ט"ז על אורח חיים תרצג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ויתן כו'. תמו' הוא זה שהרי ויתן לך שייך בכל מוצאי שבת אחר ואתה קדוש מ"ש האידנ' דיאמר קודם לזה ונראה דיש כאן ט"ס דהיינו שיש במנהגים שיש לו' קדיש שלם ואח"כ המגיל' ואח"כ אשר הניא ואחר המגיל' יאמר ג"כ קדיש שלם וכבר הקשה ע"ז בלבוש דהיאך יאמר תתקבל קודם גמר התפיל' כמו בכ"מ ותו היאך יאמר קדיש שלם ב"פ ומ"ה כ' שיש ט"ס וצ"ל חצי קדיש קודם המגילה ואח"כ קדיש שלם כמו בכל מ"ש ונכון הוא ונ"ל דגם כאן צריך להגיה כן ואומרים ויתן לך חצי קדיש קודם קריאת המגילה ואמירת ויתן לך שייך אל הקודם במ"ש אומרים ויהי נועם אחר המגילה וע"ז קאי ואומרים ויתן לך פי' ג"כ אחר המגיל' ואחר זה מתחיל ענין אחר חצי קדיש קודם קריאת המגילה ובא לאפוקי ממ"ש במנהגים דאומרים ק"ש קודם המגילה דזהו אינו כמ"ש בלבוש:
סעיף ב[עריכה]
ואם לא אמרו כו'. במרדכי סי' ר"מ כ' וז"ל ימים שאין בהם כו' שוויא עליה חובה כו' עכ"ל והנה דבריו סותרין זה את זה לענין חנוכה ופורים דאמר תחלה אין מחזירין ובסוף כ' מחזירין מלבד מה שהוא נגד התלמוד בפי' שאין מחזירין והרבה גדולים מוחקין תיבת בחנוכה ופורי' שכ' בסוף ורש"ל בתשוב' סי' מ"ח כתב שגדול אחד בדורו מהר"י פאלק מחק תיבת וחנוכה בסוף ומדהגיה כך אלמא תרווייהו אמת דפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפל' אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וי"ט כו' א"כ לא גרע מסעודת שבת וכו' עכ"ל נמצא דמסקנתו דבפורים יש חילוק דאין מחזירין אלא בסעודת פורים ולא ערבית ושחרית ומנחה לא בתפל' ולא בב"ה רק לזמן הסעודה לחוד וק' לי על הג"ה זו מ"ש במרדכי בשם ראבי"ה ע"ז אף על גב דמסיק הכא שהזכרת חנוכה רשות בב"ה כו' משמע דבירושלמי היה כתוב תיבת וחנוכה וכ"ש דקשה על הג"ה ראשונה שזכרתי שמחקו לגמרי תיבת חנוכה ופורים בסוף ונלע"ד דהפוך דברים יש כאן במרדכי לענין חנוכה וכצ"ל הדא דתימא בר"ח וחנוכה אבל לא בשבת וי"ט ופורים שא"א לו בלא אכילה כו' דפורים יש לו חיוב כמו בשבת וי"ט דכתיב ימי משתה ושמח' ואמר רבא סעודת פורים שאכל' בלילה לא יצא י"ח ש"מ דהסעוד' היא חובה וא"כ הוה ודאי' לא סגי דלא אכיל ונ"ל דעת הטור ג"כ הכי שכ' בסי' תרצ"ה שאומרים על הניסים בהודא' ולא זכר שם שאם לא אמרו אין מחזירים אותו כמ"ש בה' חנוכה סי' תרפ"ב אלא ודאי כדפי' וכן נ"ל להלכה כמ"ש רש"ל בשם הגדול מהר"י פאלק ז"ל דבב"ה של הסעודה צריך לחזור בשביל על הניסים בפורים אלא דנ"ל דלאו דוקא בסעוד' שעושין אחר מנחה אלא בסעודה הראשונה שאוכל בפורים דהא עיקר הטעם דיש חיוב סעודה באותו יום דכתיב ימי משתה ושמחה ולא סגי דלא אכל וא"כ סעודה הראשונה שאוכל בו ביום בו קיים סעודת פורים בזה ואין לנו לתלות הדין במה שאנו קורין לסעודה שאחר המנחה סעודת פורים שהוא לתוספ' שמחה ול"ש בזה לא סגי דלא אכל כנ"ל להלכה למעשה:
אבל לא בט"ו. כ"כ ב"י בשם א"ח. וכ' ע"ז ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הניסים. ותמהתי ע"ז דודאי כיון שאין שייך זה לאותו יום ה"ל שלא מעין המאורע והוי הפסק בתפלה וכ"כ מו"ח ז"ל אלא שהפריז על המדה לומר שאפילו בדיעבד אם אמרו חוזר דמשנה ממטבע שטבעו חז"ל וזה אינו דהא איתא בסי' ק"ח סי"ב הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסק ואפי' לפי מה שחלקנו שם בין הבדלה לשאר דברים מ"מ כאן יש קצת שייכות בימים אלו ע"כ ודאי א"צ להחזיר אם אמרו כנלע"ד ברור:
סעיף ד[עריכה]
ואין המנהג לכפול. ואע"ג דקי"ל אין פוחתין מן י' פסוקים היכא דסליק ענינא שאני: