ט"ז על אורח חיים תיח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
[עריכה]אין גוזרין וכו'. ב"י יליף מזה דכשגוזרין בפי' על ר"ח אין הגזיר' חלה ובי"ד סי' רט"ו כתבתי דאין כאן הוכח' כלל דלא אמר כאן אלא לענין איסור שעושין בגזירתם על ר"ח ואם כבר קבלו בפי' על ר"ח ודאי הסברא נותנת דטפי חל מאם גזרו דרך כלל כן היא סברת ס' המצות שם:
סעיף ג
[עריכה]ועבי"ד סי' רט"ו. בביאורי כתבתי שם המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובל' קבלת תעני' אין חל כלל וא"צ התר' וזו הוא דעת הרמב"ן:
סעיף ד
[עריכה]אלא שמדברי הרמב"ם נרא' וכו'. היינו מדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד והב"י כ' שזהו דרך אסמכתא וכ' הטור וז"ל גרסינן בירוש' בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ עכ"ל ובירושלמי כ' אחר חש"מ וחנוכה ופורים ותמה ב"י למה דילג רבינו חנוכה ופורים. ותו למה הביאו לירוש' אחר שכ' תחלה מהמשנה דאסור להתענות בר"ח. ונלע"ד לתרץ על נכון דרבינו הטור מביא הירוש' להכריע דתענית ר"ח יש בו איסור כמו בשבת שהוא מן התורה וכדעת הרמב"ם מ"ה למד כן מירושל' שסידר ר"ח בין שבת וי"ט ובין ח"ה שהם מן התורה ואלו לא היה ר"ח אלא מדרבנן ה"ל לחשבו בסוף דרך לא זו אף זו אלא ודאי שתנא דירושלמי קמ"ל שהם שוים לדאורייתא וע"כ לא הוצרך להביא הטור חנוכה ופורים שאין בהם צורך לגוף הדין שהם כתובים במקומן וכאן לא נתכוין אלא להקיש לח"ה ודי בזה כנ"ל נכון מאוד. שוב ראיתי כן ברוקח וז"ל ר"ח נק' מועד כדאמרי' בירוש' בכל מתענין חוץ משבת וי"ט ור"ח וח"ה עכ"ל הרי כמ"ש:
סעיף ה
[עריכה]המתענה בר"ח וכו'. פי' מפני נדר או ת"ח כ"ה בהג"מ בב"י: