ט"ז על חושן משפט מא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' בש"ע והוזקקנו לעדותן של עדים). לאו נתקררה דעתי בפי' דבר זה כפי מה שראיתי מפרשים דבר זה דהסמ"ע פי' דקאי אעדים שיעידו על קיום חתימתן דהא הטור כתב בשם ר"י שעידי המחק הכירו החתימות ודבר זה כתבו כבר הב"ד ול"ל תו קיום. ועוד דהטור כתב ועמדו על דברי המעידים שהוא נמחר. וי"מ דרבינו ס"ל כפי' הראב"ד שמביא ב"י שהחתימות עדיין ניכרות וכו' וזה ג"כ אינו דהא בדברי הטור כתב שרא. ביד פלוני שטר המתחיל להמחק והכירו החתימות וכו' לשון עבר שכבר הכירו וכן פירשב"ם הביאו ב"י ריש סי' וזי"ל ופלוני ופלוני היו עדים שהיו חתומים בו כו' משמע שעכשיו אין שום חתימה לפני ב"ד. והנראה לע"ד בין לר"י בין לרשב"ם מיירי שבא לפני ב"ד נמחק לגמרי אלא דלפי' ר"י הוה הדין דבשעה שמעמיד עליו עדים צריך שלא יהא נמחק לגמרי ולרשב"ם אפילו אם גם אז נמחק לגמרי ש"ד וע"ז כתב הטור ע"פ ברייתא דאם עמדו על דברי עידי המחק דהיינו ששאלו את העדים עצמן שהם חתומים על השטר ואמרו שכן היו חתומים בשטר אז אין צריך ראייה יותר והא דצריך לחקור את עידי השטר משום דבעידי מחק לחוד לא סגי דאין שייך לעשות שטר ולטרוף בו ממשעבדי רק ע"פ עידי ההלואה בשלמא בשאר דוכתי דאיכא שטר שאינו מקוים מיד כשנתקיים הוי כאילו עידי השטר לפנינו משא"כ כהן שכבר נמחק הכל ובעידי השטר לחוד לא סגי דשמא פרוע הוא ע"כ אם לא נכתב בו והוזקקנו צריך ראייה דכל מה שהיה כתוב בשטר היה אמת והוויין אותן עדים שיעידו ע"ז במקום עידי השטר וע"כ כתב הטור ואי כתבו ב"ד שעמדו כו' אבל הרמב"ם סבירא ליה דהוזקקנו לעדותן של עדים קאי על עידי המחק וזה הוי במקום קיום בשאר שטרות וזהו שסיים רמ"א כאן דאם לא כתבו כן הוה כשטר שאינו מקויים דקשה פשיטא אלא דקמל"ן דזהו עיקר הטעם שהוצרכו לכתוב והוזקקנו כו' שהוא במקום קיום:
(ס"ג בש"ע אין כותבין לו אפי' אם הביא עדים וכו') בטור כתב הטעם שמא פרעו אבל רשב"ם בפרק גט פשוט דף קס"א כתב הטעם דלמא חזר ומצאו וטריף והדר טריף ונ"ל דהטור נקט הטעם שמא פרעו שהוא קיצר מן הטעם שכתב הרשב"ם דלא נקיט בקיצור משום דס"ל דמיירי אפילו מצאו תוך זמנו דליכא למיחש שמא פרעו ומ"מ חיישינן שמא יטרוף לקוחות שלא כדין אבל הטו' סבירא ליה דאפי' תוך זמנו חיישי לנפילה כמ"ש לקמן ע"כ נקט בקיצור שמא פרעו:
ס"ג (בהגהה שטר צוואה) הקשה בסמ"ע מההיא דסי' רנ"ה דשטר צוואה מועיל לטרוף בו אפי' ממשעבדי ונלפע"ד ליישב דעת רמ"א דיש חילוק בין כותב צוואה דרך כלל לכותב לשון שטר וחילוק זה נזכר בסי' ר"ן סעיף כ"א אבל לענין הלכה אין להוציא ממון נגד דעת הרשב"א ס"ס רנ"ג בזה ואין יפוי כח של שטר לצוואה וכמ"ש בהוכחה סי' מ"ג ס"ט ע"ש בדברינו:
(שם וידוע זה בעדים) נ"ל דמ"מ יש תועלת בהטפסה באם יאבדנו בלא עדים יש לו תקנה שיתבע את הלוה בע"פ אם יטעון פרעתי הרי גוף השטר קיים ויקח כתוב וחתום טענת הלוה מב"ד שבעירו וכ"ש אם יטעון הלוה להד"מ וא"ל יקח גוף השטר ויניח כאן הטופס דיש לחוש שמא יאבד הגוף השטר בדרך בלא עדים ואז יוכל לומר פרעתיך ונתת לי גוף השטר ובטופס נא יוכל לתבוע אח"כ:
(שם כלי שטר שמטפיסים מעתיקים כו') כנ"ל לגרוס וה"ק כל שטר שאמרנו שמטפיסים דהיינו אם הוא לצורך מעתיקין אותו בדרך זה ומה שהקשה הסמ"ע דהא צריך בית דין להעתיק שטר כמו בנמחק שטרות התם לאו משום העתק הוא דצריך ב"ד אלא משום דצריך והוזקקנו כו':
(שם אפילו שני עדים יכולים להעתיקו) בעל הסמ"ע הוסיף כאן בנוסח הש"ע אפילו הם קרובים. זה לזה ואני אומר כבוד הרב הגדול במקומו מונח אבל כאן יצאה שגגה מתחת ידו דמ"ש בב"י בשם ריב"ש אפי' שני עדים החתומים הם קרובים ר"ל שהיה שם שלשה ושנים מהם הם קרובים זה לזה והכוונ' דאנן חשבינן השני קרובים כא' ונשארו שני כשרים וזה פשוט למעיין שם בריב"ש סימן תי"ג אבל בשני חתומים לחוד ליכא למ"ד שיהיה כשר בקרובים זה לזה דכל מידי דצריך עדים צריכין להיות כשרים וראוי למחוק דבר זה מהגהות הסמ"ע כדי שלא יהיו נכשלים בו הדיינים לענין הלכה ומעשה:
(בשם מהורר"י זצ"ל בטור סעיף י"ב כתב בעה"ת יש מהמורים כו') א"ל ל"ל אמרינן איפכ' שיניח ההעתקה ביד ב"ד שאם יאבד גוף השטר יגבה בהעתקו די"ל עצה טובה קמל"ן דאם יוליך גוף השטר עמו שמא יאבדנו בלא עדים ולא יוכל לגבות כי יטעון הלוה פרעתיך ולא יהא למלוה ראיה לסתור דבריו אבל אם גוף השטר ביד ב"ד אין הלוה יכול לטעון פרעתיך ע"כ:
(בשם מהרש"ק זצלה"ה) בב"י ד"ה מי שנמחק שטר תובו וכו' עד וק"ל שאם אינה יודעים וכו' ושגגה היא ביד מורינו ז"ל דודאי גם לר"י צריך לידע מה כתוב בשטר אלא לאוסופי בא אף שיודעים מה כתוב בו איכא למיחש שמא הכל זיוף הוא ומצריך ג"כ שיכירו החתימות ושמא תאמר דהוי עד מפי עד דבמכיר' הוי כמעידים שראו העדים שהעידו שפלוני חייב לזה מנה ואם כן ליבעי דוקא העדים שחתמו עצמן שיעידו כן ולא החרים המכירים לזה כתב הריטב"א שהביא נ"י דסגי בעדים אחרים שמכירים דלא הוי כעד מפי עד כי על עיקר הכתב הם מעידים ולא על המנה וזה עדות גמור וקיום גמור וה"ז כאלו העדות נתברר לפנינו שהיה לפלוני שטר מכר או מתנה כו' ומ"ש הברייתא והוזקקנו לעדותם פי' לעדות המעידים שמכירין החתימות ונקרא בשטר ובחתימות וכך פי' רי"ו להדיא וכך יש לפרש דעת הרמב"ם ודלא כמ"מ ודעת רמב"ם ור"י שווין כנ"ל ברור ודו"ק:
(בא"ה עד ולא אמרינן עשו עדים שליחותן וכו') וצ"ע ליישב דהא בגמרא אמרינן להדיא בשלמא ב"ד אלימא וכו' אלא עדים שעשו שליחותן כו' ומסיק דאינן חוזרין לעשות שליחותן ומזה הוציאו כל הפוסקים דאין עדים חוזרים לעשות שליחותן ע"ש על מתני' דמי שפרע מקצת חובו ושמא סביר' ליה לרא"ש דמזמן שני כותבין אף העדים ועי' לעיל סימן נ"ד סעיף א' בב"י כמ"ש בשם הרא"ש ודו"ק עי' שם:
(בטור עא"ע וכן בשטרי מקח וממכר וכו') צריך לקרוע הראשון או לכתוב בפירוש בשני קאי אמכר דאלו במתנה אין צריך לכתוב זה הלשון אלא שטר מתנה בסתם דבמכר אמרינן אחריות טעות סופר ולא במתנה אלא אגב מכר נקט מתנה וכן משמע בסמ"ע סעיף קטן כ"א ק"ל ע"כ ממהרש"ק):