ט"ז על חושן משפט כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ב בהג"ה) ולהעיד שזה חייב כו' בסה"ת מבואר שם דוקא שידוע שאינם מקבלין שוחד:

(ס"ג) בפני עכו"ם אינו כלום כו' תמהני על פה קדוש בעל הסמ"ע במ"ש בזה דמשמע מתשו' הרא"ש שאם כתב בפירוש שמחייב נפשו לדון בפני עכו"ם חייב לדון בפניהם והא כתב בהדיא בכלל ס"ג דין י"ג וכיו"ב דנתי על מה שנהגו לכתוב בשטרות בין בדין ישראל בין בדין עכו"ם והא דכתב בשטרות בין בדין עכו"ם צ"ל שלא בא לעקור על ד"ת אלא כגון שהוא אלם כו' מבואר לך דמ"ש הרא"ש כאן שאין הכוונה כו' לא בא לומר שאם כוונתו מפורשת בענין אחר דאזלי' בתר דעתיה כמו שהבין בעל הסמ"ע דזה ודאי שאין הב"ד מניחין לילך אל עכו"ם אלא הרא"ש אמר דבל' שכ' בשטר לדון בדיני עכו"ם אין בכלל זה שתהיה עבירה בדבר כגון שלא ישמט וא"כ תקשה לך וכי כ"ע רשיעי נינהו שיכתבו ל' שהוא עבירה לזה תי' אלא הכוונה שאם הוא אלם וכו' דזהו ג"כ ביאור דברי הרא"ש בתשו' שהביא הטור סי' ס"א שכ' והא דכותבין בשטרות בין בדיני עכו"ם וכו' ר"ל ואם תקשה לך ממנהג העולם שכותבין ל' זה בשטרות לזה תי' שכוונתם בדרך שאין בו עבירה ונמצא שאם ימצא א' שכוונתו ממש לעקור ד"ת אין שומעין לו ומ"ש סמ"ע בפי' דברי הר"ן דמיירי בדרך שאין בו זכות והוא בדיני עכו"ם הוא תמוה וא"א כאומרו דאטו ברשיעי עסקינן שילך לפני עכו"ם במקום שאין בו ריוח וכי יצטרך הר"ן לכתוב דבר זה בתשו' ומש"ה צדקו דברי המחבר בזה שלא חילק כאן כמו שעלה על דעת הסמ"ע וצ"ע. ועוד נ"ל דחפי' אם רוצה זה שידונו לו ישראל באותו זכות שיש לו בדיני עכו"ם אין שומעין לו דהוה מתנה עמ"ש בתורה דהא כתב הרא"ש בתשו' כאן שאין הכוונה שלא ישמט שהוא כנגד ד"ת משמע שגם ב"ד ישראל לא ידונו לו בזה בדין עכו"ם כנלע"ד ברוד ונכון:

(ע"ש שאין ב"ד מוציאין ממנו) בסמ"ע סקי"ג כתב שזה תלוי בפלוגתא דמ"ע וכו' ומוחז"ל כתב בפירוש הך דאין ב"ד מוציאין ממנו משום דאין שייך כאן כפייה דיכול לומר לב"ד אתן לעניים ומתי שארצה אתן ואני תמה דוד אי לענין נתינה שיתן אדם לצדקה בזה אין כופין לקצת דעות משום דהוה מתן שכרה בצדה דכתיב למען יברכך וכמ"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דהא דרבא אכפיה לרב נתן היינו בדברים אבל מה שאדם אומר אתן צדקה ודאי כייפינן ליה בכל הכפיות דהוה כמו נדר ובנדר פשיטא דכייפינן בכל מילי ואיך נעלם מעיניהם ברייתא ערוכה פ"ק דר"ה מוצא שפתיך תשמור זה ל"ת ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך פי' שיכפה אותך ליתן כפי מה שנדרת [אשר נדרת] זה נדר. בפיך זה צדקה הרי מבואר דב"ד כופין לקיים הנדר בזה ומ"ש בעה"ת שאין ב"ד מוציאין הוא בדרך אחר די"ל דאין כאן נדר גמור דיכול לילך לדיני עכו"ם אלא שאין הב"ד מניחין אותו ומ"ש מודיעין אותו שחל הנדר דהיינו שבודאי נתכוין שלא לילך ולעשות איסור וגמר בלבו לתת הקנס לאידך גיסא ע"כ מודיעין אותו שיש צד לנדר שיחול וקמיה שמיה ית' גליה תוכן דעתו כנלע"ד פי' הדברים על אמיתתן לא כמו שפירשוהו המחברים הנ"ל ואין כאן מי שחולק על הוראה זו כלל אלא בדבר שהוא תידוש בעיני המחבר דרכו לכתוב יש מי שאומר ע"כ: