ט"ז על אורח חיים קיז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ובא"י כו'. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה היא מכל הארצות משא"כ בני הגולה ואנו בתר בני גולה דבבל אזלינן וכבר תמה הרא"ש מ"ז באם צריכים למטר אחרי הזרע במדינו' אלו דהיינו מחצי תשרי ואילך למה יאמרו בזמנו בשלמא דבר התלוי בחיוב ופטור ואיסור והיתר אזלי' בתר בני בבל אבל בהא למה ניזול בתר בני בבל דהם שבעים במים רבים וא"צ גשמים עד ס' אחר התקופה משא"כ בשאר מדינות כו' והאריך מזה כמ"ש ב"י ומסיק ב"י בשם מהרי"א מאחר שהרא"ש כ' שם שאע"פ שהוא יחיד יכול לשאול מאחר שהדבר צרכי רבים אלא כדי שלא יהיה נר' שהוא כאגודות אגודות נר' שאם טעה יחיד ושאל גשם בזמן שהי' הדין לשאול טל שלא יחזור מאחר שהאמת נר' כדברי הרא"ש ואפי' ביחיד יש לו מקום להתפלל אלא מטעם הנזכר היכ' שהתפלל בדיעבד שאין בכחן זה החשש נר' שאין לו לחזור וצ"ע עכ"ל וכב"י כיון דלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן ה"ל סוגיין דלא כהרא"ש והלכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפי' בארץ שכול' בכלל' צריכים גשם בימות החמה ומ"מ כיון שהרב מהרי"א סיפק עלינו מי יקל ראשו כנגדו ולכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה כו' עכ"ל ב"י ובזה מבוא' דברי הש"ע בס"ד:
סעיף ב[עריכה]
אלא בש"ת. נ"ל דהא דבצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפי' בש"ת דאי' ספ"ק דתענית שלחו ליה בני ננוה לר' כגון אנן דאפי' בתקופת תמוז בעי' מטר' היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן בש"ת או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ופרש"י ובש"ת אמרי' לשאלת מטר כיחיד השואל צרכיו דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במלתא אחריתי דהוה ליחיד ולא לצבור כי הכא דתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בש"ת הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים עכ"ל הרי שאין לנו כח לעשות תפלת צבור מזה אפי' ארץ בכללה אם יאמר אותה הש"ץ בקול רם כשחוזר תפלתו יעשה מזה תפלת צבור וחמור טפי מיחיד האומר אותה בברכת השנים בזה כי הקפידו חכמים שלא לעשו' תפלת צבור מזה רק בזמנם.
וראיתי למו"ח ז"ל שכ' קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמנ' אפי' בש"ת אלא מרצים בתענית וסליחות כו'. ושמעתי ששני גדולים עשו מעש' בעת עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א אל עמיו באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמי' עכ"ל. אם יש עיקר לקבלה זו נר' פשוט שבתפלה של הש"ץ קאמר ולא מטעם הטריחו כלפי שמיא דלא נמצא דבר זה אלא בההיא דרבא פ"ג דתענית דף כ"ד שכמעט שלא נענש על שביקש גשמים בתמוז שלא לצורך כדפרש"י התם והיינו שהיה רוצה להראות למלך שיש לו כח להתפלל על הנס כמו דאי' שם אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח טעם למנוע בקשה של גשמים בש"ת כדאי בסי' קי"ט ששואל אדם צרכיו בש"ת ועמ"ש שם וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה אם לא שהש"ץ מזכיר זה בחזרת התפלה זה אינו נכון מטעם שזכרתי שאז נעשה תפלת צבור ונרא' להביא ראיה מלשון ר' שהשיב לבני ננוה כיחידים דמיתו ובש"ת למה הזכיר ובש"ת היה לו לומר בקיצור כיחידים דמיתו דהא ע"ז היתה השאלה אלא נר' דרמז להם שאפילו בש"ת לא יזכירו זה בצבור דהיינו בתפלת הש"ץ ע"כ אמר כיחידים דמיתו ובש"ת דגם בש"ת תהיו כיחידים דוקא כנלע"ד נכון:
סעיף ד[עריכה]
אע"פ ששאל טל. לעיל לענין הזכרה בסי' קי"ד סגי בהזכרת טל נ"ל הטעם דבהזכרה עיקר טעם שתקנוהו שם משום שהגשמים חיים לעולם כמ"ש שם וטל ג"כ חיים לעולם שע"י מתברכת התבואה וזה נודע בהרבה מקומות שקראו לטל תחיה ע"כ סגי בהזכרה זו משא"כ כאן שאנו מבקשים כל דבר המביא לידי ברכה הן טל הן גשם:
סעיף ה[עריכה]
ואינו רגיל לומר תחנונים. זה יתבאר בסימן תכ"ב: