ט"ז על אורח חיים מג
דרוש כותרות בהמשך הדף
(א) ואם אוחזן — משמע מלשונו דבידו לחוד סגי. ולא עמדתי על דעתו, דאמאי לא חייש גם בזה שמא יפנה? וכבר קיימא לן דאין היתר לפנות אלא כשהן כרוכין בימינו ובבגדו, כמו שכתוב בסעיף ה. וגם בבית יוסף כתב וזה לשונו: ואהא דאמרינן דתפילין בידו שרי בבית הכסא קבוע כתב הרא"ש: ואם תאמר, היאך אפשר בלא ניצוצות כו'? עכ"ל; גם זה תמוה הוא, דהא בפרק מי שמתו ובהלכות קטנות הזכיר הרא"ש דווקא בבגדו וידו, וזה לשונו: ואף על גב דשרי בבית הכסא קבוע, כדאמרינן לעיל: אוחזן בבגדו בידו ונכנס כו'; ועל זה כתב שם מה שהעתיק בית יוסף בשמו. שוב ראיתי בדרכי משה וזה לשונו: כתב ר"י פרק מי שמתו, דאם התפילין בידו מותר ליכנס בהם לבית הכסא קבוע ולא חוששין שמא יפנה בהן בעודן בידו, עכ"ל. גם זה תמוה, דהא בית יוסף כתב בפירוש: כיון שאוחז אותם בבגדו ובידו, עכ"ל; ורוצה לומר, אפילו יפנה בהן אין איסור בזה. אבל אם הם בידו לחוד, נהי דאין חוששין שמא יקנח הניצוצות שעל רגליו משום שמשתין מיושב, מכל מקום חיישינן שמא יפנה בהם. וכן יש הג"ה בדברי ר"י נדפסת על פי מהר"מ טיקטין, וזה לשונו: ולא איכפת לן אפילו ודאי יפנה, כיון שהם מכונסים בבגדו ואחוזין בידו, כן משמע מתוס' האשר"י. והכי משמע בהדיא בספר התרומה, עכ"ל. ועל כרחך לומר מה שכתב כאן אוחזן בידו רוצה לומר בבגדו ובידו כנגד לבו, ואם הכוונה כן, הרי מכשול לפני המעיינים, כי לעניין דינא אין לנו אלא בבגדו ובידו וכנגד לבו:
(ב) אלא דבית הכסא קבוע — פירוש, דבמה שכתוב להתיר להשתין בבית הכסא קבוע, רצו בזה כאלו אמרו מיושב, אבל אין הכי נמי דלהשתין מעומד ודאי אסור אפילו בקבוע, שמא יקנח הניצוצות:
(ג) אלא חולצן כו' — כן כתב הטור. וקאי ארישא, דהיינו בבית הכסא קבוע דאסור להשתין כשהם בראשו אלא חולצן וכו', וממילא שמעינן בבית הכסא עראי דאסור כשהם בידו, אין תקנה, רק שיתנם לחבירו. אבל מכל מקום אין צריך להסירם מידו ברחוק ד' אמות, וכדאיתא בהדיא בגמ' שמביא בסעיף זה. ובבית יוסף כתוב על דברי הטור בזה, שלא חילק בין קבוע לאינו קבוע, וכן כתב הרמב"ם כו'. ותמוהין דבריו, דשאני להרמב"ם דמחמיר באינו קבוע כמו בקבוע, כמו שכתב השולחן ערוך בסמוך. אבל להטור, דמותר להשתין בעראי כשהם בראשו, למה יחלוץ ברחוק ד' אמות? אלא כדפירשתי:
(ד) או בבגדו בידו — זה תמוה, דהא בסעיף א כתב, אפילו אם תפס אותם בבגדו חיישינן שמא יקנח ניצוצות. ולבוש כתב בזה דמיירי בבית הכסא קבוע, אבל בעראי אסור באמת משום ניצוצות. ותמהני שלא עיין בבית יוסף, דסיים על זה, דהא ליכא למיחש לניצוצות בשביל שהם בחיקו וכו'. ונראה לי דהך בבגדו בידו פירושו לעניין הפסק, והכי קאמר: אם הם בחיקו ומפסיק בין חיקו לערוה בחגורה, או שמפסיק בידו התפילין שהם בבגדו, דהיינו שהתפילין תחת בגדו והוא אוחזן בחוץ על בגדו שלא יפלו למטה, ואז לא יקח ידו משם לקנח ניצוצות. כן נראה לי שצריך לדחוק ולפרש כן:
סעיף ה
[עריכה]חולצן כו'. בגמ' פ' מ"ש אי' ע"ז א"ר אחא א"ר ששת ל"ש אלא ב"ה קבוע אבל ב"ה עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשהוא מניחן מרחיק ד"א מפני שעשאו ב"ה קבוע. וכב"י מדלא הביא זה בטור ורי"ף ורא"ש ש"מ דלא קי"ל הכי וצ"ע למה עכ"ל. ותמהני על דבריו דעל הטור פשיט' דלק"מ דהא כתוב בהדי' בטור ואחריו בש"ע בזה דמיירי בב"ה קבוע ממילא ידעינן דבעראי א"צ לחלוץ ברחוק ד"א ולא הוצרך בגמ' לחלק בזה אלא אברייתא דתנ' שם סתם הנכנס לב"ה חולץ ברחוק ד"א ואע"ג דהרי"ף והרא"ש לא הזכירו קבוע בבריית' ואפ"ה לא הביאו הך דרב ששת ג"ז לק"מ דלדידהו גם בקבוע א"צ לחלוץ ברחוק ד"א דהא הביאו במסקנ' להלכ' דברי ב"ה שאמרו אוחזן בידו ונכנס ור"ע שאומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס וכדמסיק ר' מיאשה בריה דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כו' ש"מ דא"צ לחלוץ ברחוק ד"א דאל"כ הי' לו לומר הלכ' חולצן ברחוק ד"א וגוללן כו' כדי להכריע דלא כב"ה וכר"ע בזה אלא ברור דלא בא לחלוק על הכנסה כלל דא"צ להרחיק ד"א קודם הכניס' אלא דהטור חש להחמיר גם בהרחק' ד"א תחלה כאידך סתם ברייתא דשם ואיהו מפרש בהדיא דדוק' בקבוע הוה כן:
ואוחזן בימינו. הטעם בב"י בשם נ"י ומ"ע דבשמאל מקנח עצמו אחר עשיית צרכיו כדלעיל סי' ג' ומ"ה אסור לאחוז התפילין בשמאל וא"ל היאך אפשר בב"ה בלא ניצוצות והלא א"א לגדולים בלא קטנים י"ל כיון שמיירי בב"ה קבוע עושה צרכיו מיושב וכלים מי רגלים מהגוף וליכא ניצוצות כ"כ הרא"ש למדנו דלהשתין מעומד חמיר טפי מעשיית צרכיו לגדולים:
שלא תהא רצועה כו'. שיש בהן קדושה שהרי בהם הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת ע"ש א' מאותיות שד"י והשי"ן עשוי' בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועה תש"י כ"כ רש"י:
סעיף ח
[עריכה]עמוד הראשון דאם יפסיק מיד יבא לידי חולי הדרוקן: