ט"ז על אורח חיים תקסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים תקסו |


סעיף א[עריכה]

(א) העונה לעמו ישראל - בסידורים שלנו יש חסרון הני ב' תיבות "לעמו ישראל":

(ב) ואם שכח עד אחר י"ח - כתב רש"ל שיאמר אותה הש"ץ בברכת סיום התפלה ע' בתשו' סי' ס"ג דצבור יכולים לקבוע ברכה:


סעיף ג[עריכה]

(ג) בלבד ב' וה' וכו' - לפי שתעניתים אלו קבעו כל ישראל בכל הארצות ומיעוט הם אותם שאינם מתענים משא"כ בשאר גזירת תענית על מדינה מיוחדת אז אין דוחין פרשת שבוע מכח ויחל ונ"ל דהתענית שגזרו מנהיגי שלש הארצות בצירוף גאונים להתענות בכל כ' סיון משום רוע הגזירות בעו"ה יש לקרות ויחל אפי' כשחל ביום ב' או ה' שתענית זה הוא קבוע אפי' ביותר מב' וה' דאחר הפסח וסוכות כנלע"ד:

(ד) ויש שתמהו עליהם - דהיינו דקשה להו הא אמרי' לענין שאלת מטר דאפילו אנשי ננוה חשובים כיחידים וא"כ גם הקהל חשובים כיחידים ואין להם לקרות ויחל ותירץ הרא"ש נהי דחשובים כיחידים לענין שאלה היינו טעמא כדמפרש בירושלמי שאין לשנות מטבע ברכות דקבעו חכמים ע"פ תיקון נביאים אבל קהל שמקבלים עליהם תענית ודאי רבים איקרו ויכולים לקבוע ברכות עכ"ל:

(ה) ויש נוהגים לדונו כתענית יחיד כו' - כתב ב"י דראה בזה נוהגים לדונו כת"צ וראיתי חולקים עליהם ונהרא נהרא ופשטי' עכ"ל. וכבר נהגו במדינות אלו בחברה דשומרים לבוקר שמוציאין ס"ת במנחה וקורין ויחל בער"ח שקורין י"כ קטן ולא בשחרי' ונראה דזה כדי לפשר בין הדיעו' קורין במנחה דוקא דאז מרבים קצת בסליחו' ואין למחות ביד הנוהגים כן כיון דיש להם על מי שיסמוכו בפרט בזמנים האלו שמצוים בעו"ה גזירו' על שונאינו הן מצד שונאים אשר בקרבנו הן מצד שחוץ למדינה והתעניתים באים לבטל חרון אף ח"ו לא על תשוב' לבד ודין ת"צ יש להם ורוב פעמים מתענין בהם רוב הקהל כנלע"ד:


סעיף ד[עריכה]

(ו) להרבות סליחות בברכת סלח לנו - מיהו אל רחום שמך ושאר דברים אח"ז נוהגים להמתין עד אחר סיום י"ח ברכות:


סעיף ה[עריכה]

(ז) שליח ציבור שאינו מתענה כו' - כ"כ הטור בשם ר' נתן וכתב עליו ואיני יודע למה שאינו אומר ביום תעניתי אלא ביום התעני' הזה ותענית הוא לאחרים ודאי אם אפשר שיהיה ש"ץ המתענה טוב הוא מאחר אבל אם א"א נ"ל שיכול להתפלל ע"כ ופסק כאן כהר' ר' נתן דאפי' אם אין שם מי שמתענה דאפ"ה לא יתפלל אותו שלא התענ' ומשמע לי דכ"ש לענין קריא' התורה שיש חשש ברכ' לבטלה ואפי' הטור מודה בזה דלא פליג אלא במקום שאין אומר רק סתם תענית לא תעניתי דאז אין שקר בפיו משא"כ בזה דיש ברכה לבטלה דהא צריך לברך על הקריאה אע"פ שכבר בירך בשחרי' אלא ע"כ משום הקריא' בצבור יברך שנית וזה לא שייך אלא למי שהוא מתענה אבל למי שלא מתענה הוי ברכה לבטלה ע"כ אפי' אם אין שם מי שיוכל לברך או שאין שם כהן אחר אפ"ה לא יקרא מי שאין מתענה וע"כ נראה דאפי' קראוהו כבר לא יעלה דהוה ברכה לבטלה וא"ל דיש חשש שיאמרו פסול הוא דא"כ קשה במ"ש סי' ס"ו ס"ח במי שקורא ק"ש וקראו לס"ת לא יפסיק ואמאי לא חשו לזה אלא ודאי במקו' שיש עבירה לא איכפת לן בחשד כ"ש כאן דהוי ברכה לבטלה ודי בחשש זה דצריך שיצא הכהן מבה"כ כמ"ש בסי' קל"ה ס"ה אבל לא מהני לעשות איסור בשביל זה וכ"נ ממ"ש ב"י וז"ל כ' מהרי"ק בשורש ט' מעשים בכל יום כשאין הכהן מתענה יצא הכהן מבה"כ ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה נראה מדבריו שאין עומד לקרוא בתורה מי שאינו מתענה עכ"ל משמע דאינו קורא כלל אפילו אם קראוהו כבר דאל"כ ה"ל לכתוב דלא יעלה לקרות או לא יקראוהו כנלע"ד ומו"ח ז"ל כת' שאם טעו וקראוהו לס"ת דיעלה שאין כאן איסור כו' והנלע"ד כתבתי: