ט"ז על אבן העזר סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך אבן העזר סה |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מצוה לשמח חתן וכלה ודין מת וכלה:
ולרקד לפניה לומר משמע דהאמיר' לאו היינו ריקוד אבל ברש"י פ"ב דכתובות מבואר דריקוד היינו האמירה ואגב נזכיר מה שחדשתי בס"ד בפשט זה בגמ' וז"ל בש"א כלה כמות שהיא לפי יופיה וחשיבות' מקלסין אות' ובה"א כל נאה וחסודה פירש"י חוט של חסד משוך עליה א"ל ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגר או סומא אמרי' כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק אמרו ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישכחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ויש לדקדק טובא בהאי פלוגתא חדא ל"ל כלה הל"ל כמות שהיא הלא הוזכר' מקודם ותו לפי האמת בתו' שם כ' דאם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוהו עכ"ל תימא דאין לך ביוש גדול מזה דביפו' ירקדו ובמכוערות לא ירקדו והרבה חשו חז"ל שלא לבייש בענין כזה כההיא בט"ו (באב) היו בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין כדי שלא לבייש מי שאין לו כדאיתא ביש נוחלין ותו דלישנא דכיצד מרקדין משמע בכל הכלות מרקדין כן ותו במ"ש מי שלקח מקח רע כו' האיך מביא ראיה ממה דאמרי אינשי על תקנ' חכמים דהא באמ' ע"ז שייך להקשות והא כתיב מדבר שקר תרחק ונראה דב"ש ס"ל דבלשון זה יאמר לכל הכלות כלה כמו' שהיא ופירושו שהכל' הזאת היא בכל השלימות הראויות לה וא"כ הוא שבח גדול להיפות ולאינם יפות אע"ג דאין שבח לענין יופי שלה מ"מ יש לפרש לפי ענינה שיש לה קצת מעלות בשאר דברים ובה"א כלה נאה וחסודה וזה הלשון יתפרש על הכלו' שאפי' חיגרת או סומא יש עליה חוט של חסד בעיני חתן שלה כי אלמלא לא מצאה חן בעיניו לא נשאה דהא צריך לראות את הכל תחילה והקשו עלי' ב"ש דהעולם יסברו דחסוד' דקאמר היינו שחוט של חסד שלה משוך בעיני כל אדם וזה שקר הוא והתורה אמרה מדבר שקר תרחק דהיינו שלא לדבר דברים הנראים לשקר בעיני הבריות ע"ז תירצו ב"ה דהא כבר נודע מנהג כל האדם שנוהגין שמי שלוקח מקח רע משבחין הרואים בעיניו כדי שלא יצטער וא"כ אף כאן בודאי יבינו כל העולם שחסידה דקאמר היינו בעיני החתן שלה כנ"ל נכון בפי' מאמר זה בס"ד:

להכנסת כלה לחופה כתב בדרישה דפירש"י בגמ' להכנסת הכלה ללות מבית אביה לבית חופתה מזה נראה הגון ללות הכל' בזמנינו כשמביאין אותה תחת החופה כמי שנוהגים לעשו' לחתן ואדרבא היא עיקר שהרי לא נזכר אלא הכנס' כלה. והמרדכי פ"ק דכתובו' כתב דזימנין מקדש בשע' ברכת הנשואין ואז הכנסת כלה קודמ' לקידושין כי הכנס' היא שמסרה בשחרית להחתן קודם הברכה נמצא מה שהולכין בזמנינו כל הקהל עם החתן בשחרית לכסות ראש הכלה היא בזמנינו הכנס' כלה לחופה ע"כ בדרישה והוא תמו' האיך כ"כ דהא כתב רמ"א בסי' נ"ד דהמנהג עכשיו דמה שמוליכים אותה תחת המפ' שעל הכלונסות הו' חופה ותו דהרבה פעמים שביום החופה בשעת שמסלקין הנדוניא אם אין החתן משוה הולך משם ולא דאינו עליו חיוב שישאנ' מחמת כסוי ההינומא ותו דבהרבה מקומות מכסין הכלה בשחרית בלא חתן וא"כ האיך הוא חופה בלא חתן ע"כ נראה דלדידן לא היה כסוי ההינומא חופ' כלל אלא הכנה לחופה שתהיה אח"כ אז הולכ' אנשים לזה ואח"כ בשעת הולכ' לחופה שלנו שהוא הגמר אין הולכים אלא ללות החתן אבל לא ללות הכל' ששם כל הנשים הולכים עמה ואין להתערב שם עמהם וראיתי בקצ' מקומות שהרבה אנשים חשובי העיר הולכים באמת לקראת הכלה וכשמתקרבים אליה חוזרים לחוריהם להחופה וזה נקרא כג"כ לוי' ונכון הוא: