ט"ז על אורח חיים קצב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]והוא חוזר ואומר כו'. בטור כתוב כאן ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ברוך הוא וברוך שמו וכתב רש"ל ע"ז שהוא ט"ס כי לא נזכר בגמ' ולא ברי"ף ורא"ש ורמב"ם. ומו"ח ז"ל כ' דברוקח איתא וכן באבודרהם ואפשר לפי שאמרו בפ' ג' שאכלו מה"מ דבג' מזמנין א"ר אבהו דכתי' כי שם ה' אקרא הבו כו' ובפ' א"ל הממונה תני' רא"א כי שם ה' כו' א"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל כו' והעלה מזה שצריך שיתן ברכה כו' והיינו כשמזמנים בי' ולא בזימון ג' וכו' וק' ע"ז דא"כ היה לו לתנא לשנות במשנה חילוק זה דבין י' לג' ע"כ נר' דאין שום עיקר לענין זה מן הגמ' ופוסקים:
ואין לו' נברך לאלקינו. הטעם בב"י וז"ל נ"ל שהוא מטעם שיתבאר אצל למי שאכלנו משלו עכ"ל וק' דהא כתבו התוס' ע"ז דדוקא גבי שיר והודאה כתיב למ"ד כמו שירו לה' הודו לה' אבל גבי ברכה לא מצינו זה הל' עכ"ל ואי הוה הטע' כמו למי שאכלנו דהיינו שמשמע שמברך לבע"ה היה גם בשיר והודאה איסור מטעם זה אלא ודאי דשאני גבי למי שאכלנו שמוכח משמעות הלשון לפ' לבע"ה כמ"ש בסמוך והכא הוי הטעם דלא מצינו ל' זה בפסוק גבי ברכה כמ"ש התוס' וכ"כ רבינו יונה וז"ל שלא מצינו הל' סמוך לברכה דכתיב במקהלות ברכו אלהים וגו':
כתב רש"ל האידנא נהגו שגם המברך או' נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו חדא שלא יהא נראה כאלו קאי על הבע"ה אבל כשאומר ובטובו חיינו משמעותו דמי שיש בידו להחיות אף שמן התלמוד אין הכרח כ"כ לאומרו מ"מ טעמא דמסתבר הוא וכן מצאתי ועוד מאחר שהעונים אחריו אומרים ובטובו חיינו מסתמא הוא ג"כ אמרה דאל"ה מאי צריך תלמודא לדקדק לפי' הרי"ף אם המברך צריך לחזור ולומ' ברוך שאכלנו וכו' תיפוק ליה דצריך לחזור כי היכי דלימא ובטובו חיינו ועוד היאך מוכיח הר"י ברצלוני דצריך ש"ץ וכן העולה לס"ת לחזור ולו' ברוך ה' המבורך ל"ו ומביא ראיה מב"ה מאי ראיה דלמא משום דלא אמר המברך תחלה ובטובו חיינו לפיכך צריך לחזור אלא ש"מ דאין חילוק בין המברך לעונים אמן ע"כ. ואין ראיות אלו מכריעים כלל דמ"ש מדברי הרי"ף היינו בפשט דלהיכן הוא חוזר הלא מבואר בדברי רבינו יונה שם דאין החילוק שם אלא אם יחזיר לומר נברך שאכלנו כו' או ברוך שאכלנו כו'. אבל עכ"פ צ"ל ובטובו חיינו בחזרתו וא"כ בתחלה ודאי א"צ לאומרו. ומ"ש מדברי הר"י ברצלוני היינו מ"ש הטור בסי' נ"ז לעיל שמביא ראיה מן חזרת המברך לומר ברוך שאכלנו כן יאמר העולה לס"ת פעם שנית ברוך ה' כו' ומביא הרב רש"ל מזה ראיה דתיפוק ליה שצ"ל בשביל שלא אמר תחלה ובטובו חיינו והיאך למד מזה הרי"ב לעולה לתורה אין זה הוכחה באמת וגם בעולה לס"ת אומרים העונים מה שלא אמר העולה לתורה דהיינו המבורך ל"ו והעולה לא אמר לעולם ועד וא"כ כי היכי דתימא בב"ה דחוזר בשביל אמירת ובטובו חיינו ה"נ כן הוא בלעולם ועד אלא ודאי דהאמת הוא כן גם בב"ה שהוא צ"ל שנית ממש כמו העונים ה"נ בעולה לתורה. גם מו"ח ז"ל העלה שאצ"ל תחלה ובטובו חיינו וכן עיקר שאינו בגמ' ובפוסקים. ומ"ש הרב רש"ל דיש לטעות ולומר דלבע"ה קא מברך זה אינו דלא חיישי' לטעות זה אלא ביש קצת הוכחה לזה מצד הלשון כמ"ש אחר כך בסמוך ור"ל עוד ראייה ממ"ש התוס' בפ' ג' שאכלו דף נ' וז"ל וגם בי' אם אינו רוצה להזכיר על המזון הרשות בידו ואומר ובטובו חיינו עכ"ל. ש"מ דבזימון ג' אין אומר ובטובו חיינו דלפי הענין משמע דמ"ש ואומר ובטובו כו' הוא נקשר עם הסמוך לו:
על המזון שאכלנו. פי' התוס' דמשמע דמברך לבע"ה המאכילו דאי לרחמנא למה הוא מזכיר מזון בלא מזון יש הרבה לברכו עכ"ל:
למי שאכלנו משלו. פירש"י דמשמע דרבים הם ח"ו זה זן את זה וזה זן את זה ולפי דבריו מברך את בע"ה עכ"ל וטעם מטובו פירש"י דממעט בתגמולו של מקום דמשמע דבר מועט כדי חיים וטעם חיים דמשמע דהוא מוציא עצמו מהכלל:
וכשהם עשרה כו'. כתב ב"י וטעמ' כיון דמזכיר את השם ליכא למטעי ולומר דעל המזון דקאמרי קאי על בע"ה ונ"ל דמה"ט מצי למימר נמי למי שאכלנו משלו כשהם י' עכ"ל ואין זה נכון כלל דאין ללשון זה שייכות באם הוא מזכיר השם דהיאך יאמר נברך אלהינו למי שאכלנו משלו דזה אין לו פי' כלל כיון שמזכיר כבר למי יברך מה זה שיאמר שנית למי כו' וגם בלא למ"ד א"א לאומרו דהיאך יאמר אלקינו מי שאכלנו משלו ומה סי' צריך לתת לאלקינו ית' שיאמר עליו מי הוא על כן אין לזה עיקר ויסוד כלל לומר כן כנלע"ד: