ט"ז על חושן משפט פט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בש"ע סעיף ב') אפילו היה שכרו פרוטה פי' רבינו כאן ומסתברא כדברי הרמב"ם קשה הא הרמב"ם גופי' הדר בי' כמ"ש בסעי"א משכירות אם היה שכרו פרוטה אח' ובע"ה אמר נתתי' לא יטול אלא בשבועה וכן כל הנשבעין ונוטלין כו' משמע דבשבועה מיהא נוטל ופי' שם הכ"מ שלענין הלכה תי' הרמב"ן לדברי רבותיו שהם כדעת הראב"ד והוא תמוה מאד ותו דרבינו עצמו כתב כן בס"ס זה וא"ל דגם רצון רבינו להחמיר א"כ ה"ל לכתוב תיכף אבל מ"מ יש להחמיר אבל בהרמב"ם עצמו לק"מ כי תחלה כ' דעתו בכל הנשבעים ונוטלים דרך כלל צריך ב' כסף ואח"כ כ' בשכיר דאפילו בפרוטה סגי לענין הל' אבל לדברי רבינו קשה ולענ"ד דהרמב"ם כ' על פי רבותיו שנוטל בשבוע' אפי' בפרוטה כמ"ש המ"מ אבל רבינו מפרש מה שהק' הראב"ד מה יעשה העני כו' הק' ע"כ בכופר הכל והכל הוא פרוטה ודאי תקנו בזה שישבע ויטול דאל"כ הרי ילך בפחי נפש א"כ ה"ה נמי במוד' מקצת א"צ ב' כסף דהא ע"כ אנו רואין שאין אומרים כאן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקן וע"כ כ' רבינו דאינו מסכים להוכחת הראב"ד דאע"פ שלענין אם כל השכירות הוא פרוט' ודאי לא איכפת לן בב' כסף מ"מ במוד' במקצת שאין שם פחי נפש צריך ב"כ ומש"ה בסוף סי' זה דאיירי בכופר הכל וכו' אינו אלא פרוט' חייב שבוע' אפי' בפרוטה מטעם שלא ילך בפחי נפש כמ"ש כנ"ל ליישב דברי רבינו על נכון:
(סעיף ג') וי"א אע"פ הטעם כיון שהוא שכרו שלא בעדים היה נאמן משום מגו דלא שכרתיך מעולם מש"ה כשיש ע"א שאם היה טוען לא שכרתיך מעולם היה נשבע נגד העד עכשיו שאומר נתתי לך שכרך נשבע מתקנת חז"ל כעין של תור' כאלו היה נשבע להכחיש העד ב"י בשם המ"מ:
(ע"ש ביום ב' עד הערב) לדברי הסמ"ע סקי"ג משמע דאי תבעו גם ביום ג' לעת ערב נותנים לו זמן ב' ימים וב' לילות והוא תמוה דאמאי אמרו נותנין לו כנגד יום התביעה היה להם לומר כפי משך התביע' דהיינו אפי' נמשכ' התביע' ח' ימים יהי' גם זמנה ח' ימים להיות נשבע ונוטל וזה לא נשמע ולא נראה גם מ"ש שלא תבעו ביום הג' וכשחזר ותבעו אחר כך בליל ד' איגלאי מילתא וכו' הוא תמוה מאד דודאי אם הפסיק עונ' א' מלתובע אזל לה המעלה דתוך זמנו לגמרי ובע"ה נשבע ונפטר וכמדומה שיש הוכח' לסמ"ע מל' רבינו שכתב כל' הרמב"ם עד סוף יום ד' משמע שא"צ תביע' בתחלת ליל ה' רק אנו מצרפים ליל ה' ליום ה' והנרא' לענ"ד לדקדק בלשון רבינו שכתב דין דתבעו עד סוף יום ד בשם הרמב"ם כאלו הוא דין מחודש ואין לזה טעם לכאור' וי"ל דקמ"ל דהא דאמרינן בגמ' שנותנין לו נגד התביע' פי' שנותנין זמן י"ב שעות של זמן שאחר זמן שהי' יכול לתבוע דהיינו שיכול לתבוע בליל ב' נותנין זמן אח"כ עוד י"ב שעות דהיינו יום הג' כיון שתבעו בסוף ליל ב' וה"א כיון דהזכיר התלמוד יום התביע' ה"א דיום א' נותנין דהיינו עד יום ג' ותו לא ע"כ כתב רבינו בשם הרמב"ם דגם אחר כך הוי כך דאם תבעו אפי' בסוף יום ד' דהיינו שלא פסק מלתבוע נותנין לו גם אח"כ כל יום ה' אם תבעו בסוף ליל ה' ונ"ל להגיה כל ליל ה' וזה נכון יותר וכן ראיתי מוגה בשם גדול אחד ועיקר כוונת הרמב"ם דלעולם נותנין זמן י"ב שעות אחר התביעה וכן אם התביעה ביום ה' יש לו כח בליל ו' וכן לעולם כל שלא הפסיק מלתבוע עונה א' נותנין לו זמן עונה א' וכן מבואר בר"ן פרק כל הנשבעים אלא דהוא כתב שתמיד נותנים לו יום א' שלם דהיינו אם תבעו ביום ב' על הפעולה של ליל ג' נותנין לו יום שלם וליטול ואין צריך תביעה בליל ג' וכן לעולם דוק בדבריו ותמצא כן:
(סעיף ד' ה') נשבע בע"ה בנק"ח נראה דכלל בזה ב' דברי' דעל החלוקה הא' שאין הטלית בידו נמצא שהשבועה על הבע"ה ש"ד כדין מ"מ דהא מודה בא' ועל החלוקה שאין יכול לטעון לקוח והוא ביד האומן נשבע בעה"ב בנק"ח ונוטל כדין הנשבע ונוטל ודברי הסמ"ע סקכ"ג בזה נעלמים ממני ודברי הרמב"ם בזה צ"ע דבפ"ב מטוען מדמה אותן לשכירות ובפי"א דשכירות כ' שאין צריך נק"ח ועיין בסימן פ"ז סי"א כתבתי דיכול בע"ה להפך שבועה זו על השכיר אף שהוא בנק"ח כעין דאורייתא: