אלא הכאות ויסורין. ואין להקשות מה שכ' סוף סי' קכ"ו ואפי' נטל את שלו להציל הפקדון נוטל מן הפקדון ככל מה שהוציא דשאני התם וכמ"ש ומה שתירץ הסמ"ע דהתם ה"ל שליח לא נלע"ד דבפ"ק דגיטין שזכרנו היה ר' דוסתאי ור' יוסי שלוחין של רבי אחא ואפ"ה ילפינן משם דמכח אונס פטור ותו גם מדברי המרדכי שם דהיינו בדין של רמ"א כאן מוכח דלא מיירי בעשאו שליח דהא מדמהו שם להולך מנה לפלוני ולא מהני שם מה שהוא שליח אלא לענין דלא מצי להחזיר אע"פ שלא הוחזק כפרן:
(סעיף ב') אבל לא הוחזק כפרן וכו' ע"כ צ"ל דהנפקד אינו ברור לנו שהוא מהימן להמפקיד דאל"כ אינו חוזר כמ"ש סוף סעיף זה ואם כן לא נפטר הראשון מאחריות אפילו כ"ז דאינו חוזר ונטלו ומ"ה אם בא מפקיד לנפקד הראשון אינו חוזר אצל השני ומחייב לחזור וליקח ממנו וליתן לבעלים ומ"ש יכול לחזור ולא אמר מחויב דהשתא לא עסיק בזה רק באם יש לו כח לחזור וממילא נשאר הוא בעל דברים להמפקיד וסמ"ע סקי"ג לא כ"כ והוא תמוה לענ"ד והאיך יפטר הנפקד מאחריות אם נתנן לאחר אם אין אנו יודעים שהוא מהימן אצל המלוה:
(ע"ש דשליח מהימן) נ"ל דהרבותא בזה אע"ג דעכשיו לא גילה דעתו דניחא ליה אלא בשאר יומי הוה מהימן אצלו:
(סעיף ג) אבל אם יש לו נכסים כו'. רבים מקשים מסוף סימן ק"ס דהנפקד פטור במה שמסרו לב"ח מטעם שאמר שהוא גובה ממך או משאר נכסך וה"נ נימא הכי ויהיה משלח פטור ולק"מ דהכא כל עיקר התרעומות דמלוה על המשלח שאומר הייתי מסלקו במידי אחרינא ולא במעות שבידך ובזה הדין עמו משא"כ לעיל שהמפקיד רוצה לדחות המלוה שלו מתשלומין ואין לו חילוק במה' יהיה הפרעון כי הנפקד אומר עדיין (הנפקד) הפקדון לפניך ויחזרנו לך הב"ח כשתשלם לו ומ"ה אמר שם או משאר נכסיך ובזה הדין עם הנפקד' זמ"ש רבינו והשליח חוזר וגובה אותה לאו דוקא אותם אלא חוב שלו גובה ממה שימצא:
(שם) אפילו אם אין לו כו'. כתב רבינו וכנגד המשלח אין לו מגו כו' תמוה הוא לי הא עדיין יש לו מגו דנאנסו המעות כההיא דסימן ק"ח במפקיד אצל חבירו בשטר וכן כאן יהיה נאמן לומר נתתים למלוה במגו דנאנסו וי"מ דה"ק שהך טענה דהחזרתי לך לא מצי טעין אף שיש לו מגו כיון דהולך כזכי וליתא דבסה"ת כתוב בהדיא בל' זה ולא מהימן במגו דמצי אמר החזרתי ש"מ דעיקר הטענ' היא בחובי תפשתי וכמ"ש הסמ"ע וצ"ל דלא נתכוין סה"ת בזה אלא דלא תטע' ותאמר כי היכי דיש לו מגו דנתתי לך נגד המלוה ה"נ ישנו נגד המשלח וע"כ נאמן לו' בחובי תפשתים וכבר עשיתי שליחותך וכאילו קבלם המלוה קמ"ל דמגו דהחזרתי לך לא מהני בזה אלא צריך מגו אחר דוקא כגון נאנסו או לא נתתי מעולם ואז מהני לטעון בחובי תפסתים אבל בלא"ה אינו נאמן כי לפי דברי השליח עצמו לא מצי להפסיד למשלח בשביל זכותו ובאמת יש לתמוה על סה"ת דודאי לדידי' חייב הלוה לשלם למלוה כיון שאין המלוה מוד' חייב להשליח ואע"ג שיש לשליח מגו נגד המלו' מ"מ יאמר המלוה ללוה מה לי אצל השליח את האמנתיה לשלוח על ידו ואתה חייב לשלם חוב שלי והסמ"ע כתב דבזה פטור הלוה מן מלוה ולא מסתברא מלת' כלל דלמה יפסיד המלוה בקלקל המשלח ולהפקיע ממונו אלא ודאי חייב לפרוע ואם כן למה יוכל השליח להזיק ללוה בזה אף שהמלו' חייב לו:
(סעיף ט') כ"ז שלא עמד פי' הא דאינו חוזר בחליו וחוזר אם עומד משום דמיירי במצוה מחמת מיתה שיכול לחזור כשעומד אפילו במתנ' במקצת כמ"ש סי' ר"ן אפי' הקנה בקנין אם עמד חוזר ומש"ה אינו חוזר כאן אלא דק"ל הא דאמרינן פרק מי שמת דף קנ"א כל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו בחליו דמשמע דהעמד' וחזרה שוין ממש הם וי"ל דכלל ההוא נאמר בכל גווני שהי' יפה כח של מתנת שכ"מ מכח שדבריו כמסורין דמי משא"כ כאן הוי יפוי כח של המתנ' מכח שמסר הממון ליד הזוכ' כמ"ש רבינו בהדיא בשם הרמ"ה דהוה הולך בש"מ כזכי גם במתנה משא"כ בברי בזה ס"ל שפיר כיון שעמד ליתא כאן דין שכ"מ לענין הולך הוה כזכי גם במתנה והוא כבריא ובסי' קס"ד [רמ"ט] כתבתי עוד מזה: