ט"ז על אבן העזר ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

אשה שנישאת כו' הטעם בזה שמעיין שה גורם המיתה למשמש עמה ובנתארס' הטעם שמזלה גורם שימותו אנשיה:

אין לה כתוס' דהוה הנשואין שלו בטעות אבל מן השני יש לה כתוב' מיורשיו כיון דלא הוחזק ג"פ ואע"ג דלענין איסור נישואין הוה חזקה בתרי זימנ' כר' מ"מ לענין ממון מודה רבי דבעינן ג"פ כמו בשור המועד כ"כ הרא"ש פ' נער' שנתפתת' ובפריש' דחה טעם זה וז"ל אבל לא שייך טעמא דכתוב' ממונ' לא קי"ל כרבי דסבירא ליה הוחזק' בב"פ דלא שייך לומר בחד ענין דבחצי' ס"ל כרבי ובחצי' דלא כוותי' עכ"ל ואישתמיטתי' דברי הרא"ש שזכרנו וגם לא נכון מ"ש דלא קיי"ל בחציה כרבי אלא אמרינן דבזה רבי מודה כמ"ש הרא"ש:

רבים מקילים כו' נראה לדמות דבר זה לההיא דפ' מפנין לענין הקזה במעלי שבת' אע"ג דסכנה היא מ"מ כיון דדשו בי' רבים פי' רש"י הורגלו מתוך דוחק שומר פתאים ה' וכן בזה שהורגלו רבים בזה מפני שאין לכל א' ליזהר בזה דאין זיווג מצוי לו ע"כ לא חשו לסכנה עוד:

סעיף ב[עריכה]

שתי נשיו הטעם בתשובת הרא"ש כלל נ"ג דליכא קפידא אפילו אם מתו כולן מחמת הריון מפני דטעם המזל שנגז' על האשה שלא יהיה לה מי שיפרנסנה ומזונה תליה במזל משא"כ באיש ע"ש: