ט"ז על אבן העזר צ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
והוא יורש זרעו דלגבי זרעו אין חלוק בין ראוי למוחזק ויורש את הזרע אף במה שהוא ראוי לו אלא דלגבי אשתו אינו יורש ממנה מה שהיה אצלה ראוי:
הבעל יורש אותה קרקע לפי שהאשה בחייה קרויה מוחזקת בגוף הקרקע:
כגון שמתו מורישיה כו' בטור כתב והיה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה פי' מים הנשואין עד יום מיתתה היה תמיד ע"ז שם מלוה אעפ"י שקודם הנשואין היה המעות בידה והיתה מוחזק מ"מ מן הנשואין ואילך לא בא המעות לידה בשום פעם אבל לענין מיתת מורישיה לית לן בה אם היה קודם מיתתה או לאחר מיתתה דאף אם מת המוריש קודם לה מ"מ הוה ראוי כיון שלא בא הממון לידה בחייה ובחנם טרח מו"ח ז"ל בהאי כשנשאה דנקט הטור והש"ע ומוחק הך תיבת כשנשאה (גם כאן נמצא חסר) דבסי' ק' סק"ד כתב ולעיל סי' צ' ס"ק י"ד כתבתי דמעות מחמת חזקה כו' והרי ל"ז כאן מזה כלום וגם לא ציין כלום בס"ק הנ"ל:
סעיף י[עריכה]
אינו יכול לחזור דהוה כמו נדר וכופין לקיים הנדר ומ"ה צ"ל מ"ש ונתרצה הבעל ליתן המלבושים היינו דאמר' בפי' אין אבל אם שתק בשעת צוואתה לא מקרי נדר:
סעיף יז[עריכה]
וכן אם קבלה עליה אחריות בפי' דאע"ג דקי"ל בכל המכירות אחריות טס ומן הסתם הוה אחריות שאני התם דאנן סהדי דלא שדי אינש זוזי בכדי כדאית' פ"ק דב"מ משא"כ בזה דהיא לא קבלה המעות מן הלוקח ואם אירע שקבלה כתב רמ"א אפ"ה דאין שייך לומר נחת רוח כו' ונראה דאפי' קבלה היא המעו' ואמרה שאינה מקבלת אלא בשביל שלידות בעלה יכולה אח"כ לומר נחת רוח ואיני יודע ופעם א' בא לפני תביעה מן הלוקח קרקע שתבע לאש' שמת בעלה ובחיי בעלה נתנה היא עם קנין סודר כדרך העולם ולא היה שום פרעון לסלק את הערעור ותבע הלוקח את האשה לומר את מחוייבת לפצות את המערער ממני שהרי בשטר מכירה שבידי עליך באשה והדר בעלה אחריות עליכם הנזכר בשטר המכירה והאשה טוענת לא נכנסתי אלא לסלק הערעור שלי שאני לא אערער בכתובתי והיינו אחריות דנפשה אבל לא אחרות דעלמ' כמו שצינו בפרק ח"ה דף מ"ג שיש חילוק בין אחריות על המכירה שמכר לך בעלי אבל בערער שמצד אחר לא קבלתי עלי לפצות. וכעין זה נזכר בסוף סי' זה בב"י בשם תשובת רמב"ן ופסקתי אעפ"י שמורגל בפי העולם כך דלוקחין ק"ס באשה והדר בעלה מכח כתובתה שלא טרף בכתובתה מ"מ כיון שמפורש בשטר מכירה שקבלו עליהם אחריות המכירה וכל מי שמצוה לכתוב שטר דעתו על המנהג אלא שלעיל סי' זה בב"י דף קכ"א כתב בב"י בשם ר"ן בשם הרמ"ה על דין דמברכת דצריך לכתוב ונתנה לו מתנה גמורה כו' כיון שהכל כותבין כן נדון לשופרא דשטרי עד שיכתבו וכך אמרו לנו בפי' כו' אחר כך (כתב) ונראין הדברים ברורים שהכל לפי ראות הדיינים שא"א לומר באשה שתדע בנוסח השטרות רגילין לכתוב שכך אמרה לנו בפי' כו' הכי נמי לפי ראות עיני הדיינים לענין שאם תתן כתובתה לפצות הו"ל למכור צ"ב נראה דזה גם כן תלוי במנהגות המקומות הנזכר לעיל סימן פ"ח סעיף א' לדידן שכותבין סתם שקיבל החתן סך כך וכך נעשה עליו כל מה שיכנסה בחוב דעלמא ויכול למכור כל מה שהכניסה כמו שאר חוב: